תודעה כוזבת

בשטף ובשצף הכתיבה של הפוסט הקודם על "אחר" יצא שכמה מחשבות ורעיונות שעברו בראשי בימים האחרונים בנוגע להשקתו המתקרבת של המגזין מצאו את עצמם נדחקים החוצה. כיוון שכך יצא, וכיוון שהמשכתי לעסוק ב"אחר" לא מעט דרך התגובות לפוסט ההוא, הנה פוסט נוסף, כועס הרבה פחות, ממוקד הרבה פחות.

חמישים דולר. זו העלות האמיתית של ההשקעה בנפוסט הזה ולהשקיע בפוסט הזה זה לשלם עבור הזכות לכתוב את מה שאני באמת חושב על הדרך שבה בחר מגזין "אחר" מבית רון מיברג להציג ולשווק את עצמו בפני קוראים פוטנציאליים. אז כן, כדי להרגיש שלם עם הביקורת שאטיח כאן במיזם מרתק שאני מייחל להצלחתו הרגשתי צורך לשלם [...]

הפוסט הזה, או בעצם חלק משמעותי ממנו, אמור היה להיכתב לפני שנתיים וחצי. האופן שבו הוא התגלגל לכתיבה ופרסום דווקא היום נראה כאילו נועד לתת לו משנה תוקף. וכך זה קרה.
כרמל ויסמן פרסמה את מה שהוא ככל הנראה הטקסט המדוייק ביותר על הדינמיקה הכאוטית, הפסיכוטית, של הערבוביה השוקקת שהיא תוכן גולשים, על היכולת של פוסט [...]

הערת הבהרה: הפוסט הזה הוא החלק השני במעין סיפור מפתח, אבל אין מנעול שמתאים למפתח הזה בדיוק. הסיפור הזה הוא על הבועה והביצה של האינטרנט הישראלי, ועל הרגע הרגיש שעובר עליהן ממש עכשיו. מצד אחד אני מרגיש קרוב מספיק לבועה ולביצה כדי להאמין שהתיאור שלי לא יהיה מופרך. מצד שני אני רחוק ומנותק מספיק (מעולם [...]

הערת הבהרה: הפוסט הזה הוא החלק הראשון (ככל הנראה) במעין סיפור מפתח, אבל כפי שנכתב בכותרת שלו, אין מנעול שמתאים למפתח הזה בדיוק. הסיפור הזה הוא על הבועה והביצה של האינטרנט הישראלי, ועל הרגע הרגיש שעובר עליהן ממש עכשיו. מצד אחד אני מרגיש קרוב מספיק לבועה ולביצה כדי להאמין שהתיאור שלי לא יהיה מופרך. מצד [...]

הפוסט הזה נכתב לפני כמה ימים (כפי שיוכל להבין מהפתיחה שלו מי שהיה עד לויכוח בטוויטר). במהלך הימים האלה שקלתי אם לפרסם אותו והיכן. בינתיים סערו הרוחות סביב פוסט זניח למדי שפרסם שליו בן-ארי בחורים ברשת. הסערה סביב הפוסט הזה מוכיחה ביתר-שאת, לדעתי, את מה שתכננתי לכתוב בכל מקרה (תקציר: דובי קננגיסר ורויטל סלומון ביקרו [...]