ארכיון קטגוריה: פראני ואני

אוקטובר הטוב

לטובת מי שמגיע לכאן מ"רשימות" וכדי לבדוק אם האתר החדש והיפה של "רשימות" אכן עובד, אני מעלה את הפוסט הזה פעם נוספת. אז מה חדש? האמת היא שהרבה מאוד.  גם אם לא יקרה (ויקרה) שום דבר מעכשיו ועד לסוף תשע"א, אוכל להיות מרוצה. פראני היקרה נמצאה, והשמחה רבה.  אני עדיין בחיפושים אחרי השחקן הראשי לסרט [...]

הקרנת בכורה

  ביום שישי תערך הקרנת הבכורה של "המלך לאטי הראשון" בדוק אביב. יש בזה הרבה שמחה אבל גם לא מעט חרדה. אני חושב שהסצנה הזו מתוך התסריט שלי – "פראני ואני" מוציאה החוצה, יותר מכל דבר אחר, את החרדה הזו. בעיקרון, הבטחתי לעצמי שאני לא אפרסם יותר סצנות מהתסריט הזה, אבל אני חושב שיום שישי [...]

הקונגרס 17, פראני ואני

אתמול בערב נפתחה ברחוב הקונגרס בדרום תל-אביב תערוכה קבוצתית בשם הקונגרס 17. שירי, אחותי, הציגה שם עבודה חדשה – "תיאו דורי – סרטעודה" בה מקריא טדי (תיאודור) תומפסון מיומני בנימין זאב הרצל בדרום תל-אביב. התערוכה מוצגת בשתי דירות וחדר מדרגות שחוברו ביניהן לצורך התערוכה. בעיני, הקונספט של אמנות היוצאת מהגלריות המוכרות ומהמוזיאונים ומחפשת חללים אחרים [...]

פסטיבל דוקאביב 2007- מה שנשאר לי בלב

"Gimme shelter” / האחים מייזלס הרולינג סטונס והשומרים שלהם נותנים פרשנות מרחיקת לכת למשפט the show must go on, כשהם ממשיכים את ההופעה גם אחרי שמישהו מהקהל נרצח בה. זה סרט חובה לכל כוכב רוק, מארגן פסטיבלים, ובעצם גם לכל דוקומנטריסט. אני חייב פעם לעשות סרט על להקת רוק. סולן הלהקה ילבש בגדים לא פחות [...]

פסטיבל קאן, פראני ואני.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בחיים שאימצתי לי בשנים האחרונות בתור קולנוען הוא רכבת ההרים המטורפת שבה אני חי. שבועות שלמים אני יכול להיות בדאון מטורף כי שום דבר לא הולך, התשובות השליליות נערמות, הסצנות בחדר העריכה לא מתחברות, אני לא מצליח לכתוב, ואז פתאום קורים מלא דברים חיוביים. אני מתאר לעצמי, שזה קיים בכל מקצוע [...]

מעין ומערבון

בשבוע שעבר הושק רשמית גיליון מספר 3 של כתב העת לשירה "מעין" ושל כתב העת לקולנוע "מערבון". נכון להיום הם נמכרים ביחד תמורת 17 ₪ (שעת עבודה  אחת בשכר מינימום) בפיצוציות ובבתי- הקפה המובחרים סמוך לביתכם. אין לי מושג בשביל מה צריך עוד כתב עת לשירה. המוטו של כתב העת מעין הוא שמילים הן לא [...]

נפתלי יבין, ברלין, פראני ואני

נפתלי יבין יש לי התמכרות חדשה קוראים לה נפתלי יבין ופגשתי אותה במקרה לפני שבועיים בקפה נח. מאז, בכל הזדמנות, אני מוצא את עצמי מגיע לשם. רוני המלצרית מקבלת את פני ב"שוב פעם, אתה?" ואני לוקח את הספר של נפתלי יבין, מתיישב על הבאר, שותה את הקפה שלי וקורא. נפתלי יבין נפטר בשנת 1972 בגיל [...]