קלישאה מקובלת (ולפיכך נכונה מן הסתם) טוענת כי הרומן הראשון של כל סופר משמש גם, אולי בעיקר, כדי להיפטר מכל המטען האוטוביוגרפי המחפש דרך לצאת החוצה, רק אחרי השחרור של אותו מטען חופשי הסופר לצאת לדרך עצמאית ולחפש את הקול הספרותי שלו. במקרה של מאיה ערד, נדמה לי לפחות, אפשר לאתר מאוד בקלות את אותו [...]
אזהרה: פוסט זה כולל ספוילרים מהותיים, גם ברמת העלילה וגם ברמת הרעיון לספרו של גבי ניצן “שובה של המלכה”. ראו הוזהרתם. אז קניתי וקראתי את שובה של המלכה, ספר ההמשך לבאדולינה, ועכשיו אני ממש כועס על גבי ניצן. זה לא ממש מפתיע. במידה רבה קניתי וקראתי את שובה של המלכה במטרה להתעצבן על ניצן. חשבתי [...]
מבוא תיאורטי הכל התחיל בתגובה של קרן לפוסט ישן של איתמר ומיטל במסגרת פרוייקט “כך הרבה הספרות את חיי”. חכו רגע! לפני שאתם מתחילים לזרוק זה על מצחו (הגבוה או הנמוך) של זה חופנים בוציים של הון תרבותי, מה דעתכם על ההיפותזה-בשקל (בשבילך גיברת בחצי מחיר) הבאה: אולי אפשר לנסח את ההבדל העקרוני בין X [...]
ספר, מוצר חשוב כ”כ שעלותו ירדה ל-30 ש”ח, לא קונים במשך חודש!!! את מסגרת הזמן הנזילה האחרונה שפעם כונתה “שבוע הספר” עברתי בשלום, בלי להתפתות לאף אחד ממבצעי הבושה של הרשתות הגדולות. במחשבה שנייה זה לא מדויק. בתחילת התקופה הזו נדרשתי לקנות מתנת יום הולדת למישהו. קניתי את מארז הדיסקים החדש של שלום חנוך, וליד [...]
במצב אחר הפוסט הזה, או לפחות חלק ממנו, היה מוצא את דרכו ל”הסיפור האמיתי והמזעזע של”. אבל אלה ימים קשים, אנשים עוצרים אותי באינטרנט ושואלים “מה קורה עם הבלוג?” ואני מודה בחצי פה שבכלל לא שמתי לב שכבר כל כך הרבה זמן לא כתבתי אבל כן, נהיה כאן קצת שקט. ובינתיים, בכל מקרה, יצא שעידית [...]
על תואר כתב העת הספרותי החשוב ביותר בעולם מתחרים, גם היום, נדמה לי, Granta הבריטי ו-The Paris Review האמריקאי. שניהם אכן מצויינים. את תואר כתב העת הספרותי המשמח ביותר בעולם לוקח, בלי יותר מידי מתחרים, McSweeney’s הצעיר של דייב אגרס. גליון 31 של מקסוויני’ז מונח עכשיו על שולחני ומעת לעת אני מוצא זמן לקרוא בו. [...]
די במבט אחד חטוף באלכס מ”היפה והחנון” כדי להבין שמדובר בליהוק מבריק לפי סולם הערכים שההפקה מבקשת לשדר. אלכס הוא האיש שייראה כחנון מחוץ למים גם בכנס חובבי סטאר-טרק, גם במעבדת מחשבים אפלולית וגם בארוחת ערב של חוג חובבי השחמט בישראל. בשילוש המשוקץ של הריאליטי הוא מוצג כ”אלכס, 19, חובב היסטוריה וספרות רוסית”. אותו אלכס, [...]
מייד אחרי הטקס הקבוע של בחירת ספרי השנה, פילוחם על-פי תחומים והמלצות על ספרים שיהוו מתנה מצויינת לחג, התפנו במוסף הספרים של הניו יורק טיימס לפרויקט יומרני ומרתק בהרבה – דיון ב”מצב הביקורת”. שש רשימות לא קצרות בכלל, עד כה קראתי שתיים, הקדמה של המערכת ועוד רשימה ובה ציטוטים היסטוריים, כאלה שמוכיחים כי הדאגה לעתידה [...]
עוד לא גמרתי את Freedom של ג’ונתן פראנזן. למעשה אני אחרי 34% ממנו כרגע (זו דרכי העדינה לרמוז שאני קורא אותו על הקינדל החדש שלי). בהחלט יכול להיות שעוד אכתוב עליו משהו מקיף יותר בהמשך (סביר להניח שלא). אחד הצירים המרכזיים של הרומן הוא המשולש הבעייתי שבין פטי לבין וולטר, בעלה, לבין ריצ’ארד, חברו הטוב [...]
לפני כשבועיים פרסם איתמר ב”הסיפור האמיתי והמזעזע של” ביקורת אמביוולנטית על “החלום הישראלי” של צ’יקי. במרכז הביקורת ניצבה הטענה, הצודקת לטעמי, שצ’יקי בחר לרדד את הדמויות שלו לכדי ייצוג, שטוח ופלקטי, של מעמדן החברתי. הפוליטיקאי הקטן, נניח, הוא כל מה שנגזר מהיותו עסקן מפלגתי זוטר עם יומרות עסקיות, ולא שום דבר מעבר לכך. במסגרת התגובות [...]
28 בדצמ', 2011
