מי הזיז את הנקודה שלי (מלחמת המשובטים 2)

אז יש לי בטיוטות פוסט כמעט מושלם (במובן שכמעט השלמתי את כתיבתו לא במובן של היותו איזו פנינה טקסטואלית בוהקת) על המאמר הבעייתי של מלקולם גלדוול מהשבוע שעבר וקצת על התגובה של איתמר באקטיביזם הוא קוד פתוח.

אבל אתמול בערב רפרפתי על חלק מעשרות התגובות (כמעט כולן שליליות עד קטלניות) למאמר של גלדוול שצצו ברשת (אם תחפשו את גלדוול בגוגל ניוז בימים הקרובים סביר להניח שתיתקלו בהמשך השטף הזה). הבנתי שרוב מה שיש לי לומר הוא כמעט מובן מאליו, וגם נאמר על-ידי לא מעט מגיבים אחרים בעולם כולו, ואז נזכרתי בפוסט ישן שפרסמתי פעם בחורים ברשת.

העילה לפוסט ההוא היתה ביקורת עוקצנית במיוחד שפרסם גלדוול על Free, ספרו של כריס אנדרסון, והתחושה הלא ממש נעימה שנלוותה לקריאת הביקורת, התחושה שאנחנו עדים לסגירת חשבונות אישית בין שני גורואים בעייתיים מעט* של העידן הדיגיטלי.

אותה תחושה חזרה גם הפעם. גלדוול, כך נדמה לי, פשוט כועס על מהללי האקטיביזם המקוון כי הוא מרגיש (אולי בצדק, חלקי לפחות) שהם גנבו את התזה המרכזית שלו ב-The Tipping Point וניכסו אותה לעצמם. משפט המפתח שזרק אותי לכיוון הזה הופיע במאמר תגובה שפורסם בגרדיאן

star wars

For a man who has devoted a significant part of his life to documenting "how little things can make a big difference", Malcolm Gladwell is surprisingly dismissive of the power of social networking to effect change.

התזה המרכזית של גלדוול במאמר, למי שלא קרא, היא שאקטיביזם מקוון הוא לא אקטיביזם אמיתי. אקטיביזם אמיתי, מהסוג שכרוך בישיבה במעצר, עימותים עם המשטרה, וסיכון אמיתי, בנוי, כך גלדוול, על קשרים אישיים אינטנסיביים ועל ארגון היררכי, אקטיביזם של רשתות חברתיות מנגד, מתבסס על קשרים רופפים ועל רשת מבוזרת ונטולת היררכיה.

אפשר, די בקלות, להתעמת עם חלק מהטיעונים של גלדוול, אבל אני, כאמור, חושד שזה מיותר.

במרכז The Tipping Point דן גלדוול בשאלה מה גורם לרעיונות מסויימים להתפשט ולבור פופולריות. שלושה פרקים חשובים בספר מוקדשים לניתוח של הדמויות המרכזיות בתהליך ההפצה של רעיונות כאלה. ואלה הן:

1. Connectors are the people who "link us up with the world … people with a special gift for bringing the world together."

2. Mavens are "information specialists", or "people we rely upon to connect us with new information."

3. Salesmen are "persuaders", charismatic people with powerful negotiation skills.

(כל הציטוטים לקוחים מתוך הערך על הספר בויקיפדיה שעושה עבודה מוצלחת למדי עבור מי שלא קרא אותו).

בלי קשרים חזקים, בלי ארגון היררכי – פעפוע דינמי של רעיונות, עם אנשי מפתח בעלי כישורים חברתיים או אינטלקטואליים שמשתלבים כדי לאפשר לרעיונות להתפשט ולהביא לשינוי. שלושת הטיפוסים שגלדוול מונה, כדאי לציין, קיימים בבירור בזירה החדשה והחשודה (לפי גלדוול) של רשתות חברתיות. לא רק שהם קיימים שם, אלא שקל בהרבה לאפיין אותם באופן כמותי.

אבל גלדוול, לצערו הרב, פרסם את הספר הרבה לפני שרשתות חברתיות הפכו לתופעה שהיא היום, מה שמנע ממנו, באופן טבעי להתייחס לאופן שבו הן משתלבות בתזה שלו, ועכשיו, עכשיו באים כל מיני גורואים חדשים, ומנסים לספר לכולם שרשתות חברתיות הן כלי חדש ומהפכני ליצירת שינוי חברתי, כלי שכמותו לא ראינו קודם מעולם, וגלדוול מרגיש, שוב, כאילו מישהו גונב לו את התהילה.

במסגרת דיון המשך למאמר השיב גלדוול לשאלות גולשים באתר הניו יורקר.הנה שאלה אחת שחזרה על עצמה בצורה זו אחרת כמה פעמים, והתשובה של גלדוול.

