ארכיון הנושא 'מוזיקה'

הנך צופה בארכיון הנושא מוזיקה.

צביעות ממאדים, אותנטיות מנגה

פוסט קצת מוזר ב-538 משך את תשומת לבי לנושא שלא ממש שמתי לב אליו. יש הרבה מאוד רעש תקשורתי סביב העימותים, מפעם לפעם אני מציץ, אבל האמת היא שהבחירות לנשיאות ב-2016 לא מצליחות לעניין אותי, בטח שלא הפריימריז, למרות ברני סאנדרס, למרות דונלד טראמפ. אני כבר לא שם. אפילו את הבחירות האחרונות בארץ עברתי במידה […]

The Passing of Time

לרגע קצר חשבתי שניצחתי את העולם. האמנתי שמצאתי מקום לנטפק בו את הידע האנציקלופדי של קירון גילן בכל הנוגע למוזיקה של העשורים האחרונים. זה קרה בפאנל הזה, שמתרחש ב-2001, מתוך החוברת הראשונה של Phonogram: The Immaterial Girl שיצאה אתמול. הא! קפצתי בשמחה כמוצא שלל רב. The White Stripes! אני זוכר אותם, כלומר זוכר את הפריצה […]

נקמת האינטרטקסטואליות

“ואני לא טוב במעשים, אבל מצויין באינטרטקסטואליות!” (שלום גד, בערך) נו, כן, לא יכולתי להניח בצד את הדיון על הקליפ החדש של ריהאנה. “הוא נראה לי מוכר”, חשבתי לעצמי כשראיתי את רואה החשבון (aka The Bitch) שריהאנה הורגת בתמונות הסיום של הקליפ, “אבל אולי אני טועה, יש בו משהו קצת גנרי, שחקן עם מראה אירופאי […]

Bitch Better Have a Hashtag

אם יש דיון מרתק ומוצדק באינטרנט שאני ממש לא רוצה להיכנס אליו כאן זה הדיון על הקריאה של הקליפ (והשיר) החדש של ריהאנה מנקודת מבט פמיניסטית ו/או של פוליטיקה של זהויות. זה דיון מרתק כאמור, ויש מקומות שבהם הוא מתנהל ממש עכשיו, תרגישו חופשי לעבור לשם, זה הרבה יותר מעניין. אני כן רוצה לדבר על […]

כל מה שאנושי–אנושי מדי

תמונתו של צוריאן גריי הם עולים על הבמה, אם אפשר לקרוא כך למרחב המצומצם, המוגבה מעט, של קפה ביאליק, מקום שהניינטיז עמדו בו מלכת. עשרים שנה פחות או יותר חלפו מאז הפעמים האחרונות שהיינו שם, עוד לפני שהכרנו, אבל שום דבר לא השתנה. ערן צור נעמד מול המיקרופון, באותו מראה בדיוק, נמוך וכחוש, אבל עם […]

מיתולוגיה תל אביבית וארבעה שירים

אחד רשע בואו נתחיל מזה שאני אוהב מאוד את מכה אפורה. אהבתי את מכה אפורה עוד לפני שהוא הפך לשיר הפתיחה של פלורנטין. נכון, הייתי קצת צעיר מדי, ועדיין השיר הזה היה תיעוד מדוייק של רגע תרבותי שהייתי שותף לו, שאהבתי לחשוב על עצמי כחלק ממנו (ואפילו הגעתי באיחור). ואני אוהב מאוד גם את מספיק […]

מרוב להקות לא רואים את היער

התחלתי לקרוא את "הלהקה היחידה שחשובה", אוסף רשימות אישיות עם כותרת המשנה "להיות מעריץ פופ בישראל" שערכה דנה קסלר בהוצאת אפיק. יש לי, אני מאמין, לא מעט מה להגיד על הספר הזה ובעיקר על האופן שבו הוא מזגזג לאורך הקו שבין הרצון לייחודיות ולביטוי אישי דרך הבחירה במושאי הערצה לבין הבנאליות המוחלטת* של כל סיפורי […]

חשבון נפש ארספואטי (1ב') – But then a strange fear gripped me

ליאת ביקשה בתגובות שאכתוב על זה. כנראה שבאמת הגיע הזמן. וידוי פתיחה האמת היא שלא קראתי את The 17 של ביל דראמנוד. יש לי בסיס הסתברותי לשער שקראתי את רובו המכריע (הסבר עוד רגע), אבל מעולם לא קראתי אותו באופן מסודר, מתחילתו ועד סופו. זה לא כל כך נורא, אני חייב לציין. הספר הוא אוסף […]

Ever Get the Feeling You’ve been Cheated? 2

ב-1989 הייתי בדיוק בגיל המתאים למהפכת הרוק שהתחילה כאן אז. הייתי חלק מדור הרוקסן, רק שלקח לי עוד כמה שנים טובות עד שגם העזתי לצאת מהבית להופעות, והמקדש ההוא הספיק להיסגר עד אז. את הרוק שלי קיבלתי מתווך דרך צה”ל 2, האלטר-אגו המוזיקלי של גלי צה”ל ששודר אז על אותם תדרים שלימים יהפכו לגלגל”צ. מיכל […]

יהיה לך את זה! ה’–פעם ראשונה פארסה

זה אף פעם לא באמת היה ככה. אתה יודע שלא, אתה חייב להודות שלא, בינך לבין עצמך לפחות. אבל בדמיון שלך זה עדיין כך בדיוק. היית צעיר נואש ורעב שטיפס על מדרגות הגרייהאונד עם עשרים דולר עלובים בכיס, גיטרה אקוסטית, מפוחית חורקת ופתק מקומט עם כתובת של מישהו בווילג’ שמכיר מישהי שמכירה מישהו שיכול לארגן […]