כן, קהילה – על המקטרת של יוסי גורביץ

במבט לאחור אני שם לב שתמיד הייתי איש של "תוכן גולשים". לא שאני מתנגד לעובדה שאני יכול לקרוא את הגרדיאן או את הניו יורק טיימס מתי שאני רוצה, לא שאני מתנזר מעדכוני חדשות ב-ynet, אבל הרשת, מבחינתי, תמיד היתה בעיקר "תוכן גולשים". עוד בימים הרחוקים של ממשק טקסט יוניקסי התחנה הראשונה בכל סיבוב הייתה קריאה ב-newsgroup של חובבי בוורלי הילס 90210 עם סיכומי פרקים שבועיים והומוריסטיים היישר מארצות הברית שספיילרו לי בשמחה את עתידם של ברנדון וקלי. אחר כך בא השילוש המוצלח של אתרי "המערכת של טל" – 'האייל הקורא', 'עין הדג' ואתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, ובעיקר הדיונים האינסופיים בשניים הראשונים, אליהם הצטרף מהר מאוד גם 'המסך המפוצל'. בסיבוב האתרים הקבוע שלי נכללו גם פורומים מתחלפים. עם הזמן התחילו לחלחל לשם עוד ועוד בלוגים, כמובן.

נזכרתי בכל זה בגלל אזכור אגבי כמעט של חפץ אחד קטן, המקטרת של יוסי גורביץ. יוסי גורביץ מלווה אותי כבר שנים במסלול הזה, ממאמרים רושפים אצל 'האייל הקורא', פעילות ענפה (שלו, לא שלי) בפורומים של העמותה לקידום משחקי תפקידים, היומן שלו ב-livejournal, וכמובן, "החברים של ג'ורג'", תחנת חובה לכל איש שמאל ברשת הישראלית. אולי כדי להדגיש את הנקודה, דווקא אחרי הטור שלו בנענע לא ממש הצלחתי לעקוב אף פעם. יצא לי גם לראות את יוסי פעם או פעמיים, בכנסי משחקי תפקידים, כך שיש סיכוי שאזהה אותו ברחוב, אבל קשה להגיד שאני מכיר אותו, ודאי לא שהוא מכיר אותי.

קשה, אבל אפשרי. במחשבה שנייה אני דווקא מאמין שאני מכיר אותו, והכל, כאמור בגלל המקטרת, וגם בגלל נפלאות הזיכרון האנושי והנטייה שלי לטריוויה. בתקופה הקצרה שבה חידשתי את העניין שלי במשחקי תפקידים יוסי היה כאמור דמות פעילה מאוד בפורומים. לכנס הגימלאים איגריאטרי  הצלחתי לגייס עוד שני חברים שהיו בעבר שותפים לגלגולי קוביות ומצאנו את עצמנו משחקים אורקים במשחק שהיה אז אופנתי לרגע בשם 'אורקוורלד'. בערך באותו זמן כתב יוסי הודעה בפורום שהיוותה סוג של פרידה ממשחקי תפקידים, הוא סיפר בה על קריאה במדריך של 'אורקוורלד', ועל הצורך לקטוע את הקריאה בגלל מצבו הרעוע של הספר, קטיעה שהביאה אותו לספר אחר, על התפוררות ברית המועצות, אם זכרוני לא בוגד בי. בסיכום ההודעה הסביר יוסי שהסיפור של ברית המועצות היה עבורו מרתק ומושך הרבה יותר מעולם הפנטזיה המשובח של 'אורקוורלד'. הסיבה שבעטיה היה צריך יוסי להפסיק את הקריאה לזמן קצר היה הרצון לקום כדי לעשן מקטרת. לפני שבועות אחדים פרסם יוסי אצל חבריו 'ההם' פוסט לא אופייני, נינוח, מעט משועשע ואישי, על חוויותיו בביקור בארצות הברית. הפסקה החותמת של הפוסט מתארת את המראה הנשקף לעיניו של יוסי בעודו פונה אל החצר ומעשן מקטרת.

זה הכל, שני אזכורים קצרים, אגביים של אותה מקטרת, במרחק של שנים, בשני מקומות כמעט מנותקים זה מזה, אבל איזו תחושה מוזרה אופפת אותי, ההרגשה הזו שמתוך הררי התוכן אני מצליח להתחיל ולשרטט איזו דמות אנושית, להרכיב זיכרון ישן עם סיפור חדש, התחושה הזו שכל ההקלדות, התגובות, והמלל האינסופי מצליחים, באמת ובתמים ליצור היכרות, לבנות קהילה.

הערה: התלבטתי לא מעט בשאלה האם ראוי לכלול את הפוסט הזה בסדרת 'אשליות הבלוגוספירה' שלי והגעתי למסקנה שלא. זאת לא אשליה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדרפור.

5 תגובות ל“כן, קהילה – על המקטרת של יוסי גורביץ”

  1. ממש כמו לפגוש חבר ותיק… נהנתי לקרוא

    [להגיב לתגובה זו]

  2. יופי של פוסט.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. היי. קצת מביך לקרוא את זה… אגב, לא פרשתי ממשחקי תפקידים, וסאגת הארס מאגיקה שלי נמצאת בגלגולה השלישי מזה עשור. ואשר למקטרת – זו לא אותה המקטרת. המקטרת ההיא עברה לאדם יקר, לשעבר מחדשות נענע.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. זושה ואורן: תודה רבה.
    יוסי: לא התכוונתי להביך, אבל יוצא לי לא אחת להיתפס כ-stalker בגלל הנטייה שלי לזכור פרטי טריוויה, מתנצל אם כך יצא, אתמול בלילה חשבתי שאולי מן הראוי היה לבקש רשות לפני פרסום הפוסט, אבל אז כבר הופיעה כאן גם התגובה שלך.
    אני כמובן שמח לשמוע שלא פרשת ממשחקי תפקידים, אבל התכוונתי יותר לפרישה מפעילות בעמותה ובקהילה. בנוגע למקטרת, הייתה לי תחושה שיכול להיות שהיא הוחלפה, אבל חשבתי שיהיה קצת מגוחך לסייג.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] מאוד זמן עבר מאז הפעם הקודמת שבה נדרשתי לנושא של תחושת הקהילה, בפוסט נאיבי ואופטימי […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting