בפעם הקודמת שיצא לי לחטט כאן בגליונות מונדו 2000 מצאתי טור קצר מגליון 11 שעסק בדפדפנים המתהווים שעמדו להילחם אז במונופול של מוזאיק. דפדוף בגליון 12 חשף בפניי מציאות מרתקת שהטור ההוא טשטש במידה רבה. תחת הכותרת המתחכמת ומשרת המסתורין Welcome to zee Casbah (או משהו דומה, הגליון נמצא כרגע מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי) [...]
החופשה, חייבים להודות, היתה ארוכה פחות ממה שאפשר לחשוב. שניים מתוך שלושת ימי חול המועד היו בעצם “עסקים כרגיל”. קייטנה לגדולה, גן לקטנה. ואף על פי-כן, סוף שבוע של ארבעה ימים, הפוגה של יומיים, ואז סוף שבוע של חמישה ימים. זה לא מעט. זמן שאול אתמול בערב, כשהסוף כבר באוויר, טיילנו לאורך הים בנמל תל [...]
תחת הכותרת עיתונות 2010 פורסמה באתר העין השביעית (וגם בכתב-העת פנים) סדרה מעוררת מחשבה ומרשימה של מסות שסקרו את מצבה העגום, אבל גם המרתק, של העיתונות הישראלית. הכותרת לפוסט הזה היא רק מחווה לסדרה ההיא, והזדמנות לקשר אליה עבור קוראים שהחמיצו. הפוסט עצמו יהיה יותר בגדר הרהור אישי נוגה על זווית צרה אחת של עולם [...]
הפוסט הקודם, כיוון שהבשיל ופורסם סוף סוף, הוביל אותי להמשיך ולפתח קו מחשבה מקביל על הקשר שבינינו לבין הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, גם אם מזווית אחרת הפעם. התחבולה* אני עדיין זוכר בחיבה יתרה את "משחק המחשב" הראשון שלי (האמינו לי, אלה לא מרכאות מיותרות). דוד שלי חזר אז מנסיעת עבודה ליעד דמיוני במזרח הרחוק והביא איתוו [...]
האדם, יש להודות, כבר מזמן אינו תבנית נוף מולדתו. בהדרגה, לעומת זאת, מתחזקת בי ההרגשה כי הוא דווקא כן תבנית נוף האיחוי של רסיסי הנוכחות הדיגיטלית שלו ברשת. זו, פחות היותר, המחשבה שהוליכה אותי לפתוח בסדרה הפזורה והלא מחייבת של אוטוארכיאולוגיה. הפוסטים הקודמים בסדרה היו ממוקדים מאוד – דרך מעבר על רשימת הספרים שהוזמנו מאמזון [...]
הערת הבהרה: יאדה יאדה יאדה, תקראו בחלקים הקודמים: א', ב', ג', ד', ה', ו' חצי שעה של שיטוט ממוקד באתרים הנכונים מספיקה לך כדי לייצר רשימה מצומצמת של שתיים, גג שלוש, חברות פוטנציאליות שעמדו מאחורי המחטף. פרצופים מוכרים מעטרים את עמודי האודות המצוחצחים שלהן. בביוגרפיות הקצרות שלהם הם נשמעים כמו חלוצים עזי-מבט שייבשו את ביצות [...]
15 באוק', 2009
אישי, חדשות בתקשורת, כסף, מיתוג, נוסטלגיה, ניו יורקר, תומס פינצ'ון, תקשורת, תרבות
6 תגובותואני תוהה אם בעצם לא הייתי אמור להתרגל כבר מזמן. אפשרות אחת, סבירה למדי, לכתוב את האוטוביוגרפיה שלי בבוא היום תהיה לעבור דרך כל התחנות שבהן החלטה עסקית סגרה לי על האצבעות עיתון או כתב-עת אהוב, ועדיין, כל אירוע כזה מעורר בי מפח-נפש.
לפני די הרבה זמן ניסיתי להתחיל כאן איזה משחק, היענות אמנם לא היתה, אבל החלטתי שראוי להמשיך בו. בכמה מלים (למי שאין לו כוח לעקוב אחרי הלינק שלעיל): כבר למעלה מעשור שחלק משמעותי מהחיים שלי משאיר אחריו עקבות דיגיטליים. אפשר לקונן על הההשלכות של האירכוב הזה, על הכוח שהוא מפקיד בידי תאגידים גרגרני מידע ועל [...]
(במקביל לפוסט הזה מושקת גירסת הבטא של חנות פרויקט משוחררים באמזון) נדמה שהחיים שלי מתנהלים כרגע בין דדליין אחד למשנהו, ברמות שונות של דחיפות, של חשיבות ושל משמעות הם מתדפקים מכל עבר, אחד עבר ומייד יצר חדש, אחר עומד במרחק מתקצר והוא אימתני ונוקשה ומעורר חרדות. זמן, באופן כזה או אחר, מתגלה כנושא היחיד שאני [...]
כבר כתבתי על הפעם הקודמת שבה עמדתי לפתוח את פרויקט משוחררים, על התת-כותרת "קרעי ביוגרפיה בפרידות תרבותיות", ועל המוות הפתאומי של עלי מוהר שטען אז את התת-כותרת הזו במידה שלא איפשרה לי באמת לצאת לדרך. אז עכשיו כשסוף סוף התחלתי את הפרויקט הזה באמת מגיע תורו של גייגקס (דרך גם-שם). גייגקס ב-GenCon 2007, צילום Alan [...]
