כן, לא ממש יואב קרני, אבל הרשיתי לעצמי. זה היה הערב האחרון שלי בקובה*. שום דבר בגיחה הקצרה הזו, עשרה ימים בסך הכל, לא היה מתוכנן כראוי, ולכן רק בצהרי היום שלפני כשראיתי את הכיכר המרכזית מתמרקת ומצטחצחת, את המקום שיומיים קודם שקק שולחנות שח, זוגות שחקנים מוזרים ורחש פרשנים ויועצים מתגודדים סביבם, מקיף עצמו [...]
(זהו הספר הראשון שאני משחרר במסגרת פרויקט משוחררים, הפעם מדובר בשחרור מבוקר עם יעד ידוע מראש. אליו יצטרף בימים הקרובים עוד ספר בדרך לאותו יעד, בנוגע לאופן התנהלותו של המשך הפרויקט אני עדיין לא סגור) מאי 99 היה חודש טוב לנביאי שקר. יותר מדויק, שלושת הימים שבין ה-17 ל-19 במאי 99 היו ימים מצויינים לנביאי [...]
27 בינו', 2008
אישי, החיים כמשל, יוסי בבליקי, מוזיקה, מיתוג, נוסטלגיה, עוזי וייל, פונץ', פרויקט כתיבה קבוצתית, שלום גד, שלומי רוזנבלום, תל אביב, תרבות
6 תגובות(יש איזו בעיה עם ההטמעה של נגן המפ3 לתוך העמוד שלא התגברתי עליה, כך שבין הפסקאות מופיעים עכשיו לינקים ישירים למחסן) עוד אני תוהה אם לנצל את ההזמנה הפתוחה של חנן ולהצטרף לפרויקט או להיעלב מהעובדה שטרם הוזמנתי אליו רשמית, והנה בדיקה בטכנוראטי מגלה הזמנה מאור (כך שהמסלול המלא הוא חנן->איתמר->הסמינריונית->אור->אני) שפותרת את כל התהיות, [...]
הפוסט הזה הוא בסך הכל סוג של כליא ברק. תחת ההנחה שעוד אחד או שניים מחמישה עשר האנשים שבתמונה ייתקף פעם נוסטלגיה ושעמום ברמה מספקת כדי לחפש בגוגל "לו הייתי פיטנגו". אז הנה אנחנו בסיום י' מעוניינים, קיץ 1988, מדגמנים למצלמה עמידת פיטנגו. אני, שחר מרמת אביב, ראשון משמאל בשורה הראשונה. נדב מדן בחולצה לבנה, [...]
בראשית שנות השמונים עוד הדהדו ברחבי הארץ זעקות השבר של בגין בדבר הקיבוצים ובריכות השחייה שלהם, זעקות שיצאו מאסיפות בחירות ושהקנו, בין השאר, לבגין ולליכוד את נצחונם השני בבחירות 81. בימים ההם היינו עושים את דרכנו לצפון אחת לכמה שבועות, מבלים בבריכת השחייה הקיבוצית של סבתא בעמק הירדן, ומשם מצפינים עוד, לקריית שמונה, זו שתושביה [...]
נו, טוב, עוד פעם פייסבוק. רשימת החברים המצומצמת למדי שלי בפייסבוק כוללת גם את אחותי שמבלה את החודשים האחרונים בקורס קצינים. כך קרה שמצאתי את עצמי ברגע שעמום נחשף לתמונות של חבורת בנות בקורס מדריכות חי"ר משתטות בפני המצלמה במסדרון צה"לי אקראי, ונאלצתי לתהות. בטירונות שלי, הרבה מאוד שנים לאחור, היה חייל שדיבר על חבר [...]
נהוג לקונן על מצבה הרעוע של הפרטיות בימינו, אבל יש להם לאינדוקס ולאירכוב הבלתי נלאים גם צדדים חיוביים, או לפחות משובבי נפש. אתמול, מסיבות כאלה ואחרות, נזקקתי לבדיקת מצב ההזמנות האחרונות שלי באמזון, רגע אחרי שהסתיים הבירור (הספר שהזמנתי לפני קרוב לשנה לא יצא לאור בסופו של דבר), נתקלתי, שוב, באפשרות המרגשת לבחון את היסטוריית [...]
ושוב אנחנו כאן במסגרת הפרויקט של חנית. לא, אלה לא בהכרח הספרים הטובים ביותר שקראתי, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות, חלקם, אם להודות על האמת, לא ממש ספרים, לא בשום מובן מקובל, אבל כולם היו שם באיזה רגע רגיש, כזה שבו הייתי פתוח לרעיונות חדשים, לכיוונים חדשים, חלקם פתחו בפניי עולמות חדשים וחלקם היו [...]
אני על סף יאוש. הוא לא עוזר, כבר שעה פחות או יותר שאני מנסה להוציא ממנו משהו, והוא מתעקש לעמוד במריו, להשאיר שריטה דקה בנייר, מעט מידי דיו פזור במרווחים לא אחידים. זה לא מה שהוא הבטיח לי, זה לא מה שדמיינתי. הפוסט הזה היה אמור להתחיל אחרת. הייתי אמור להתפייט על העובדה שדווקא עכשיו, [...]
נגעתי מעט בנושא הזה לא אחת, עברתי לידו בכמה פוסטים, החל בימיו הראשונים של הבלוג הזה, עוד אחזור אליו בהמשך, במידה רבה אני חושב שזה הנושא שסביבו התחלתי את הבלוג הזה, אבל צרוף הארועים של הימים האחרונים הוליד את הפוסט הזה שהוא סוג של נגיעה אישית בעצב חשוף, שלי, ולפחות לתחושתי של עוד רבים וטובים. [...]
