תודעה כוזבת

כשראיתי את סרטון ברור שחד"ש בהיתוך הקר אתמול תחת ההסבר "עוד הפקה מושקעת של קמפיין האינטרנט של חד”ש" חשבתי שהוא נחמד, קליל, עם פוטנציאל ויראלי קל. כשראיתי מאוחר יותר אמש שזה מה שבחרו במטה חד"ש לשדר בערב הפתיחה של תעמולת הבחירות כבר התעצבנתי. [gv data="i8j0LbAvCoY"][/gv] מילא ללכת על פוזת הצעירים המאגניבים לקהל הפייסבוק, ההיתוך והיוטיוב, [...]

הסקרים טוענים שזו תהיה מערכת הבחירות של אביגדור ליברמן ושל ישראל ביתנו (16 מנדטים נכון לסקר הסקרים עם פוטנציאל עלייה). תשדירי התעמולה שנפתחו אתמול מוכיחים שליברמן הוא הדמות המרכזית של מערכת הבחירות הזו. נדמה שישראל ביתנו, התנועה החדשה מר"צ, בל"ד ורע"ם-תע"ל יכולות לצרף את הזמן המוקצב להן ולהקרין תשדירים משותפים. לא כי המסר של כל [...]

בשבת שעברה, כשהפסקת האש בעזה כבר תלויה באוויר הזדמנו לשולחנו של דן מרגלית בערוץ 10 שני נביאי הזעם מרחוב שוקן. גדעון לוי, כולו חרון אף טהרני ומולו ארי שביט שמקפיד להתפכח כבר חמש עשרה שנים ללא הפסקה. כיוון שהסוף כבר היה גלוי לעין כל עסקו שם בשולחן בסיכומים. "המבצע" כך שביט "היה נצחון צבאי, תיקו [...]

1. הנה בית קפה דמיוני, אולי כזה שנפתח בגאון אל רחוב גדול וסואן, ששולחנותיו פולשים אל המדרכה, שתנועת הולכי הרגל מסתבכת בהם, שאוטובוסים עמוסים עוצרים לידו, ואלי בעצם דווקא ניצב בית הקפה הזה ברחוב צדדי, שקט ופסטורלי, מסתתר מהמולת העיר שמופרדת ממנו, מעשה קסמים, על-ידי אדנית אחת ועץ אזדרכת זקן. בואו נתקרב אליו. ראו, הנה [...]

הלינק נוצר אצל סיני גז, שהעביר לעידו שהעביר לאטימולוגיה שהעבירו למעיין דר שבחרה להעביר למזבלה שזרקו את הלפיד ליוני ציגלר. ציגלר הסתבך קצת, הסתלבט קצת והעביר את הלינק ליאיר יונה שפינק בהשמעת בכורה אמיתית והפתיע את שמוליק כץ שהעביר לנדב לזר שהוסיף שיר לשרשרת. נדב העביר לאורי, שהעביר לאייל גרוס, שגילגל לאייל ניב ומשם אל [...]

"אני לא רוצה ללכת לגן." "למה?" "משעמם לי בגן. אני גם לא רוצה ללכת לבית-ספר וגם לא לעבודה. הכל משעמם." אני צוחק, אני מאושר, מתכופף ומנשק אותה. ואז אני דוחק בה למהר, שלא נאחר לגן, שאמא תוכל ללכת לאוניברסיטה, שאבא יוכל ללכת לעבודה.

וינטאג'? אין ספק, אנשי הקמפיין (הרשמי והלא ממש רשמי) של חד"ש הפיקו את לקחי ההצלחה (היחסית) של דב חנין בתל אביב, והם עושים את כל הצעדים הנכונים כדי לפנות לקהל היעד החניני גם בבחירות לכנסת. כשרק הושק הבלוג שהפך לימים ל"מי שלא פוחד, אדום", מייד אחרי פוסט הפתיחה עלה בו פוסט שכותרתו "אמא, אנחנו טרנד!" [...]

1. אנחנו מספרים על חברה שעובדת במשרד לזכויות אדם במזרח ירושלים. "זכויות אדם של ערבים?" אנחנו נשאלים, ואחרי עוד שלושה ארבע משפטים כבר שולחים אותה לגור בשדרות לפני שהיא מדברת. 2. מישהי מזכירה את ראלב מג'אדלה בקשר לפעילות תרבותית שהיא משתתפת בה. "הוא כבר פאסה" אומרת מישהי אחרת. "למה, כי פסלו אותם אתמול?" שואלת שלישית [...]

זה התשדיר שהדביק אותי לספה בבחירות 88'. [gv data="DtR3648uwdA"][/gv] אחרי התשדיר הזה, בערב הראשון של תעמולת הבחירות אם זכרוני אינו מטעני, התערער הבטחון שלי בהחלטה לתת את קולי הוירטואלי (זכות בחירה עוד לא הייתה לי) למפ"ם. במשך השבועות שאחר כך חיכיתי לעוד תשדיר שיהיה חזק כמו זה ויטה אותי סופית אל השמאל הלא ציוני. עכשיו [...]

הגיע העת להגיד בקול ברור ולא מתחמק: פיד הפריטים המשותפים בעברית הורג את הדיון בבלוגים. כן, פיד הפריטים המשותפים הוא אחת הברכות הגדולות שנפלו עלינו (תודה, שרון). כן, האפשרות להעיר במהלך שיתוף בגוגל רידר גם היא ברכה לא קטנה (תודה, סרגיי). אבל השילוב של שני אלה הולך ומכרסם בחיוניות הדיון של הבלוגוספירה העברית, וחייבים לעצור [...]