QUESTION FROM GUEST: Some would say that if Twitter had existed in the 60’s, the students who organized the Greensboro sit-in would have used it to spread the word. What do you think of this?

MALCOLM GLADWELL: Well, the historical evidence suggests that spreading the word was the one problem they DIDN’T have. The sit-ins spread throughout the South like wildfire. Twitter (like so many modern innovations) would have solved a problem they didn’t have.

גלדוול, במלים אחרות, מבקש להכחיש אפילו את האמת הטריוויאלית לפיה רשתות חברתיות הן כלי מוצלח בהפצת רעיונות, רק כדי להזכיר לנו, ולעצמו, שהוא היא כאן קודם.

על הרקע הזה קל להבין גם את הבחירה התמוהה והמעט מרושעת של גלדוול לחתום את המאמר שלו בהתייחסות נרחבת למדי לדוגמא מגוחכת למדי מתוך ספרו של קליי שירקי ל”אקטיביזם מקוון” (קצפיין ויראלי להשבת טלפון סלולרי אבוד). גלדוול יודע שיש, גם אצל שירקי, דוגמאות רציניות וחשובות בהרבה, אבל הוא פשוט לא יכול להתאפק.

* זו מחמאה, רוב הגורואים של העידן הזה בעייתיים הרבה יותר.

9 תגובות ל“מי הזיז את הנקודה שלי (מלחמת המשובטים 2)”

  1. אני חושב שהשאלה הגדולה היא למה אנחנו בדיוק מתכוונים כשאנחנו מדברים על אקטיביזם ברשת? אם הכוונה היא להחלפת תמונת הפרופיל בפייסבוק לזו של גלעד שליט או הוספת סרט צבעוני לתמונת הפרופיל בטוויטר אני בהחלט יכול להבין ואפילו להזדהות עם הציניות שגלדוול מייצג במקרה הזה (וזה לא שאין חשיבות גם לאקטים סמליים, אבל לפעמים מדובר באקטים פאתטיים באופיים שפועלים כמעט באופן הפוך מאשר המטרה המקורית שלהם).

    אם מצד שני אנחנו מדברים על אירגון פעילות אקטיביסטית באמצעות הרשת, למשל התארגנות ליציאה להפגנה באמצעות קבוצה בפייסבוק, או הפצה של מידע חשוב בעזרת טוויטר (למשל פרשיית עדן אברג'יל שכידוע "התפוצצה" בטוויטר) אני אישית לא רואה שום הבדל בין אקטיביזם ברשת ואקטיביזם שמחוצה לרשת. מדובר בסה"כ בשימוש במדיום נוסף שאין הבדל מהותי בינו ובין מדיומים אחרים (טלוויזיה, טלפונים וכו').

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    שמע, גם אני שותף מלא לציניות שאתה מציג.
    תוך כדי קריאה של גלדוול הנהנתי במרץ בשלבים שבהם הוא הציג את התזה הכללית שלו, ואז הגעתי לנימוקים והתייאשתי.
    זה בולט מאוד בדיון שלו עם קוראים שהפניתי אליו בפוסט.
    הוא מתפתל באופן כמעט בלתי-נסבל רק כדי לבטל כל אפשרות של משהו חיובי שיכול לצמוח מהרשת בכיוון של אקטיביזם.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני חושב שאתה מתבלבל.
    ציטוט מהמאמר :

    Our acquaintances—not our friends—are our greatest source of new ideas and information. The Internet lets us exploit the power of these kinds of distant connections with marvellous efficiency. It’s terrific at the diffusion of innovation, interdisciplinary collaboration, seamlessly matching up buyers and sellers, and the logistical functions of the dating world.

    גלדוול אומר בפה מלא שהרשת טובה בהפצת מידע ורעיונות.

    מה שהיא לא טובה בו, היא יצירת מחוייבות. זה לא משנה שאתה יודע שההפגנה ביום שישי אם אתה לא רוצה ללכת אליה. אם תרצה ללכת אליה, אתה תחפש ותמצא שהיא ביום שישי.
    הפצת המידע והרעיונות הם לא הבסיס של אקטיביזם, אלא קשרים בין – אישיים חזקים שמאורגנים ביררכיה שמסוגלת לנצל הזדמנויות ולתכנן.
    כן, ארגון אקטיביסטי יכול להשתמש ברשת בתור כלי להפצת מידע, אבל זה לא יהיה הבסיס שלו, כמו שפליירים לא יהיו הבסיס שלו.

