תודעה כוזבת

אני זוכר את הפעם הראשונה בה נתקלתי בשמו של יובל בן-עמי. זה היה בשלב שבו התחילו תסביכי ההזדקנות שלי. דשדשתי הרחק מסיום הדוקטורט בזמן שאחרים שלמדו איתי התחילו למצוא משרות באוניברסיטאות. צ’יינה מייוויל וזיידי סמית’ הפכו לשני הסופרים המשמעותיים הראשונים שקראתי ושהיו צעירים ממני. ואז הגיע המיתולוגיה הפינית. במובן מסויים היה משהו מפחיד יותר דווקא [...]

שמח על העסקה לשחרור גלעד שליט, אבל לא שוכח את המחיר הכבד שאנחנו משלמים: מחמאות לנתניהו. כתב עידו קינן בפייסבוק יום למחרת הידיעה על עיסקת שליט ובכך סימן לא רק את המשבר האמיתי אליו נקלעה קהילת האינטרנט העברי, אלא גם, בדיעבד, את האופן הקל והצפוי מידי שבו, לכאורה לפחות, היא הצליחה לצאת מן המשבר הזה. [...]

ניסיתי להסביר את עצמי, ניסיתי להסביר לעצמי, ניסיתי לעורר דיון. כי כבר יותר משנה אני גורר את התחושה הזו שמשהו בדיון סביב הסחים בחברה הישראלית (ובכלל) הוא משמעותי, שיש משהו נכון ועמוק מאחורי הלעג הריק לאנשים שיושבים על חוף הים עם בקבוק בירה. זה לא כל כך הלך, לא לגמרי לפחות, ובכל זאת משהו כן [...]

הבטחתי, ואני מתחיל לקיים. נדמה לי שלא אקח סיכון בטענה לפיה אילו טאמבלר הסחים היה ממשיך לפעול היום היינו זוכים לראות בו תמונה של צעירים בחולצות בעלות מסר פוליטי זועקים ברחובות תל אביב, אולי אפילו אוחזים בבקבוק גולדסטאר. מתחת לתמונה היה מופיע, באופן מתבקש, הכיתוב המובן מאליו “סחים, הם דורשים צדק חברתי!”. אבל יחד עם [...]

רבים שואלים אותי “איך זה שהבלוג מתחמק מעיסוק במחאת הדיור והמאהל ברוטשילד?” “תגידו”, אני שואל בתגובה “לא קראתם את קלאסה אחרת שפורסם כאן לפני שנה?” (היי, היום בדיוק יום השנה לפרק הסיום מסתבר). הרי כבר אמרתי פעם אפילו ש”אני יכול, באיזו אקרובטיקה אפולוגטית, לטעון ש”קלאסה אחרת” היתה סדרה פוליטית (היא היתה)” בתשובה לטענה שהמחאה הזו [...]

בזמן אמת, אני חייב להודות, היתה בעיקר אדישות. הכותרת מסיבה בלוויה של סמי עופר בצמוד לשם אלון עוזיאל נשמעה לי כמו עוד הודעה על אירוע היפסטרים בקורדרוי שנסחפת לכיווני מעת לעת ושוקעת בהתעלמות. רק בלילה הבנתי מה קרה. אז מיהרתי לבדוק. ראשית את הדיון שהתפתח אצל עוזיאל עצמו. את הטקסט הרהוט ביותר נגד המעשה סיפק [...]

סחים, הם בארץ האמורי בלוג חדש בא לעולם, מצוייד במבט ביקורתי וחד על חוליי החברה הישראלית, והוא לא חס על אף אחד. קשה להתעלם ממנו, כולם משתפים בטוויטר ובפייסבוק. אחר כך הדינמיקה מתהפכת. איך זה קורה? כמו כל דבר כזה, בשני אופנים – לאט לאט, ואז בבת אחת. בסיבוב הקודם קראו לו טמבלר הסחים, עכשיו [...]

בדה מרקר החליטו לתרגם כתבה מעניינת למדי מהניו יורק טיימס על ההצלחה המפתיעה של האקונומיסט בשנים האחרונות. הנה פסקת הפתיחה מתוך המקור (ההדגשה שלי): Its fire-engine-red logo peeks out of fashionable handbags and from the back pockets of designer jeans. Bankers read it in first-class seats. Hipsters read it on the subway on their way [...]

Just when I thought I was out… they pull me back in. כן, באמת חשבתי שזה כבר מאחוריי. שום דבר, האמנתי, לא יחזיר אותי למדמנת העיסוק האובססיבי בתופעה של בלוג הסחים. היו לי כמה שיחות המשך לדיון הזה. שיחות שיצאתי מהן חמוש בתובנה כלשהי. חשבתי פתאום שהייתי לא בסדר. חשבתי על זה שהדברים שכתבתי, הטון [...]

הבהרה קטנה: המילה סחים (או הסחים) משמשת בפוסט הזה בשני תפקידים שונים – פעם אחת כדי לדבר על האנשים שמאחורי בלוג הסחים ופעם שנייה כדי לדבר על האנשים שהינם "סחים". חשבתי להשתמש באמצעי גרפי כלשהו כדי להבחין בין שני השימושים אבל נראה לי שאין צורך. כבר הייתה כותרת כתובה לפוסט הזה – היה אמור לבוא [...]