קשה להפריז בחשיבות, קשה לא פחות להפריז בגאונות, בתעוזה ובמקוריות של איור השער המפורסם של סול סטיינברג לניו יורקר מ-1976, כן, זה המפורסם עם הפרספקטיבה המעוותת, עם המבט הנישא מהשדרה התשיעית במנהטן מערבה, מכווץ את ארצות הברית כולה למלבן קטן, מדברי וצחיח, מנוקד פה ושם בערים חשובות, מכווץ עוד יותר את האוקיינוס השקט, רק כדי [...]
אם כבר יצא לי להזכיר אתמול את דייויד רמניק, כדאי לשים לב למאמר שפרסם השבוע בעקבות שערורית בורג, כמו גם לקטע האודיו הנלווה אליו. אין שם חידושים כגולים עבור הקורא הישראלי, רק סקירה מרפרפת ממעוף הציפור, מעבר קצר בתחנות הידועות מראש, תאור חפוז של הביוגרפיה של בורג מהנאום בכיכר ב-82' ועד לספר, ובעיקר הראיון עם [...]
כותרת הפוסט, ללא סימן השאלה, היא הסיסמא שגרמה לי לנטוש ב-98' את הפגנת הסטודנטים ברחבת מוזיאון תל אביב ולנתק את עצמי מפעילות המחאה. הפוסט הזה ירגיז ככל הנראה חלק מקוראיו הקבועים והמעטים של הבלוג הזה, לפיכך אני מסייג מראש ומבהיר שהשקפת העולם שלי תומכת באופן מלא במערכת חינוך שיוויונית ופתוחה לכל, בחינם, מגיל שלושה חודשים [...]
בטור קצר ומרתק בניו יורקר מספר הנדריק הרצברג על השינויים המתרקמים בימים אלה בשיטת הבחירות האמריקאית מתחת לאפה של החוקה. ולמה מתחת לאפה? כיוון שהחוקה האמריקאית מטפלת בתהליך בחירת הנשיא על ידי אלקטורים המייצגים את המדינות השונות, אבל אין בה התייחסות למועמדי המפלגות, או למפלגות, אין בה אפילו התייחסות לזכות ההצבעה של האזרחים בבחירת האלקטורים [...]
The Fat of the Land היה התקליט השלישי של הפרודיג'י, הוא הגיע אחרי תקליט אחד כמעט מושלם ותקליט שני עם שם מושלם, תקליטים שקיבעו את המעמד של ליאם האולט כדובר החדש של דור פליטי נירוונה. על הרקע הזה כדאי לקרוא את הציטוט הבא שנמרח על דפי החוברת שצורפה לדיסק, שורה בכל עמוד, כמעין מניפסט פוטוריסטי. [...]
כבר שמונה שנים בערך שאני קורא את הניו יורקר על בסיס מזדמן. קונה גיליון בסטימצקי אחת לחודש פחות או יותר. בשנים האחרונות מתלווה לכך גם בחינה שבועית של האתר שמכיל חלקים נכבדים מכל גיליון. אני אוהב את הניו יורקר, למעשה, אחת המתנות המוצלחות ביותר שקניתי לעצמי אי פעם היתה הערכה של שמונה דיסקים ועליהם הארכיון [...]
21 באוג', 2007
