מתישהו במחצית השנייה של שנות התשעים נרשמה נהירה שבועית אל אחד האולמות הגדולים של בניין גילמן (מדעי הרוח) באוניברסיטת תל אביב. כוכבי העל של השמאל הרדיקלי, חנן חבר ועדי אופיר, חברו כדי להעביר בצוותא טירונות ללוחמי דקונסטרוקציה פוטנציאליים תחת הכותרת "מבוא לתיאוריה וביקורת של התרבות" (כמעט תוכן שיווקי בשם קורס). את הסילבוס המדוייק אני לא זוכר, אבל היה שם כל מה שאתם יכולים לנחש מראש – החל מאסכולת פרנקפורט, דרך שדה ושיח (בשבוע הבא שיעור בחקלאות התבדח אז אחד מהשניים) ועד להוקעה הדרמטית של הסכם אוסלו ברגע השיא של סיום הקורס – הסכם שהיה סימולקרה של שלום.

בין ההמונים שגדשו את האולם בלטו בנוכחותם שני סלבריטיז בשקל שהגיעו ביחד: עידן מילר (מה זאת אומרת מי? הוא הגיש את זומביט) וכתב הכלכלה הצעיר של גלי צה"ל שהיה גם אושיית חיי לילה תל אביבית של ממש. מי ששנה או שתיים מאוחר יותר התייצב בתפקיד הבסיסט של בתרי זוזי, להקתו של רם אוריון.

קוראים לו ליאון רוזנברג.

וזה מה שהוא עושה היום

למקרה שפספסתם אותו, רוזנברג הוא מי שנבחר על-ידי אנשי הוט להחליף את גיא פינס בתכנית יומית על עולם הבידור.

אחת ליום, במה שהוא ככל הנראה רגע השיא של התכנית (עובדה, זה הרגע שאנשי הוט בוחרים להביא בפרומואים החדשים) פונה רוזנברג אל מישהו בשם אבישי בן אלי (הוא בטח היפסטר, כי נדמה לי שככה קוראים היום למי שמתלבש זוועה, אבל באירוניה) לפינה בשם "וידאו פפראצי". לצערי הרב הפינה הזו לא זמינה ביוטיוב ולכן לא תוכלו לצפות בה כאן. לצערי הרב עוד יותר הפינה הזו כן זמינה באתר של הוט ב-ynet. לצערי האינסופי הפינה הזו קיימת.

במשך כארבע דקות של דיאלוג מאולץ ורצוף בדיחות תפלות מדלגים השניים מן האולפן אל חמישה קטעוני וידאו קצרים, מדורגים על-ידי אותו בן אלי. צלם התכנית, כך מסתמן, משוטט חסר-מעש באזור רוטשילד (וגם בנמל תל אביב) בחיפוש אחרי "פבלובות" (ככה היפסטרים קוראים לסלבריטיז היום, לא ידעתם?) כדי שיוכל להטריד אותם. את קטעי הוידאו מלווה בן אלי בהדבקת תארי גנאי חסרי הגיון לכוכבי הפינה (הפבלובה הכי משעממת, הסוכרזית המשומשת, הפבלובה המעייפת ועוד כהנה שנינויות דקות) ובעקיצות הדדיות עם רוזנברג.

הידיעה, המובנת מאליה בעצם, שרוזנברג מצוייד בכל הכלים הדרושים כדי לשבת ולכתוב עכשיו עבודה סמינריונית שתפרק את הצורה לתכנית שלו ולפינה העלובה הזו חוברת להנחה שיש לו גם רשימה מוכנה מראש של נימוקים אינטלקטואליים להצדקת מעשה הנבלה התרבותי הזה ואפילו מציאת ערך חתרני בפירוק המוחלט של עולם הזוהר הישראלי, ושתיהן ביחד עושות לי רע על הנשמה.

כשהסדקים גדולים מספיק כדי שפילים יוכלו לעבור בהם יכול להיות שהבית כבר קרס.

Related posts:

1. תוכן? טינופת
2. סמי וסוסו נכנסים לוילה
3. מטא-פירסומת, היפר-תקשורת (וגם דודו טופז)