ארכיון הנושא 'אישי'

הנך צופה בארכיון הנושא אישי.

הערה ילדותית אגב הרשות והתאגיד

שמעתי הבוקר את השידור האחרון של סדר יום עם קרן נויבך במסגרת רשות השידור, בשבוע הבא אמורה התכנית לחזור לאוויר, בשעה שונה התבשרנו, במסגרת התאגיד. מטבע הדברים הוקדש השידור בעיקר לעצמו ולהיותו האחרון והלאו דווקא חגיגי. נויבך דיברה עם עמיתים שספדו למקום העבודה שלהם ולמוסד תרבותי, עם חלקם היא דיברה על המשך הדרך, בתאגיד או […]

טיוטה לחיים

לפעמים, באופן שהולך ונעשה תכוף וצפוף מדי, החיים הם רק טיוטה לפוסט. הנה משהו יפה, והנה זווית טובה לצלם אותה ממנו לאינסטגרם. מעניין מה שקרה כאן עכשיו, איך אפשר לתמצת אותו במאה וארבעים תווים? אני לא מאמין שזה קרה לי כרגע, מעניין כמה לייקים זה שווה. ולפעמים, לעתים נדירות יותר, פוסטים מתגלים כטיוטה לחיים. את […]

יש לו את זה!

לפני שש שנים פחות או יותר, בסוף ארוחת ערב משפחתית, ההורים שלו היו מודאגים, “הילד רוצה לפתוח טוויטר” הם הסבירו לי בחשש. ביקשו שאסביר להם קצת מה זה אומר. הייתי אז חלק מקבוצה שעוד היתה מספיק קטנה ומובחנת כדי שתוכל לקרוא לעצמה קהילת טוויטר הישראלית. אני לא חושב שהם ידעו מזה, אני פשוט הייתי זה […]

שתי גדות לירקון

הון! שלטון! פארק הירקון! (הגדה הדרומית) בוקר אחד, לפני שנה וחצי, מצאתי את עצמי עומד וממתין בתחנת אוטובוס, בוהה בתהייה בפרסומת שנבחרה לעטר אותה, פרסומת לפרוייקט מגורים חדש ויוקרתי בצפון תל אביב. מי לעזאזל קהל היעד של הפרסומת הזו? מצאתי את עצמי מנסה להבין, אנשים שבזכות המעבר לרב-קו יוכלו לחסוך עכשיו כמה עשרות שקלים בחודש […]

חשבון נפש הייפרטקסטי

אני לא זוכר מתי בדיוק זה היה, אני חושב שלפני עשר שנים פחות או יותר, היה לי רעיון למשהו באינטרנט. לא, זה לא היה איזה סטארט-אפ מטורף שהייתי יכול לעשות איתו מכה מטורפת (למרות שגם כאלה היו כמובן, ובזמנו גם תועדו כאן בימיו המוקדמים של הבלוג). רציתי לפתוח “עין הדג לספרים”, והיה לי גם שם […]

חשבון נפש ארספוליטי

לפני שבוע, בערך, נערכו הבחירות לועידת מרצ. כמו שכבר הצהרתי כאן בחטף, הייתי מועמד. למיטב ידיעתי לא נבחרתי. האמת היא שאפילו לא טרחתי להגיע לקלפי ביום הבחירות, בטח שלא לקדם את המועמדות שלי. כבר כמה שנים שאני חבר במפלגה, זה התחיל באופן מקרי למדי, מישהו פקד אותי, מישהו שהכרתי ושסמכתי עליו, מישהו שרצה להגדיל את […]

היורמים והזרוקים – מסרבים להיות אויבים!

אז מפה לשם יצא שאתמול הייתי בפסטיגל, שנה שניה ברצף. זה מוזר. מכל מיני סיבות. יש לי חשבון ארוך ונפתל ומסובך עם הסיבות האלה, אני עדיין לא לגמרי מבין אותן. חשבתי שאני מבין משהו, מסתבר שטעיתי. אבל זה לא הנושא. זרוקים ויורמים היתה סדרת מופת שבוטלה אחרי עונה אחת. זה בסדר, כמובן, זה אפילו סוג […]

חשבון נפש ארספואטי (1ב') – But then a strange fear gripped me

ליאת ביקשה בתגובות שאכתוב על זה. כנראה שבאמת הגיע הזמן. וידוי פתיחה האמת היא שלא קראתי את The 17 של ביל דראמנוד. יש לי בסיס הסתברותי לשער שקראתי את רובו המכריע (הסבר עוד רגע), אבל מעולם לא קראתי אותו באופן מסודר, מתחילתו ועד סופו. זה לא כל כך נורא, אני חייב לציין. הספר הוא אוסף […]

חשבון נפש ארספואטי (1)–אוטוארכיאולוגיה בסינדיקציה: ביקורת היתה*

כבר די הרבה זמן, ארבע שנים בערך, שאני מקבל כסף על כתיבה. לא מתפרנס מכתיבה חס וחלילה**, שימו לב, רק מקבל קצת כסף, עשיתי חישוב לא מזמן ומצאתי שבארבע השנים האלה כל מה שקיבלתי על כתיבה רחוק מלהגיע למשכורת חודשית אחת. רק למען הסר ספק, ולפני שאמשיך לעניין עצמו: על הכתיבה כאן אני לא מקבל […]

Ever Get the Feeling You’ve been Cheated? 2

ב-1989 הייתי בדיוק בגיל המתאים למהפכת הרוק שהתחילה כאן אז. הייתי חלק מדור הרוקסן, רק שלקח לי עוד כמה שנים טובות עד שגם העזתי לצאת מהבית להופעות, והמקדש ההוא הספיק להיסגר עד אז. את הרוק שלי קיבלתי מתווך דרך צה”ל 2, האלטר-אגו המוזיקלי של גלי צה”ל ששודר אז על אותם תדרים שלימים יהפכו לגלגל”צ. מיכל […]