זה עומד להיות הפוסט הראשון מתוך כמה שינסו לעסוק במערכת היחסים המורכבת שלי עם מה שזוכה, נכון לעכשיו, לכינוי ממים (memes). מרבית הפוסטים האלה יישמעו שליליים מאוד כלפי הממים העבריים וכלפי מצבם הנוכחי (לא, לא עד כדי המם העברי מת), בעיקר כי הם מנסים לבטא את מה שמטריד אותי במקביל ללצדדים החיוביים של העיסוק בממים. [...]
עלעול בגליונות ישנים של Wired הוא חוויה שונה מאוד מעלעול מקביל בגליונות של מונדו 2000, מכמה סיבות. בניגוד למונדו 2000, Wired מעולם לא התיימר להיות נביאו של עידן חדש של אוטופיה דיגיטלית. ההבדל הזה מתבטא כמעט בכל אספקט אפשרי של הדפדוף. העיצוב של Wired היה חדשני ופורץ דרך, אבל לא מהפכני לשם מהפכנות, משתדל לשרת [...]
אז הלכתי לאסוף את הילדות מסבתא (AKA The Woman Formerly known as אמא), והן בדיוק היו עסוקות באמבטיה או בארוחת ערב או במשהו אחר ואני מצאתי את עצמי מיותר למחצה. עמדתי מול ארון של זכרונות התבגרות כמוסים, מחפש משהו לעלעל בו בינתיים. היו שם הרפתקאות D&D וגליונות של Dragon שנאגרו במחצית השנייה של שנות השמונים [...]
צריך להעריך את שי גולדן. הוא יודע לכתוב, נכון, אבל לא יותר מהרבה אחרים, לא זה העניין. צריך להעריך את שי גולדן על הנחישות שבה סלל לעצמו דרך למקום שבו הוא נמצא עכשיו, על הראייה המפוכחת, יש יאמרו צינית ואכזרית, של עולם התקשורת כפי שהוא מתגבש היום. אפשר לזלזל בו, או לפחות לחשוד בו, במקביל, [...]
פרלוד ספקולטיבי כשהבין הארי סלדון את הכיוון שבו צועדת הקיסרות הגלקטית, את הניוון שאליו עתידה לשקוע ציביליזציה אנושית מפוארת, הוא עמל על פיתוח מדע הפסיכוהיסטוריה, ובסופו של דבר הקים את המוסד כמרכז שישמר את הידע והתרבות ובכך יאפשר ויאיץ את יציאת האנושות מהתקופה החשוכה והברברית שהיא עתידה היתה לשקוע בה. זה (יחד עם המוסד האחר [...]
אמרתי אז כן, הנה מצאה לה הציניות מטרה נוחה ומתבקשת, כזו שתמיד היתה שם, מול העיניים, בדמותו של נתניהו, אבל גם כאן היא מתחמקת, לא נוגעת בסוגיות אמיתיות שעומדות על הפרק, בנקודות הקשות שעולות מן העיסקה הזו, נטפלות שוב לאיזה ביביהו מדומיין שכל כולו פוטו-אופים וסאונדבייטים. לא אמרתי אז במפורש, כי זה הכביד מעט על [...]
שמח על העסקה לשחרור גלעד שליט, אבל לא שוכח את המחיר הכבד שאנחנו משלמים: מחמאות לנתניהו. כתב עידו קינן בפייסבוק יום למחרת הידיעה על עיסקת שליט ובכך סימן לא רק את המשבר האמיתי אליו נקלעה קהילת האינטרנט העברי, אלא גם, בדיעבד, את האופן הקל והצפוי מידי שבו, לכאורה לפחות, היא הצליחה לצאת מן המשבר הזה. [...]
בדרכו הקצת מתחמקת יחזור הפוסט הזה לנושא שהבטחתי לחזור אליו מזמן – שורשי המחאה של הקיץ האחרון. באחד הפוסטים שדובי כתב על המחאה בעודו צופה בה מקנדה, הוא התייחס לשאלה המטרידה “למה דווקא עכשיו?” והתשובה שהציעה דובי היא “במקרה” או “למה לא?”. הוא צודק כמובן, בטח כשמנסים לשאול “למה עכשיו ולא לפני שנה או שנתיים?” [...]
לפני שנתיים וחצי פרסמתי את הפוסט הבא. כמה שעות אחרי פרסומו קיבלתי מידע שגרם לי לחשוב שמוטב לו שייגנז. עבר די הרבה זמן, המידע ההוא כבר לא רלוונטי, ובעקבות הדיון שהתחיל להתפתח בפוסט של אתמול החלטתי שהגיע הזמן להחזיר אותו לחיים. דרך הפריטים המשותפים של שאול א. הגעתי לקטע הבא שכותרתו שעת סגירה בבלוג של [...]
מוקדש למרמיט*, בדרכו למנזר. מכיל ספוילרים, ברמה נמוכה למדי לדעתי, ל-Generation A של דאגלס קופלנד. המספרים מדברים בעד עצמם: הספקתי הבוקר יותר מבכל אחד מהימים האחרונים, במלואם. המסקנה: שיתפוצץ העולם, בלעדיי. דיאקטיבייט. חפשו אותי באימייל. צייץ מרמיט לפני קצת יותר משבוע, ועורר סערה קצרה של פרשנות, שנקטעה בהודעה החד-משמעית כן, באמת, לכל הרשתות החברתיות. למה? [...]
14 באפר', 2012
