התכנית ל"הצלת ירושלים היהודית" לא מעשית, תגביר את הטרור, תרחיק עוד יותר את האפשרות להשיג הסדר מדיני ותגרום לקריסת ירושלים היהודית והערבית כאחד.
*** *** ***
החיים עצמם
יום חג בצור באהר. חנוכת גן משחקים חדש לילדים, אחד מכמה בודדים בשכונות הפלסטיניות של ירושלים. במתנ"ס החדש ליד בית הספר החדש, מתכנסים כמה עשרות אנשים. תושבים שהיו מעורבים בהקמה ואנשי ארגונים ישראלים ואירופאים שסייעו. נציג העירייה לא שם, אבל גם היא הייתה מעורבת. העירייה בנתה את התשתיות – בלי לתת לעצמה היתר בנייה, כנראה כדי לא להסתבך עם פוליטיקאים מהימין. הבלגים שילמו על הנדנדות והמגלצ'ות, והישראלים עזרו בתכנון. באולם נושאים נאומים, מקרינים מצגת ומכבדים בעוגות חנק, ואז עולים בשביל הבוצי להתפעל מהגן. לכם כנראה יש ארבעה כאלה בטווח הליכה מהבית.
צור באהר הייתה כפר באמצע הדרך בין ירושלים לבית לחם. גבולות ירושלים שנקבעו לאחר ששת הימים, שהגיעו ממש עד בית לחם, הפכו את צור באהר לשכונת הקצה הדרומית מזרחית של העיר. מאז שנות ה-90 נבנית דרומית לה, ובינה לבין בית לחם, הר חומה. שכונה בסדר גודל של העיר אריאל, בתהליך הכפלה. מהצד השני של צור באהר נמצא קיבוץ רמת רחל, מובלעת בשטחה של ירושלים הגדולה, ובצלע אחרת גובלת בה שכונת תלפיות מזרח, ששוכנת ברובה על השטח המפורז לשעבר סביב ארמון הנציב.
רואים את כל הגיאוגרפיה הזאת מהפסגה של גן המשחקים. בעיקר את בתי תלפ"ז שפרוסים מתחתיה. וספציפית, הבניינים הגבוהים החדשים ובמטווחי אבן – הכביש הרחב שמחבר את השכונה לציר של דרך חברון.
"במטווחי אבן" אינה מליצה. מכאן יצאו זורקי האבנים שרצחו את אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל בדרכו מארוחת החג בערב ראש השנה, על הכביש הזה ממש. דבר שלא חייב להפתיע היות שצור באהר הוא גם מקום מושבו של הגרעין הקשה של החמאס בירושלים. ומצד שני, זוהי גם אחת השכונות בעלות יחסי העבודה היותר טובים עם העירייה. זאת הסיבה שיש להם גן משחקים, מתנ"ס ובית ספר חדשים. המנהל הקהילתי שם דמוקרטי ומתפקד, וגם עושה עבודה חינוכית עם הנוער כדי שלא יזרוק אבנים על הכביש.
הכביש הזה מגיע לכיכר, שממנה נכנסים לצור באהר ולתלפ"ז, משם הוא מתפתל לאורך כמה קילומטרים בין השכונה הישראלית לרצף השכונות הפלסטיניות שמחברות את הכפר הדרומי ברצף אורגני לירושלים ההיסטורית. אום ליסון, ערב א-סוואחרה, ג'בל מוכאבר.
הכביש הזה, לפי התכנית של חיים רמון ובוז'י הרצוג, עתיד להפוך לחומת בטון. צור באהר על הסיפור וההתנהלות המורכבים שלה, תישאר בחוץ. וכך גם שאר השכונות לאורך הכביש, שיהפוך את תלפיות מזרח – ושכונות רבות אחרות בירושלים – לבתים צמודי גבול. אך מבלי שמעבר לגבול תהיה מדינה ריבונית שאתה יש לנו הסכם שלום כלשהו, אלא שטח מופקר. הנ"ל מקווים שהרש"פ תיקח קונטרול. מה זה משנה? העיקר שכמה שיותר ערבים יהיו בחוץ.
החומה הזאת תעבור גם בתוך השכונות הפלסטיניות שסמוכות לעיר העתיקה, תפריד בין ג'בל מוכאבר לסילוואן ואבו תור, בין ראס אל-עמוד לא-טור, שחלק ממנה יישאר בצד "שלנו" כדי לספק גישה לתצפית ע"ש רחבעם זאבי שעל הר הזיתים. משם היא תתפתל צפונה ותפריד בין ואדי ג'וז ושייח ג'ראח לשועפאת, בית חנינא והשכונות הצפוניות האחרות, וביניהן לפסגת זאב, נווה יעקוב והגבעה הצרפתית.
