הפוסט הקודם שפורסם כאן ביום ראשון קדם לשידור הפרק של “האח הגדול” במסגרתו קרא סער סקלי בפני דיירי הבית את “המולך” מתוך “האו לדור בלי שם”. גם בפוסט ההוא וגם במקומות אחרים התחיל להתפתח דיון שגרם לי לחשוב שככל הנראה לא הצלחתי להסביר את עצמי היטב. אבל אז נפל השרת של “ההם” ולא ממש יכולתי [...]
היום בערב, אם תבחרו בכך, כך אומרים, תזכו לצפות בסער סקלי מדקלם בפני דיירי האח הגדול קטע מתוך “האו לדור בלי שם”, הגירסא המקומית-אנכרוניסטית של חבורת הלימה לימה ל-Howl של אלן גינסברג. וזו, ראוי להודות, הזדמנות מצויינת לומר כמה דברים. לא, לא ראיתי, לעת עתה לפחות, אפילו רגע מהעונה הנוכחית של האח הגדול, אבל כן [...]
מבוא תיאורטי הכל התחיל בתגובה של קרן לפוסט ישן של איתמר ומיטל במסגרת פרוייקט “כך הרבה הספרות את חיי”. חכו רגע! לפני שאתם מתחילים לזרוק זה על מצחו (הגבוה או הנמוך) של זה חופנים בוציים של הון תרבותי, מה דעתכם על ההיפותזה-בשקל (בשבילך גיברת בחצי מחיר) הבאה: אולי אפשר לנסח את ההבדל העקרוני בין X [...]
12 ביוני, 2011
העיר, טלוויזיה, יוסף אל-דרור, מודי בר-און, ספרים, עוזי וייל, תקשורת, תרבות
8 תגובותאל-דרור מדבר למצלמה, רגוע מאוד-מאוד, עוד לא היה מישהו כל כך רגוע באינטרנט אף פעם. אל-דרור: אנחנו לוקחים את כל הגוש האמורפי, קצת עיסתי ומבולבל הזה של תרבות מקומונית מתהווה ועברית מתפתלת, גוזרים ממנו רצועות דקות של חוכמה מזוקקת וטיפשות נשגבת ומניחים אחת ליד השניה. נשאר חור מלבני באמצע, אז אנחנו מדביקים שם יצירת אמנות [...]
פעם, מזמן, לא היו ספוילרים. לא רק שלא הכרנו את המילה הזו, הרעיון עצמו כמעט ולא היה קיים. אם פספסת פרק בסדרה שעקבת אחריה דרשת בתוקף מחברים שיתארו לך את הפרק, רצוי שיהיה תיאור מפורט ככל האפשר, בלי לדלג על אף תפנית בעלילה. סרטים היו סיפור קצת אחר, הילד הראשון בכתה שראה את אינדיאנה ג’ונס [...]
די במבט אחד חטוף באלכס מ”היפה והחנון” כדי להבין שמדובר בליהוק מבריק לפי סולם הערכים שההפקה מבקשת לשדר. אלכס הוא האיש שייראה כחנון מחוץ למים גם בכנס חובבי סטאר-טרק, גם במעבדת מחשבים אפלולית וגם בארוחת ערב של חוג חובבי השחמט בישראל. בשילוש המשוקץ של הריאליטי הוא מוצג כ”אלכס, 19, חובב היסטוריה וספרות רוסית”. אותו אלכס, [...]
חייבים להגיד משהו על מלהקי ריאליטי. או אולי בעצם על האנשים האלה שאחראים לבחור את התיאור הסכמטי: שם, גיל(?), עיסוק, מקום(?) שמלווה כל מתחרה ריאליטי לאורך עונת התהילה שלו. קחו לדגמא את השילוש האולטימטיבי משה-מלצר-חולון. כמה תשומת לב לפרטים, כמה השקעה בשילוש הקצר, הלאקוני הזה, של נלעגות שנשזרת בנלעגות. מלצר תל אביבי הוא הרי סיפור [...]
לכתוב עכשיו על גמר מאסטר שף? אפילו יומיים אחרי השידור לא בטוח בכלל שהפוסט הזה היה מחזיק את עצמו, אז עכשיו? אבל יש גם דיבור חזק על כתיבה משתהה ויש מניפסטים של Slow Blogging. ולמרות שהם בטח לא מתכוונים לכתיבה מאוחרת על תכניות ריאליטי אולי בכל זאת ללכת על זה. אני יודע. אפשר לעשות מזה [...]
הפוסט הזה, או לפחות חלקו, יושב לי בראש מאז שידור הפרקים הראשונים של מחוברות. יש משהו קצת פאתטי בהחלטה לשלוף אותו עכשיו, אבל יש מסיבה בחוץ והחלטתי להצטרף אליה. אז הנה. מה אתה? לשאלה הזו, אם תישאל ללא הקשר מובהק, סביר מאוד להניח שאענה “פיזיקאי”. עד לפני שנים אחדות, ובמשך תקופה ארוכה מאוד, התשובה שלי [...]
גליונות נושא של הניו יורקר, אני כמעט משוכנע שכבר יצא לי לכתוב כאן פעם, מספקים לי תמיד הזדמנות לחשבון נפש. גליון רגיל, אקלקטי, תמיד אפשר לעבור איכשהו. למצוא את החלקים שמעניינים אותי יותר, להתעלם מהאחרים, לקרוא מה שהספקתי, ולהוסיף למדף בו מצטברים גליונות עבר, תוך שימור האשליה שיום אחד אולי עוד יישלף משם. זה תיאור [...]
