(דרך פאר פרידמן)

עמינדב דיקמן קורע לגזרים את תרגום סתיו לקומדיה האלוהית של דנטה (הכניסה לאקספלורר בלבד, וגם אז יש קצת בעיות). מאז הימים הגדולים של עמית שהם ב"חדשות" לא התמוגגתי כל כך מרשימת ביקורת.

רק להמחשה

אריה סתיו אינו שומע את אשר הוא כותב. הוא חירש להיגיון הכתוב, למשמעיהן הפשוטים של מלים עבריות. הבה נעשה דבר צפוי-מראש במקצת, ונבחן כיצד תירגם סתיו את אחת השורות המפורסמות ביותר של דנטה, והיא הכתובת התלויה בשערי הגיהינום ושתרגומה המילולי הוא "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים לכאן" (פתיחת מזמור ג'). ז'בוטינסקי תירגם את שורת המחץ הזאת באפקטיביות מקסימלית: "כל בא הלום, עזוב, עזוב תוחלת". אפקטיביות זאת הושגה, אמנם, באמצעות הכפלה שאינה במקור, אבל היא משתלמת. ואילו כך תירגם אריה סתיו: "הבא בשערי – מן התקווה חדל נא!" אוי ל"נא" ואוי לאוזן… רק מתרגם סתום-אפרכסת ימיר את הציווי האיום, שצריך להלום במלוא הכובד האפשרי, בלשון בקשה. לאן, תוהה אתה, עשויה שורה כזאת להמשיך? "לכל הנכנסים: נא לעזוב כל תקווה, נא לפתוחו תיקים לבידוק ביטחוני, בתודה מראש – ההנהלה"…?

אמרתי לכם, לא?

Related posts:

1. המתרגם ששבר אותי
2. האמינו יום יבוא

בראש התרגיל הראשון שקיבלנו בחדו"א התנוסס ציטוט של דנטה, אולי המפורסם שבהם

Lasciate ogni speranza, voi ch'intrate.

מאז ועד היום ליוותה אותי הקומדיה האלוהית מרחוק, חלק בלתי נפרד מרשימת מטלות הקריאה שלי לעצמי. שנים אחר כך, בביקור חטוף בלונדון, עם המתרגל שבחר את הציטוט, מצאתי מהדורת כיס מלאה בהוצאת אוקספורד, עובדה שרק הפכה את המטלה למוחשית יותר. עם הזמן למדתי על קיומו של תרגום ישן לעברית, עטור שבחים ככל הנראה.

בשבוע שעבר, בביקור אקראי למחצה בסטימצקי אחז בי רטט של התרגשות. מונחים אחר כבוד על שולחן מוגבה ניצבו שלושת כרכי הקומדיה האלוהית, בעברית. שלושת הכרכים ביחד, הנחתי, חייבים להעיד שמדובר בהוצאה מחודשת של התרגום הישן. פרוייקט שאפתני כמו תרגום חדש הוא הרי עניין מורכב, רק לאחרונה גמרו הביקורות את ההלל על מה שהוכתר כתרגום האנגלי המוצלח ביותר של הקומדיה, בעקבות יציאתו של הכרך השלישי והאחרון, שש שנים אחרי הכרך הראשון באותו תרגום. חמש שניות פחות או יותר ארכה ההתרגשות שלי, עד שהפכתים את הכריכה וגיליתי את ההסבר האמיתי, מאיטלקית: אריה סתיו.

כבר אמרתי שהביקור שלי בסטימצקי היה אקראי למחצה, למען האמת הגעתי לשם כדי להעיף מבט בתרגום של עוזי וייל למארק סטראנד. עשר שנים שקד וייל על התרגום הזה. עשר שנים כדי לתרגם אוסף של משורר אמריקאי עכשווי. בעשר השנים האלה הספיק אריה סתיו להוציא מתחת ידיו את המפלצת המכונה "שבעה שערי שירה"(2005), תרגום חדש לשירת הניבלונגים(2006), כרך תרגומים של שירה ארתוריאנית(2007), ועכשיו, כאמור, שלושת כרכי הקומדיה האלוהית, ביחד. מהראיון שערך אלי אשד עם אריה סתיו ניתן ללמוד שגם "ביאוולף" עתיד להצטרף בקרוב.

תוכלו לקרוא לוייל עצלן, או פרפקציוניסט, להאשים את עיסוקיו האחרים (כתיבה עיתונאית וטלוויזיונית), ועדיין, קצב והיקף התרגומים של סתיו מייאש אותי. גם אם אני חולק על המניעים הפוליטיים שגרמו לבולמוס התרגומים של סתיו, מתוך רצון להביא אל הקורא העברי את האפוסים הלאומיים המכוננים של עמי אירופה, יש בי לא מעט כבוד לרעיון הבסיסי. אבל סתיו חוטא למטרתו, לעצמו, ובעיקר לנו הקוראים. שוק הספרות העברי הוא קטן, קטן מכדי להכיל שני תרגומים לקומדיה האלוהית במרווח של פחות מעשרים שנים ביניהם. התרגום הנחפז של סתיו הוא הבטחה לכך שלא נראה תרגום אחר בשנים הקרובות.

ניחא, יש כאמור תרגום חדש ומוצלח לאנגלית, ותמיד אפשר ללמוד איטלקית, לא?

Related posts:

1. אל תגידו שלא אמרתי
2. המתרגמות ששברו אותי
3. שתי הערות מוטוריות קצרות