כמעט מחצית מהערבים שבוז'י ורמון החליטו יום אחד שאינם ירושלמים, ולכן כשהם "ירדו העירה" הם לא ילכו יותר לרח' צלאח א-דין וסולטאן סולימאן או לתפילה באל-אקצא אלא לרמאללה או לבית לחם – עובדים במערב ירושלים. חלקם נשכרים ע"י הקניונים הגדולים כמוכרים ומנהלים בחנויות, שכן גם רבים מהלקוחות הם פלסטינים, ומוכרים שמדברים בשפתם טובים לעסקים. הם מאיישים חצי מתפקידי הנהגים בתחבורה הציבורית במערב העיר, את רוב המשרות בענפי המלונאות וההסעדה, חלקים גדולים מענף הרפואה, ממנהלי מחלקות ועד סניטרים ועוד.
נידונים לחזור על ההיסטוריה
כשבנו את החומה באזור ירושלים, לפני כעשור, פחות או יותר ויתרו על הפונקציה הביטחונית שלה כדי לשרת מטרות אחרות. ספציפית, כדי לנסות להנדס מחדש את הגבולות של ירושלים הישראלית, כפי שנקבעו ב-67, ולנסות לתקן את הטעויות שנעשו אז.
ב-67, סופח שטח גדול פי 11 מהחלק הירדני שלי ירושלים, ובתוכו 13 כפרים שלא היו שייכים לירושלים מוניציפאלית. אבל האוכלוסייה הפלסטינית בהם גדלה מהר משפרנסי המדינה ציפו, ומ-25% ב-67 הגיעה ל-37% היום.
באופן בלתי רשמי, הגדר יצרה מעין גבול חדש. היא חיברה לירושלים כ-100 אלף ישראלים בגושי התנחלויות מסביב, והשאירה מספר דומה של פלסטינים בגבולות ירושלים המאוחדת לנצח נצחים – אבל מחוץ לגדר. מותר להם להסתובב בירושלים ובכל מקום בישראל, אבל שירותי המדינה כמעט לא מגיעים אליהם. 200 אלף הפלסטינים הירושלמים שבתוך הגדר מצאו את עצמם מופרדים מבני עמם ביהודה ושומרון.
ירושלים רבתי. שכונות ישראליות בכחול, פלסטיניות בצהוב.
בעקבות זאת, השכונות הפלסטיניות הירושלמיות התמוטטו חברתית וכלכלית. המוסדות הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים עברו לרמאללה ויחד איתם כוח הקנייה הפלסטיני מרחבי הגדה. רמאללה התעשרה ויחד אתה הפונקציונרים של הרש"פ. אצל הפלסטינים הירושלמים נסגרו אלפי עסקים, שיעור העוני קפץ ב-15% ועשרות אלפי מחזיקי ת.ז כחולות שעקב המחסור בדיור גרו בפרברים מחוץ לגבולות העיר וחששו שתושבותם תישלל ותיאסר עליהם הכניסה לעירם – חזרו פנימה לשכונות שאין בהן תשתיות לקלוט אותם והחמירו את המצב. אבל זה רק חלק ממה שקרה.
הניתוק מהמרחב הפלסטיני פיתח תודעה ירושלמית נפרדת. בין השאר, זה העצים את כוחם של הארגונים האיסלאמיסטים למיניהם. חמאס, ג'יהאד, חזב א-תחריר וגם הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שבתוך ישראל. זה קרה משום שלהבנתם, הזיקה המוסלמית לירושלים בכלל ולאל-אקצא בפרט, נעשתה תלויה רק בירושלמים. ולכן אג'נדת ה"הגנה על אל-אקצא" תפסה מקום מרכזי מאוד, והיא ומקדמיה מהווים את הגורם הישיר ביותר לגל הטרור הנוכחי.
בגל האלימות הזה, מככבים הירושלמים שנותרו מחוץ לגדר, בשכונות שהופקרו ע"י הרשויות והפכו לחור שחור ששואב ארגוני פשיעה וטרור מכל רחבי הארץ.
ועכשיו מגיעים חבורה של אנשים, בראשם חיים "הלשון" רמון ומאחוריהם מזדנב בוז'י הרצוג, מתיימרים "להציל את ירושלים היהודית" ומציעים לעשות את אותו מהלך שוב, אבל ברבאק.
ישראל תחזיק תחת שליטתה הישירה 100 אלף פלסטינים בעיר העתיקה וסביבותיה. 200 אלף הנוספים יופרדו מירושלים ההיסטורית וייאסר עליהם להיכנס אליה אלא באישור מיוחד, תושבותם תישלל והם יועברו למשטר צבאי, בתקווה שהרש"פ תדאג לצרכי היום יום שלהם. דבר שהיא לא מוכנה, ולא יכולה לעשות.
התוצאות הצפויות צריכות להיות ברורות למי שמכיר את ירושלים, ועתידות להיות דומות לאלו של הסיבוב הקודם – אבל בגדול.
תכנית רמון בוז'י. בכחול שליטה ישראלית מלאה, בצהוב משטר צבאי ישראלי.
