סליחה: אז כתבתי איזה פוסט מיותר, עם השוואה מופרכת בין אדיר אוחיון לבין מארינה מקסימיליאן בלומין, עם שורה תחתונה מטופשת, ורפרור מקושקש למיתולוגיה של מלחמת הכוכבים. וכמו הרבה פוסטים כאן, היו כמה אנשים שקראו אותו, היתה גם תגובה אחת מהירה, שגרמה לי לשקול איזו התנצלות, אולי איזה הסבר. אבל החלטתי לתת לו לשקוע לתהומות השכחה הדיגיטלית. רק שלוורדפרס תכניות משלו, וכך, בלי שממש כיוונתי לשם, נוצרו כאן עמודי תגיות שהשמות המפורשים של שני המתחרים מופיעים בכתובותיהם, והבלוג הקטן הזה, שאינו אתר קשת, וגם לא אחד הבלוגים שעוקבים בעקשנות ראויה לציון אחרי נפתולי העונה הזו, דווקא הוא טיפס למקום הראשון בגוגל בחיפוש אדיר אוחיון. ומאז ההדחה של אדיר אתמול בערב, זורמים לכאן המוני מחפשים, שמן הסתם לא מוצאים כאן שום דבר קרוב שמה שבאמת חיפשו.

סליחה 2: ורציתי גם לסייג את הפוסט ההוא, ולהבהיר שאין בו עידוד לאלימות או רצון לחזות בסוף זוועתי באמת, ורציתי גם להסביר שכולו נוגע רק לפרסונות הבימתיות שיצא לי להכיר, שאין בו להעיד על היחס שלי לאישיותם של מי מהמתמודדים באמת. שהמעט שראיתי מצילומי הרקע ומהבלוגים האישיים דווקא גורם לי לחשוב שמארינה היא מהמתמודדים היותר מעניינים. אבל חשבתי גם שהתנצלות כזו היא מתחמקת, ומיותרת, שאין בה צורך.

עד כאן בעניין הפוסט ההוא והשלכותיו, אבל אם כבר התיישבתי, אז הנה עוד כמה הערות

על שיטת ההצבעה: עד אמצע העונה השלישית, בואו ניזכר, לא היתה הגבלה על מספר ההצבעות (זאת אומרת היתה, אבל היא נקבעה על המספר המופרך בעליל של 250, מה שהוציא מחוץ למשחק את רובנו), בפעמים הספורות בהן היה חשוב לנו להצביע, שלחנו SMS יחיד, והרגשנו כאילו מילאנו את חובתנו האזרחית. השנה, עם החידוש המהפכני של חמש הצבעות בכל אמצעי, המצב השתנה. פתאום המקסימום הוא קרוב מכדי שהצופה יוותר עליו, כבר לא איזה קו מרוחק ומופשט, בסך הכל עוד ארבע הצבעות, וכך קרה שכבר כמה פעמים ניצלנו את הזכות הזו עד תום (רק בנתיב החינמי של הצבעה באתר, ובכל זאת). אני משער שב'קשת' מרוצים מאוד מהצעד המבריק שלהם.

שנתיים וארבעה חודשים: לפני כחודש, אחרי תכנית הסולואים שמנתה 13 מתמודדים טרחתי לשבת ולאסוף נתונים. שנתיים וארבעה חודשים היה הגיל הממוצע של חבר נבחרת כאשר יצא השיר שבחר לשיר באותו ערב. בספיישלים שבאו אחר כך הנתון הזה כמובן הקצין. אמרו את זה קודם, לפניי, ובכל זאת, יש משהו מחריד בעובדה שהצעירים האלה, כשהם מתבקשים לבחור שיר נוטים לנבור כל כך רחוק לאחור. הם מוזיקאים, הם צעירים שנמצאים כמעט כולם בגיל ההתבגרות, לא יכול להיות שאלה השירים שמדברים אליהם יותר מהכל. פשוט לא יכול להיות, מה, אין להם תקליט שיצא כשהיו בני חמש עשרה ושינה את החיים שלהם? כזה שהם רצו לחנות התקליטים כדי לקנות אותו, כזה שהם הקשיבו לו בלופ אינסופי?

גל אוחובסקי: כשגל אוחובסקי בחר לסקר את העונה השנייה של כוכב נולד בטור האישי שלו ב'העיר' היה בהחלטה הזו משהו נועז ושובר מוסכמות. דווקא הוא, דווקא שם, בחר להתייחס לתכנית באופן ישיר וגלוי, ולא כסמל להתנוונות התרבות הישראלית, היו לא מתחרים מועדפים, היו לו עצות לבחירת שירים. עד כדי כך חריג היה הטור שלו, שלרגע הצלחתי לשכוח את העובדה שמדובר באחד ממבקרי המוזיקה הוותיקים והמשפיעים שיש לנו כאן. עד כדי כך חריג היה הטור הזה, שלמרות הפורמט המודפס, שרתה עליו רוח בלוגרית משהו, וכשאוחובסקי הצטרף לצוות השופטים בעונה הרביעית הרגשתי שמחה על הבחירה הלא קונבנציונלית הזו, כאילו מדובר באמת ובתמים באיזה ילד מישראבלוג שהגיע רחוק בזכות החלום והעקשנות שלו.

