את ימי שישי בערב הוא שונא יותר מהכל. שונא לשמוע את טריקת הדלת כשהם חוזרים מארוחת ערב משפחתית, אצלו או אצלה, שונא עוד יותר לשמוע את הדלת דוממת, לא נפתחת לכל אורך הלילה, יודע שהם בדירה שלו, אולי גרוע יותר, המשיכו מארוחת הערב לבילוי זוגי שיימשך עד הבוקר. בלילות כאלה הוא מתהפך במיטה חסר מנוחה, [...]
רק כשהם יוצאים בסוף הערב מבית הוריה היא נרגעת, חוזרת לנשום. כל הערב ישבה שם מתוחה, מסרבת להיכנס לויכוחים הפוליטיים, ודווקא עמית, שכל זה רחוק ממנו כל כך שש לדבר על חרם אקדמי, ועל המצב הקשה של האוניברסיטאות, התלבט בקול אם זה אפקטיבי או לא, הודה שאולי זה בעצם מגיע לנו, למרות שזה קובר את [...]
הערה מנהלתית קצרה: קלאסה אחרת הולך וצובר יותר דמויות, ואין ברירה אלא להתחיל לתת להן שמות, לפני שהן תפגושנה זו בזו ויווצר בלבול מוחלט של הוא והוא והיא והיא. אז רטרואקטיבית – למי שכתב את הפוסט "מנ שתנה?" נקרא אבנר, ולזאת שקראה אותו ויצאה מהבית נקרא מיכל. דנית שוכבת על המיטה, מזהה תנועה על הקיר [...]
שבע שנים היו צריכות להיות שוות משהו, שבע שנים בלי שום בעיה, בלי אף צ'ק שחזר, בלי תלונות של השכנים, כל החשבונות בהוראת קבע מסודרת, אפילו שנתיים בוועד הבית. אבל בעלת הבית נחושה. זה מה שהולך היום, גם ככה אנחנו באים לקראתך מיכלי, שניים עשר צ'קים בשנה זה כאב ראש. שבע מאות שקל בחודש תוספת. [...]
הם שוב רואים ארץ נהדרת. אבנר מתרחק מהשולחן בסלון, לוקח איתו צלוחית קטנה עם פרוסת עוגה. הוא כבר לא יכול לעמוד בטקס הזה. אין לו מושג איזו דמות של טל פרידמן כולם מחקים עכשיו, אין לו רצון לדעת. הוא רוצה להזמין מונית, להיעלם להם, יודע שזה חסר תוחלת. הוא יוציא יותר מידי כסף, מישהו ייעלב. [...]
16 ביוני, 2010