שמירת הזיקה המוסלמית לאל-אקצא תהפוך להיות משימתם הלאומית של 100 אלף הירושלמים שיישארו בתחומי ישראל סביב המקום השלישי בקדושתו לאסלאם. האג'נדה הזאת תמחק כל דבר אחר ותאפיל על כל שיקול מתון ופרגמטי יותר. העיר העתיקה וסביבותיה יהפכו סופית לבסיס ומוקד של הפלגים האסלאמיסטים הקיצוניים ביותר.
הקולות בחברה הפלסטינית שיוצאים עכשיו, לאט ובזהירות, נגד גל הדקירות בנימוק שהוא חסר תוחלת וילדיהם נהרגים לחינם במקום לגדול, ללמוד ולהיאבק על חירותם באופן מושכל כאנשים בוגרים – יושתקו. הרי הדקירות הבריחו את הישראלים מרובה של ירושלים הפלסטינית מבלי שדרשו או קיבלו שום דבר בתמורה. אז עוד טרור, כך יגידו, יבריח את הישראלים גם מהעיר העתיקה וסביבותיה. והטענה הזאת תמצא אוזן קשבת בקרב 200 אלף הפלסטינים שיאבדו את יתרונות תושבות הקבע בישראל ויראו את אל אקצא מחלון ביתם, מעבר לחומת בטון, בבחינת מנגד יראה ואליה לא יבוא. ואם מישהו חושב שהחומה יכולה לעצור את מי שהחליט לעבור אותה, מוזמן לבקר בקטע החומה הנוכחי שבין נווה יעקוב למחסום קלנדיה ולראות איך ילדים חוצים אותה על בסיס יומי, וכל מני דברים מועברים בחורים שנקדחו בה.
אבל הנזק לא נגמר בהפיכת רוב ירושלים הפלסטינית לסלאמס שורץ פשע וטרור תחת משטר צבאי. כחצי מהיהודים הירושלמים ימצאו את עצמם במטווחי אבן מול השכונות האלה. מצדה השני של החומה לא תהיה מדינה פלסטינית ריבונית ואף לא העברת שליטה מסודרת, ובטח לא אפקטיבית, לרש"פ. זה, בצירוף התגברות הטרור, היעדרם של העובדים והלקוחות הפלסטינים וחוסר האטרקטיביות הכללית של עיר שחומה עוברת במרכזה תבטיח את קריסתה של ירושלים היהודית. זאת שאותה הם מתיימרים "להציל".
האבירים על הסוס הלבן
יש הטוענים שזה "מקרב את ההסדר". ובכן, היו שקיוו שההתנתקות החד צדדית מעזה תהיה צעד ראשון שימונף למשא ומתן שיהפוך להסדר קבע מוסכם. זה לא קרה שם ולא יקרה כאן.
אני לא יודע אם שמתם לב, אבל ירושלים היא נושא הליבה של הסכסוך בן מאה השנים. ובוז'י, רמון וחבריהם אשכרה מצפים שהרשות הפלסטינית תתגייס להגשמת התכנית הישראלית להשאיר בשליטתה את ירושלים ההיסטורית תוך התנערות מ-200 אלף פלסטינים ירושלמים והפרדתם מאל-אקצא בחומת בטון? איזה אנשים צריך להיות כדי לנסות למכור לנו רעיון חסר שחר שכזה, ועוד בתור משהו ש"מקדם הסדר"?
ובכן, מתוך עשרות מייסדי "התנועה להצלת ירושלים היהודית" אין כמעט ירושלמים. רק אחד או שניים. מספר הנשים והמזרחים די דומה. מדובר באסופה של לשעברים ודינוזאורים שלא אוהבים להיות מחוץ למסיבה. למעשה, שם הולם יותר יהיה "התנועה להצלת הקריירה של חיים רמון".
חלקם מתייחסים לירושלים ולסכסוך כתרגיל בגיאומטריה שנועד לצייר קו על מפה, עם מעט מאוד הבנה בבני אדם ובדינמיקות שלהם. אחרים מבינים שהתכנית חסרת שחר אך טוענים שהיא תציף את הנושא בשיח הציבורי או שחייבים להציע "משהו". אחרים, למשל כאלה שהמפלגה שלהם קורסת, קוראים סקרים ורואים שישראלים רבים היו שמחים להיפטר מכמה שיותר ערבים, ושהם גם קשורים לעיר העתיקה, פשוט תפרו תכנית שתצלצל לציבור טוב באוזן ותשפר את מעמדם שלהם.
זאת תכנית מנותקת מהמציאות בשטח שנהגתה על ידי אנשים מנותקים. היא לא תיושם אף פעם. ואם כן, הרש"פ לא תזרום איתה. היא תגביר את הטרור, תמוטט את ירושלים הישראלית יחד עם הפלסטינית, תרחיק את ההסדר במקום לקרב אותו, תחדיר לשיח הציבורי דיס-אינפורמציה, רעיונות לא רלוונטיים ואנשים שעדיף לנו בלעדיהם. כל זה יקרה על חשבון העיר שלי, התנהלותה בהווה וסיכוייה לעתיד. דבר שאלה שבאו "להציל אותה", כמובן, לא ירגישו על בשרם, בביתם שבצפון תל אביב.