שופטים\קטעי קישור\ראיונות אישיים: עצה דחופה לעונה הבאה – לקצץ, לקצץ, לקצץ. התכניות הופכות לעינוי מתמשך, אז בסדר, מכונת הפרסומות חייבת לעבוד, אבל מספיק עם ההומור העבש הזה, צדי צרפתי אמנם מנסה להתנזר מהשימוש ב'ליד', אבל מישהו צריך לאסור על כל השופטים להגיד 'ערב טוב', ולו פעם נוספת אחת. צביקה הדר חייב להפסיק לשיר, חייב לצמצם את עצמו מחדש לתפקיד של מנחה, ולא של כוכב, מספיק לכפות על צעירים, מוכשרים אמנם, אבל מאוד צעירים, ומאוד מבולבלים, לבזות את עצמם בקטעי ראיונות משעממים ומגוחכים. מספיק.

התגית הנעלמת: רק אחרי שגמרתי לכתוב את הפוסט הקודם ההוא, ועברתי על רשימת התגיות, בחרתי לאילו מהן לשייך אותו, ואילו תגיות חדשות ראויות להגדרה לכבודו, ורק אחרי שכבר פרסמתי אותו, הבחנתי בתגית אחת, שאפילו לרגע לא העליתי בדעתי לשייך אותו אליה – מוזיקה.

Related posts:

1. התת-מודע הכלכליסטי ושתי הערות שוליים
2. שתי הערות גוגל קלות
3. דארת' בלומין

לתכנית הדואטים הראשונה של 'כוכב נולד 5' הגעתי עם העדפות ברורת למדיי, דומות לאלה של תום, כשאדיר אוחיון ניצב בקצה המועדף ומארינה מקסימיליאן בלומין בקוטב המנוגד, וכך, עם כל זוג שעלה אל הבמה וצימצם את האפשרויות להמשך נמלאתי בתערובת של חשש וציפיה לבלתי-נמנע. והבלתי-נמנע, כדרכם של כאלה, הגיע, הגיע בגדול, לא כזיווג של שני משתתפים אחרונים לעלות בגורל, גם לא בחירה ערמומית וממולחת של מארינה, דווקא אדיר, הוא שנקרא לבחור, ומיהר לנקוב בשמה של מארינה, בטון ובמבט שהעידו שלא מדובר בבחירה כפויה, אלא בהעדפה אמיתית.

אהבתי את אדיר אוחיון בגלל השיר המקורי מהאודישנים, אהבתי אותו בגלל הביצועים המרגשים ל'על גגות תל אביב' ול'אף פעם לא תדעי', אהבתי אותו גם בגלל הסיפור האישי, שלושים הקילוגרמים, זאת שאף פעם לא תדע, אפילו בגלל המעבר משלומי לתל אביב. כי אדיר הוא כמעט המתחרה הראשון בדברי ימי 'כוכב נולד' שחי את חלום הכוכבות המוזיקלית בגירסה שאני יכול להזדהות איתה, חלום של גיטרה ודירה שכורה עלובה בתל אביב, לא של הופעות בצוותי בידור של בתי מלון והשתתפות סיטונאית בתחרויות כשרונות. אהבתי אותו, כי בניגוד גמור למתחרים אחרים אפשר, אפילו די בקלות, לדמיין לו קריירה מוזיקלית במציאות מקבילה שבה לא התקבל לכוכב נולד, קריירה של הופעות קטנות במועדונים, עד לאיזה סוג צנוע של הצלחה, או סביר יותר, שני תקליטים כושלים, ושקיעה בתהומות שכחה.

פחות או יותר מאותן סיבות תעבתי את כל מה שמארינה הביאה איתה. את הקסילופון, את ההתחכמויות, את ההתנשאות, את מאמוצ'קה ואת רוח הקונסרבטוריון המרחפת מעל. ניל טננט הסביר פעם שהוא שונא ג'אז בגלל שמרוב כשרון, ובעיקר רצון להפגין את הכשרון הזה בלי הפסקה, נגני ג'אז נשמעים בסופו של דבר אותו דבר, מתוחכמים ומבריקים, אבל משעממים עד מוות, ובעיקר חסרי רגש. אני די בטוח שהוא התכוון למארינה.

אבל ברגע שאדיר בחר בה דווקא חייכתי, בהשלמה ובהבנה. כי קודם כל הבנתי שהעמסתי על כתפיהם הצעירות הרבה יותר משמעויות משהן אמורות לשאת. אבל חייכתי גם כי הרגע הזה העמיס על אותן כתפיים משא כבד בהרבה של סמליות, כי זה היה הרגע שבו היכתה בי ההכרה בדמיון העמוק, והבלתי ניתן להכחשה שבין מארינה לבין אנקין סקייווקר, והביצוע המשותף, והמוצלח מאוד של שניהם ל'גיטרה וכינור' הפך ללחימה של אובי וואן קנובי ואנקין סקיווקר, כתף אל כתף, רגע לפני הסוף הידוע מראש. אין לי ספק שספירת המידי-כלורינים של מארינה מרקיעה שחקים, השפטים שהיא מבצעת בשירים שבוע אחר שבוע מוכיחים מעבר לכל צל של ספק שהכוח זורם בעורקיה. אבל בדיוק כמו אנקין, דרכה אל הצד האפל סלולה מראש. ולכן, ראוי שהגמר השנה ייערך בין נהרות לבה זורמים ושבסופו יותיר אדיר את מארינה קטועת גפיים ומובסת. מה שכמובן לא ימנע ממנה להפוך בסיועו של איזה רודן כל יכול כזה או אחר לשליטת פלייליסט מעוררת אימה.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור

Related posts:

1. כוח ואחריות, או להציל את אדיר אוחיון
2. הערות כוכב נולד
3. על אופיו הדואלי של הגל