הפרינט מת
22 באוג', 2010
ביום שישי האחרון זה קרה, בסופן של עשרים ומשהו שנות חלום, חלום שהלך וקבר את עצמו בעוד ועוד שכבות של הגנה ושל אירוניה מודעת לעצמה, ובכל זאת נשאר שם.
ביום שישי האחרון הגעתי לפרינט.
לא כך זה אמור היה לקרות.
לא כך זה אמור היה להיות.
אבל ככה זה היה וככה זה קרה.
אם יש לכם, במקרה, את שבעה לילות של העשרים באוגוסט תוכלו לדפדף לסופו של מדור הספרות שלו, לקרוא המלצה על 17 של ביל דראמונד. אם אין לכם, במקרה משלים, לא נורא. מתישהו, אולי בקרוב, יעלה כאן פוסט (כותרת זמנית: This is what the 17 is about) שינסה לומר את ל מה שהיה בטור ההוא, ועוד קצת, משוחרר ממגבלה מלאכותית של מספר מלים (ככה זה בפרינט).
אז בסופו של תהליך ארוך ומפותל יצא שהגעתי, סוף סוף, לפרינט.
חשבתי, דמיינתי, קיוויתי, מבול, או לפחות זרזוף של טלפונים שיברכו אותי על הרגע הזה. חברים ישנים שייתקלו פתאום בשם (עם שגיאת איות מינורית או שתיים) ויתקשרו להגיד סחתיין. אבל אף אחד לא התקשר.
הפרינט מת, ככה אומרים.
על המדרגות של מוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון, ישבתי וחיכיתי. שתי נסיעות ששמונה שנים הפרידו ביניהן נמהלו זו בזו. מחיצה מאולתרת חצצה ביני לבין השירותים הסמוכים. דף נייר קטן שהודבק עליה הצהיר שהכניסה היא ל-Press בלבד.
ישבתי וחיכיתי בסבלנות, חייכתי לעצמי.
בפעם הבאה, הבטחתי להם בהתגרות, לעצמי בתקווה, אני כבר אהיה Press, תהיה לי תעודה שתבטיח לי את הזכות להשתין שם בלי לקבל טובות מאף אחד.
אבל ההמתנה נמתחה.
כמה רגעים מעבר לצפוי, לא יותר.
ועם המתיחה הזו חלחלה ההבנה.
הייתי בן עשרים ושש, עדיין ממולל חלום של גיל שמונה עשרה בין אצבעות מוחו הממהרות להתבגר.
הפרינט מת, ככה אומרים.
בדצמבר 87’ פרצה האינתיפאדה הראשונה. כמה ימים מאוחר יותר נתלשנו לטיול של כמעט שבוע בדרום. בכל ערב פגשנו את מי שחיכה לנו בנקודת הסיום של המסלול היומי. שמענו תיאורי זוועה של מהומות ביפו כפי שתווכו במבזקי רדיו היסטריים. כשחזרנו הביתה שקעתי בעיתוני סוף השבוע, ניסיתי למצוא קולות אלטרנטיביים, להיאחז בהם.
ככה נולד החלום של הפרינט.
אבל הפרינט מת, לא שמעתם?
אפילו לא עוטפים דגים היום.
Related posts:
22 באוגוסט, 2010 בשעה 12:44
א. הפרינט לא מת, הוא רק מריח ככה.
ב. דוקא כן עוטפים דגים. קפוץ לשימחה, מוכר הדגים הכי טוב בשוק הכרמל (מול רחוב רמב"ם), ותראה בעצמך.
ג. מזל טוב! כן ירבו.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אוגוסט 22nd, 2010 at 12:47
דווקא יצא לי לקנות דגים כמה פעמים לאחרונה (אבל בטיב-טעם יש להודות) והפרינט לא היה באיזור, אבל אני מאמין לך.
תודה!
[להגיב לתגובה זו]
22 באוגוסט, 2010 בשעה 13:09
http://www.youtube.com/watch?v=lNp1F-F3OoI
[להגיב לתגובה זו]
22 באוגוסט, 2010 בשעה 21:00
הפעם שברת אותי. "במקרה משלים"??!? או שגם זה T9? (כבר אין חשק להעיר על האיתיפאדה.)
כמדומני שכבר אמרתי, אבל אומר שוב: מזלטוב.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אוגוסט 22nd, 2010 at 21:07
דווקא אתה? משלים במובן לפיו האיחוד של שתי הקבוצות הוא המרחב כולו.
וכמובן: תודה.
[להגיב לתגובה זו]
יחזקאל Reply:
אוגוסט 22nd, 2010 at 21:13
הו. אלך לי להתבייש בצד.
[להגיב לתגובה זו]
22 באוגוסט, 2010 בשעה 23:54
אי-שם, אצל האנשים שלא מחוברים כל היום, ואולי אפילו אין להם מחשב ואינטרנט, והם רואים חדשות בערוץ הראשון, ואוכלים לבן, וגרים בדמי מפתח, ונוסעים באוטובוס, ומקשיבים לטרנזיסטור, ועושים קניות בשוק – שם הפרינט עוד חי.
כלומר, במובן זה שבשוק עוטפים דגים בעיתון. באמת, ראיתי. "ישראל היום".
[להגיב לתגובה זו]
24 באוגוסט, 2010 בשעה 22:42
יצא לי לראות את שמי בכמה עיתונים, בכמה נסיבות. אפס תגובות.
ארבע שניות בתחזית מזג האוויר – ערוץ-שתיים-יום-שישי-פריים-טיים (אל תשאל. על כורחי). SMSים וסחתיינים גאלור.
הפרינט גוסס. תחזית מזג האוויר חיה ובועטת.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אוגוסט 25th, 2010 at 7:37
היי, זה ככל הנראה רק אני, אבל הכרתי מישהי שספר הביכורים שלה פורסם בספריה החדשה. בהודעה לעיתונות על הספרים המתוכננים לשנה הקרובה הופיע השם שלה, הודעה שצוטטה בכמה וכמה כלי תקשורת. אבל אני התקשרתי לברך אותה דווקא כשהופיעה בתוך רשימת התודות של הדיסק המיותם של פינג פונג (נו, כן, האלה של צ'יקי וגיאגיא ודקלי סוריה באירווויזיון).
[להגיב לתגובה זו]
26 באוגוסט, 2010 בשעה 0:58
ראיון מקוצר (גם) איתי הודפס אתמול בגלריה. אם הכתב לא היה מבשר לי בעצמו לא הייתי יודע.
הפרינט מת.
[להגיב לתגובה זו]
29 באוגוסט, 2010 בשעה 16:22
[...] לא שזה ממש נורא. לא שהעיתונים האחרים באמת טובים יותר. והפרינט, בכל מקרה, הרי מת. [...]