ארכיון הנושא 'אישי'

הנך צופה בארכיון הנושא אישי.

Or at least a Voice. Of a Generation

תסתכלו על צילום המסך הזה. כך נראות, נכון לעכשיו לפחות, תוצאות חיפוש של קטעים שכתבה לינה דנהאם בניו יורקר. אחד מהם, המוקדם בין הארבעה, פורסם ב-28 ביוני 2012 בבלוג התרבות של הניו יורקר, שבוע וחצי אחרי סיום העונה הראשונה של Girls, הסדרה שהפכה את דנהאם לקול של בנות הדור האבוד בארצות הברית. שלושת הקטעים האחרים […]

בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד*

ב-1997, כבר יצא לי לציין פעם, הייתי שותף לרגע בכמה פעילויות של הקשת הדמוקרטית המזרחית. בדיעבד (ובמידה רבה גם אז, בזמן אמת) אני יכול לאבחן את המניעים הבעייתיים שהובילו אותי לשם, את ההלם והאלם של השמאל האשכנזי מול רצח רבין וזהותו של הרוצח, ההתלבטות בין הסתגרות אליטיסטית מתנשאת לבין שאיפה לייצר שמאל אחר והרתיעה המיידית […]

ילדים זה שמחה

היינו בערב הפתיחה של התערוכה איראן. אני כבר לא זוכר את הפרטים המדוייקים. יכול להיות שלגמתי קצת בירה מכבי (בקטע אירוני ומודע לעצמו כמובן) בעודי משוטט בין המפלסים של החללית, יכול להיות שזה היה דווקא ערק (את זה אני שותה כבר עשרים שנים בלי שום קטע). אני כן זוכר שהיינו שם עם הילדות (בנות 8 […]

כלבתות אהבו ערסים לפני שזה היה מיינסטרים?

זה עומד להיות הפוסט הראשון מתוך כמה שינסו לעסוק במערכת היחסים המורכבת שלי עם מה שזוכה, נכון לעכשיו, לכינוי ממים (memes). מרבית הפוסטים האלה יישמעו שליליים מאוד כלפי הממים העבריים וכלפי מצבם הנוכחי (לא, לא עד כדי המם העברי מת), בעיקר כי הם מנסים לבטא את מה שמטריד אותי במקביל ללצדדים החיוביים של העיסוק בממים. […]

מונדו 94: עתידים שהיו

אז הלכתי לאסוף את הילדות מסבתא (AKA The Woman Formerly known as אמא), והן בדיוק היו עסוקות באמבטיה או בארוחת ערב או במשהו אחר ואני מצאתי את עצמי מיותר למחצה. עמדתי מול ארון של זכרונות התבגרות כמוסים, מחפש משהו לעלעל בו בינתיים. היו שם הרפתקאות D&D וגליונות של Dragon שנאגרו במחצית השנייה של שנות השמונים […]

השבט חוזר אל

אשכנזים, יאפים, תל אביבים, חילונים, יהודים, קיבוצניקים, בורגנים, סוציאליסטים, קומוניסטים, מרקסיסטים, מרקסיסטים-לניניסטים, מרקסיסטים לניניסטים, אנרכיסטים, אנרכו-סינדיקליסטים, אנרכו-קומוניסטים, בוהמיינים, בובואים, היפים, ייפים, ביטניקים, מסוממים, ברנז’איסטים, אינדיבידואליסטים, ציונים, פוסט-ציונים, אנטי-ציונים, א-ציונים, אינטלקטואלים, מתנשאים, פופוליסטים, חנפנים, שינקינאים כמעט שכחתי, היפסטרים, סחים. האליטה מורכבת מאליטות, ככה זה, קוראים לזה כמו שקוראים לזה כי זה בדיוק מה שזה, נו. כן […]

חופשי כמו בעוף לנו מהעיניים, לא כמו ברומח*

במה אתה עובד? אני? אני עיתונאי שהתפכח איתמר שאלתיאל** לי זה לא קרה, מן הסתם כבר לא יקרה, ולמרות הכל אני קצת מצטער. בדצמבר 87 יצאנו לטיול חנוכה גדול בדרום. בכל ערב היינו מגיעים ליעד היומי, מקימים את המחנה וקולטים שברי מידע על האפוקליפסה המתעוררת. אלה היו הימים הראשונים של האינתיפאדה. חזרנו הביתה ביום חמישי. […]

לא יודע מה עוד

ברזל ואבנים הוא לא עזרה בדרך. זה לא ממש אומר משהו משמעותי, מעט מאוד אלבומים הם כן עזרה בדרך. (קצת אחרי שפורסם הפוסט הזה התקשר אליי סמנכ"ל מדיה חברתית של הבלוג בזעם וטען שהייתי צריך להוסיף קישור מפורש לפוסט שכתבתי על עזרה בדרך לפני שלוש שנים, אז הנה) אנשים לא מכירים את נעם רותם. זו […]

כסף הוא האתר החדש–מבוא* ילדותי

אנחנו עומדים ביציאה מבית הספר, שוב מתעורר הויכוח הקבוע על קניית ארטיק או חטיף, אבל הפעם יש לי תירוץ מצויין: אין לי כסף. היא לא מאמינה, מבקשת לבדוק בארנק, אני שמח להגיש לה אותו, היא מוצאת בו כמה פתקים, שטרות אירופאיים שהיא כבר מזהה כלא ישראליים, וכרטיסים צבעוניים. בתא המטבעות היא סופרת שני שקלים וחצי, […]

נהגי מוניות וכרונודיגסיס, It’s About Time

במצב אחר הפוסט הזה, או לפחות חלק ממנו, היה מוצא את דרכו ל”הסיפור האמיתי והמזעזע של”. אבל אלה ימים קשים, אנשים עוצרים אותי באינטרנט ושואלים “מה קורה עם הבלוג?” ואני מודה בחצי פה שבכלל לא שמתי לב שכבר כל כך הרבה זמן לא כתבתי אבל כן, נהיה כאן קצת שקט. ובינתיים, בכל מקרה, יצא שעידית […]