תודעה כוזבת

ניסיתי להסביר את עצמי, ניסיתי להסביר לעצמי, ניסיתי לעורר דיון. כי כבר יותר משנה אני גורר את התחושה הזו שמשהו בדיון סביב הסחים בחברה הישראלית (ובכלל) הוא משמעותי, שיש משהו נכון ועמוק מאחורי הלעג הריק לאנשים שיושבים על חוף הים עם בקבוק בירה. זה לא כל כך הלך, לא לגמרי לפחות, ובכל זאת משהו כן [...]

רבים שואלים אותי “איך זה שהבלוג מתחמק מעיסוק במחאת הדיור והמאהל ברוטשילד?” “תגידו”, אני שואל בתגובה “לא קראתם את קלאסה אחרת שפורסם כאן לפני שנה?” (היי, היום בדיוק יום השנה לפרק הסיום מסתבר). הרי כבר אמרתי פעם אפילו ש”אני יכול, באיזו אקרובטיקה אפולוגטית, לטעון ש”קלאסה אחרת” היתה סדרה פוליטית (היא היתה)” בתשובה לטענה שהמחאה הזו [...]

אבנר מגיע ראשון. הוא עומד בפינת הרחוב ומקלל את עצמו. כמה מתוחכם נשמע לעצמו בשעה שבין לילה לבין בוקר, “אותו מקום, אותה שעה”. עכשיו הוא לוטש עיניים בשעון של הסלולרי שלו. אותה שעה בדיוק, אבל מי חוץ ממנו יכול לזכור את זה בכלל. האחרים, הוא מבין פתאום, ייקחו את הזמן שלהם, יפחדו להקדים, ובכלל מי [...]

Just when I thought I was out… they pull me back in. כן, באמת חשבתי שזה כבר מאחוריי. שום דבר, האמנתי, לא יחזיר אותי למדמנת העיסוק האובססיבי בתופעה של בלוג הסחים. היו לי כמה שיחות המשך לדיון הזה. שיחות שיצאתי מהן חמוש בתובנה כלשהי. חשבתי פתאום שהייתי לא בסדר. חשבתי על זה שהדברים שכתבתי, הטון [...]

אני לא אמור להתחיל את המשמרת שלי עכשיו, יש לי עוד שעתיים, אבל הטלפון תופס אותי על הספסל בגינה שמתחת לבית, בוהה בהורים אחרונים שעוד מנדנדים את ילדיהם אל סופה של שבת לוהטת, מדמיינים לעצמם רמזי בריזה ערבית, מקווים לעייף את הילדים לקראת לילה שקט. "איך אני שונאת לעשות לך קטעים כאלה" היא מתנצלת בלי [...]

המאבטח בכניסה לבניין מתקשה להסתיר את ההפתעה ואת האי-נחת למראה הקבוצה שמנופפת מחוץ לדלת בהזמנות לאירוע של השפיגלים. הוא לא רוצה לקחת סיכון. לא שהעבודה הזו שווה יותר מידי, אבל זה מה שיש. הוא כבר היה אמור להתרגל לצעקות ולהשפלות, לדעת שבסופו של דבר בזה הכל ייגמר, אבל הוא לא רוצה לקחת סיכון. מצד שני, [...]

עידו מתעורר בפעם השלישית כשהחום נעשה כבד מנשוא. מבט קצר לעבר השעון מגלה לו שכבר כמעט צהריים. עיניו נודדות לערימה הקטנה של ההזמנות שעל השולחן. בעוד שעה פחות או יותר, הוא יודע, יתחילו האורחים להגיע. הוא יכול לדמיין את המלצרים עמלים על ההכנות האחרונות לקראת קבלת הפנים ממש עכשיו. מתוך קרעי השינה המסוכסכים של הלילה, [...]

אבנר מתעורר מול המחשב כשכל שריריו מכווצים, החלון של המדיה פלייר בוהה בו, מת, הספיישל של דוקטור הו כבר מזמן נגמר. הוא מסתכל על השעון, מנסה להיזכר מתי נרדם, תוהה כמה זמן ישן כך. לפני שהוא גורר את עצמו למיטה הוא מרענן שוב את הסטטיסטיקות, מתאכזב, ובדיוק כשהוא מחליט לקום קופצת הודעה על אימייל חדש. [...]

עידו מחנה את הקטנוע במיקום המדוייק שבו היה קושר את אופניו פעם. אין לו הרבה זמן. אף אחד, לכאורה לפחות, לא מונה את הימים, השבועות, החודשים. אבל כולם יודעים. זו פעם ראשונה מזה יותר מחצי שנה שהוא מגיע לארוחת ערב. הוא מדלג במדרגות, שלוש, שתיים, שלוש, סיבוב. שלוש, שתיים, שלוש, סיבוב. בקומה א' הוא מזהה [...]

הערת פתיחה: בשבוע שעבר, אחרי שהתפרסם הפרק הקודם בסדרה, קיבלתי את התגובה המפתיעה והמרגשת ביותר שיכולתי לחשוב לקבל: מישהו שקרא את הסדרה התיישב וכתב את הגירסה שלו לאחד השירים. הוא גם עשה את זה מצויין, לכו לקרוא. זו הגירסה שלי לאותו שיר. גבי יוצא החוצה בריצה. לא יכול לשאת עוד את הקולות שהוא מדמיין נישאים [...]