אז עברתי ברוטשילד אתמול בערב, שעה וחצי פחות או יותר. זה הכל. הרגשתי שאני חייב לראות לפחות. חשבתי לכתוב משהו אישי וקטן, לא להתייחס למחאה עצמה, אולי רק לאופן שבו היא משתלבת במרקם העירוני של השדרה, האופן שבו היא מתפוגגת כמה צעדים דרומה משינקין, כמה צעדים מזרחה למרמורק. חשבתי לתהות אם יש היררכיה וסמלי סטטוס [...]
במה אתה עובד? אני? אני עיתונאי שהתפכח איתמר שאלתיאל** לי זה לא קרה, מן הסתם כבר לא יקרה, ולמרות הכל אני קצת מצטער. בדצמבר 87 יצאנו לטיול חנוכה גדול בדרום. בכל ערב היינו מגיעים ליעד היומי, מקימים את המחנה וקולטים שברי מידע על האפוקליפסה המתעוררת. אלה היו הימים הראשונים של האינתיפאדה. חזרנו הביתה ביום חמישי. [...]
בזמן אמת, אני חייב להודות, היתה בעיקר אדישות. הכותרת מסיבה בלוויה של סמי עופר בצמוד לשם אלון עוזיאל נשמעה לי כמו עוד הודעה על אירוע היפסטרים בקורדרוי שנסחפת לכיווני מעת לעת ושוקעת בהתעלמות. רק בלילה הבנתי מה קרה. אז מיהרתי לבדוק. ראשית את הדיון שהתפתח אצל עוזיאל עצמו. את הטקסט הרהוט ביותר נגד המעשה סיפק [...]
12 ביוני, 2011
העיר, טלוויזיה, יוסף אל-דרור, מודי בר-און, ספרים, עוזי וייל, תקשורת, תרבות
8 תגובותאל-דרור מדבר למצלמה, רגוע מאוד-מאוד, עוד לא היה מישהו כל כך רגוע באינטרנט אף פעם. אל-דרור: אנחנו לוקחים את כל הגוש האמורפי, קצת עיסתי ומבולבל הזה של תרבות מקומונית מתהווה ועברית מתפתלת, גוזרים ממנו רצועות דקות של חוכמה מזוקקת וטיפשות נשגבת ומניחים אחת ליד השניה. נשאר חור מלבני באמצע, אז אנחנו מדביקים שם יצירת אמנות [...]
פעם, מזמן, לא היו ספוילרים. לא רק שלא הכרנו את המילה הזו, הרעיון עצמו כמעט ולא היה קיים. אם פספסת פרק בסדרה שעקבת אחריה דרשת בתוקף מחברים שיתארו לך את הפרק, רצוי שיהיה תיאור מפורט ככל האפשר, בלי לדלג על אף תפנית בעלילה. סרטים היו סיפור קצת אחר, הילד הראשון בכתה שראה את אינדיאנה ג’ונס [...]
את החדשות המרתקות באמת של החודשים האחרונים בתחום המו”לות הדיגיטלית סביר מאוד להניח שפספסתם לחלוטין (אלא אם היה על זה אייטם ב”הינשופים” עם יאיר ניצני ודווקא אני פספסתי), אבל החל מינואר השנה (ובעצם קצת קודם) רבעון ההאקרים הותיק 2600 יוצא גם בפורמט דיגיטלי. 2600, גליון ינואר 1987 יש משהו כמעט בלתי-נתפש בידיעה הזו. עצם העובדה [...]
מגnet לפעמים, אני מרשה לעצמי לשער, זה קורה גם לכם, אתם חוזרים הביתה ועל הדלת מחכה לכם מפגע אסתטי בדמות לוח מגנטי בגודל A4, כולו פרסומות צפופות, מכוערות ברובן, לבעלי מלאכה שונים ולעסקים מקומיים. לא רק שהפרסומות נוטות להיות מכוערות, ברור שאף אחד לא טרח לנסות ולהאחיד את העיצוב שלהן, כך שהן זרוקות זו לצד [...]
כמו פיית השיניים המרחפת מעל ראשיהם של ילדים ישנים ומותירה להם מתנה קטנה מתחת לכרית, כך מדלג עידוק בין סטטוסים מובחרים בפייסבוק ומפזר עליהם אבק קסום “אוזכרת במולטיספירה” הוא מוסיף תגובה בתחתיתם, מצמיד אליה קישור לטורו השבועי “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet, וממהר לסטטוס הבא. והוא אכן קסום, האבק הזה, זה האבק שנוצר במקום שבו המיינסטרים התקשורתי [...]
תודעה כוזבת, היא בכל מקום תודעה כוזבת היא מונח מרכזי בהגות המרקסיסטית המתייחס לחוסר התאמה בין תפיסות, ערכים, השקפות ואידאולוגיה של בני אדם לבין המיקום שלהם במערכת החברתית המעמדית. ויקיפדיה מרקס, ראוי לזכור, חיפש ומצא את התודעה הכוזבת בעיקר אצל הפרולטריון של ימי המהפכה התעשייתית. הבלוג הזה, באופן שונה מעט, נולד מתוך התחושה שתודעה כוזבת [...]
לפני ימים אחדים, בעקבות התבטאות של עמוס שוקן (“מתן קרדיט לעיתונאים הוא קלקול”) ויותר מכך בעקבות הידיעה שחגגה את ההתבטאות הזו בגלובס ואייטם המשך עוקצני באתר העין השביעית, חזרתי לנושא שהעסיק את הבלוג הזה באחד הפוסטים המוקדמים יותר שלו. את ההרהורים שלי בדבר מידת הצדק שיש בהתבטאות של שוקן תוכלו לקרוא בטור שפרסמתי באתר “העין [...]
