"במשך שנים התייחסתי בביטול לדברים שהיו אמורים לגזול את מרב המשאבים והזמן שלי, סרבתי להקנות להם חשיבות, מחשש שזה יאלץ אותי להודות באמת, להכיר בעובדה שאני לא רחוק מהמסלול הבורגני הממוצע. שילמתי על הבחירה הזו, בפרישת תשלומים ארוכה ואכזרית, מחיר שרק עכשיו אני מתחיל להבין אותו."

אהבתי מאד את הפוסט בכללותו והפסקה הזאת בפרט, כאחד שמהלך על אותו חבל, וחש איך עם השנים הוא מתפוגג ואובד.

דחליל,
שאלת שאלה קשה, אולי השאלה החשובה ביותר שאני מתמודד איתה בתקופה האחרונה. תשובה מלאה תחכה בסבלנות לפוסט ארוך ומהורהר, אולי אפילו יותר, אולי היא תוכל להגיע רק בעוד תקופה ארוכה, כאצטייד בפרספקטיבה חדשה. בינתיים יש לי שתי תשובות קצרות, מעט מנוגדות.
תשובה 1: הוא מסלול. הוא בורגני הוא ממוצע. כל אחת מהמלים האלה די בה כדי להרתיע ולדכא.
תשובה 2: אין שום דבר רע במסלול הבורגני הממוצע, אבל יש משהו דפוק בחינוך שלנו, חינוך שגרם לנו לשאוף ליותר, למשהו מעבר, ושכח לספר לנו שרוב הסיכויים שהשאיפות האלה לא יתממשו.

מה כל כך הרתיע ב"מסלול הבורגי הממוצע"?

כבר כשכתבתי את הפוסט הזה ידעתי, שבסתירה קלה לעצמו, הוא מוליד כמה פוסטי המשך והרחבה, הפוסט הג'מייקני בוא יבוא, אבל הטרגדיה היתה אישית שלי ובעיקר בזכות התקף טמטום ותמימות שנגמר רע מאוד.

מתבקש שתביא פה את הדיווח הטרגי לגבי ג'מייקה. יש לי מחשבות לנסוע לשם בעתיד. אני מזדהה מאוד עם מה שכתבת, אבל בכל זאת התחלתי לבנות לי איזה טיול גדול על אמת (איזה שלושה חודשים או משהו).