    קח לדוגמא את החרם שניסו לארגן ברשת על המעבר לשעון חורף, מעבר שרבים מאוד התנגדו לו ודיברו עליו רבות, ואנשים הכריזו שהם "לא יעברו שעון".

    אבל מה? הבית ספר עדיין נפתח בשמונה בשעון חורף, לא בשעון קיץ.

    לשם חרם כזה צריך ארגון גדול וחזק, שיוכל לספק לאנשים את התחליפים שלהם הם זקוקים ואת התמיכה "לא לעבור שעון".
    האדם הפרטי שקרא את העמוד בפייסוק, חשב שזה חשוב ואולי הצטרף לקבוצה – לא יכול לעשות כלום.
    לכן צריך ארגון קיים. הרשת לא יכולה לגרום להופעת ארגונים כאלו, מקסימום ארגונים קיימים יכולים להשתמש בהם.

    זו לא מהפכה חדשה באקטיביזם. זה טיפה יותר טוב מכרזה על לוח מודעות.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    קראתי את המאמר, ואת רובו יותר מפעם אחת, אני עדיין לא חושב שאני מתבלבל.
    אם תקרא את הדיון של גלדוול עם קוראים תראה שהוא מנסה, ממש בכוח, להמעט גם בחשיבות של רשתות חברתיות להעביר מידע שהוא מעבר ל"אבחנות אקראיות".
    אני חושב שיש אצל גלדוול כמה נקודות חשובות מאוד שראויות לדיון, אבל הן נעלמות לחלוטין ברגע שהוא מנסה ליצור תזה כל כך גורפת וחד-משמעית.
    למשל: כשהוא אומר ש-95% מהשחורים בדרום היו בכל יום ראשון בכנסייה ולכן רשת חברתית לא היתה עוזרת בארגון של פעילויות מחאה ובהפצה של רעיונות הוא חוטא לאמת בכל כך הרבה רמות שקשה לי לייחס לו תום-לב.קודם כל – יום ראשון יש רק פעם בשבוע, שזה בכל זאת משמעותי. בשלב שני, גם אם 95% אכן מגיעים לכנסייה, הרי שלא מדובר בכנסייה אחת בלבד, אז אתה כבר צריך שיתוף פעולה כלשהו של הכמרים בכל אחת מהכנסיות האלה, ואפשר להמשיך.
    לגבי ההבחנה בין קשרים חזקים לבין קשרים חלשים – אני לא קונה את הקביעה שקשרים חזקים הם הגורם שיוצר אקטיביסטים. אני מאמין שהם נמצאים בקורלציה טובה למידת האקטיביזם של אדם, אבל זה נובע מהרבה מאוד סיבות.
    לגבי "החרמת שעון החורף" – זו מחאה כל כך מופרכת וטיפשית שמלכתחילה לא היתה שום הצדקה לקיומה אלא כקבוצת גיחי גיחי בפייסבוק (כמו המחאה המפורסמת "שליש זה מביש" נגד כוסות בירה של שליש ליטר).
    אני חושב שאם יש נקודה אחת שגלדוול צריך היה להדגיש אבל כמעט התעלם ממנה הרי שזו הסכנה שאנשים שכן היו יכולים לקחת חלק בפעילות משמעותית יותר יסתפקו בפעילות סרק מהז'אנר הפייסבוקי.

    [להגיב לתגובה זו]

    משה Reply:

    טוב, מה אני אגיד? הבאתי לך ציטוט מתוןך המאמר בו הוא אומר במפורש שרשתות חברתיות טובות להפצת רעיונות, ואז אתה אומר שהוא טוען ההפך? לא מסתדר לי.

    מה שהוא טוען הוא אחר. לא שהרשתות לא טובות להפצת מידע – הן כן.
    אבל הפצת מידע היא לא הבעייה. פשוט לא. המחאה המוצלחת, המאורגנת, תייצר מספיק רעש כך שישימו אליה לב בכל מקרה.
    במחאה של הרשתות החברתיות יש רק רעש.

    אתה קורה ל"החרמת שעון החורף" מחאה מופרכת וטיפשית. בכל זאת, עובדה שמאות אלפי אנשים הצטרפו. כתבות בעיתונים. http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187840.html
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3952477,00.html
    ועוד רבות.

    יש רבים שחשבו שהנושא חשוב, שהוא פוגע לרבים באיכות החיים, שאנשים מתים בגלל נסיעה בחושך, שמיליונים רבים של שקלים מתבזבזים.
    שהוא מבטא כניעה מבישה לפוליטיקאים חרדים.
    אז לא, הנושא לא מופרך וטיפשי, לא בעיני רבים.

    המחאה, לעומת זאת, מופרכת וטיפשית – בעיקר כי היא מבוססת פייסבוק, ולכן לא יכולה להצליח, כי אין אירגון שיחבר את האנשים ביחד באמת וייצור מאסה קריטית של אנשים ש"מחליפים שעון" ביחד. כמו שהשחורים לא נסעו בתחבורה ציבורית רק כי היה אירגון שאיפשר את זה. אם סתם היה דף בפייסבוק "אל תסעו בתחבורה ציבורית מפלה!" זה לא היה עובד – הי, אנשים צריכים להגיע לעבודה/מכולת/בית ספר, לא?

    אם אתה רוצה דוגמא אחרת, יש את התנועה נגד חריש : http://www.facebook.com/SaveHarish

    אני בספק אם הם יהיו יותר אפקטיביים מחד"ש או הקיבוצים באיזור.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    שמע, בעמוד הראשון של המאמר של גלדוול הנהנתי במרץ. בחיי שהיה נראה לי שאני מסכים איתו, ואז הוא התחיל לעשות כל מיני תרגילי אקרובטיקה לא ברורים. אני ממליץ לך לקרוא את התשובות שלו לשאלות קוראים כדי לראות עד כמה הוא נחוש לבטל מהיסוד כל אפשרות של תרומה של רשתות חברתיות לאקטיביזם.
    שים לב, למשל, לעניין פעוט בציטוט שהבאת: גלדוול מודה שהרשת מצויינת בהפצת מידע, ואפילו מסייעת בלוגיסטיקה, אבל לא, חס וחלילה בלוגיסטיקה של ארגון מחאה חברתית, כשהוא מגיע ללוגיסטיקה הוא בוחר לדבר על הלוגיסטיקה של עולם הדייטים. למה? כי חשוב לו להגחיך את האפשרות שיש כאן פוטנציאל גם לייעול של אקטיביזם מהסוג שהוא מדבר עליו.
    עכשיו, בדיוק כמו שאמרתי בסיפא של התגובה הקודמת שלי: הסכנה האמיתית היא בדיוק מה שאתה מציין, שאנשים ישתמשו ב"פעילות" פייסבוק כדי למרק את המצפון, כולל אנשים שהיו יכולים לקחת חלק גם בפעילות ממשית. אם גלדוול היה מתמקד בזה הייתי מריע לו.
    אבל זה לא מה שהוא עשה. גלדוול נתלה באיזו אבחנה לא מאוד ברורה בין "קשרים חזקים" לבין "קשרים חלשים" (שאני גם לא בטוח שמתודולוגית ראוי להסיק ממנה את מה שגלדוול בחר להציג כמסקנה חד-משמעית) כדי לטעון שרשתות חברתיות פשוט לא מתאימות כפלטפורמה לניהול מאבקים חברתיים כי הן בעצם עומדות בסתירה למה שדרוש למאבקים כאלה.

    ולבסוף: בשום שלב לא טענתי שנושא שעון הקיץ הוא לא חשוב, רק שהקריאה להחרים את שעון החורף היא מגוחכת. אני עדיין חושב ככה. והסיבה שבגללה אף אחד לא החרים את השעון בפועל היא לא פייסבוק.

  3. יכול להיות שבאמת ההבדל ביננו מתמקד בזה שחא קראתי את תגובות הקוראים.
    (אם אני לא טורח, למה אני כותב כאלו? מי יודע)

    מה שאני מסכים עם גלדוול (כפי שהבנתי) :

    1) הבעיה של מאבקים חברתיים אינה חוסר מידע, אלא מחוייבות.
    2) רשתות חברתיות מעודדות "השתתפות מזויפת".
    3) רשתות חברתיות מעודדות ארגון לא – היררכי ללא מובילים ברורים, דבר שמוביל לחוסר אירגון ולחוסר יכולת להוציא מהלכים משמעותיים.

    כתוצאה מכך :

    4) רשתות חברתיות לא טובות למאבקים חברתיים.

    ניתן בהחלט להשתמש ברשתות חברתיות על מנת לעזור בהפצת מידע, אבל זה לא סותר את העובדה שמחאות שמאורגנות בצורה בלעדית ברשתות חברתיות ייכשלו, ולעולם לא יתרוממו מעל לרמה של "קריאה".

    [להגיב לתגובה זו]

  4. […] גלדוול במאמר מצוטט לעייפה בניו-יורקר. גלדוול, תוך התעלמות מכמה תכונות חשובות של רשתות חברתיות, יוצא נגד ההגדרה של אקטיביזם רשת […]

  5. […] חודשים התנהל בבלוגוספירה האמריקאית, ובעקבותיה גם פה בארץ, דיון מעניין מאוד על יכולתה האמיתית של הרשת לעורר […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting