פוסט בניחוח באגט

 

האמא של ההמלצות
אם הייתי צריך להמליץ על דבר אחד בלבד לגבי פאריז זה היה ה"לילו" – LYLO. זוהי חוברת קטנה, אותה ניתן להשיג בחינם בכל סניף של רשת המוסיקה "פנאק", ומרוכזות בה כל הופעות המוסיקה המתרחשות מדי ערב בפאריז, כולל הופעות חינמיות בבארים הקטנים והאהובים עלי ביותר בפאריז. בערב ממוצע רשומות בחוברת הזו כ-40 הופעות חיות.

הרובע ה-19
בכל הפעמים שהייתי בפאריז לפני שבאתי לגור בה לא יצא לי לבקר ברובע ה-19, וחבל כי יש ברובע הזה הרבה דברים ששווים ביקור אפילו אם הוא במרחק של יותר מ-5 תחנות מטרו ממרכז העיר.

התעלות- הצרפתים אמנם קוראים למה שזורם במרכז הרבעים ה-10 וה-19 תעלות, אבל בקנה מידה ישראלי מדובר בנהרות. בעיני, הן הרבה יותר כיפיות מהנהר המרכזי של פאריז- הסיין כי בהליכה טבעית ליד התעלות האלו אתה מוצא את עצמך צועד צמוד לריצודי המיים. המקום ה"שיקי" ביותר לאכול בו בעונת הקייץ בפאריז הוא פיקניק על גדות התעלה, צמוד למיים, ולא בשום מסעדה מפוארת.

-Barourck הבאר/ בית קפה האהוב עלי נמצא ליד תעלת הלואר ב , 68 Quai de la Loire מדובר במקום קטן וביתי עם מוסיקה טובה, אנשים שמחים ואפילו פינת משחקים. בזכות המקום הזה, בין השאר, שיפרתי פלאים את כישורי הפטנק שלי ואני מקווה שאוכל להתמודד בכבוד בליגה של רוטשילד.

פלאס סן מרט- place Sainte Marthe היא הכיכר האהובה עלי ביותר. אין בה שום דבר מיוחד, היא לא הכיכר היפה ביותר בעיר אבל אני מרגיש בה בבית. היא קטנה ויש בה בדיוק את כמות החיים הנחוצה כדי שאוכל להתרכז בכתיבה בלי להרגיש לבד. בצהריים, מגישים באחת המסעדות בה ארוחה טעימה (כולל מנה ראשונה- עיקרית וקפה) במחיר 10 יורו. בתיאום מושלם, ברגע שהמסעדה הזו נסגרת, נפתח בית הקפה הסמוך אליה ואני יכול לעבור אליו ולהמשיך לכתוב. (האמת היא שהכיכר נחשבת ברובע העשירי אבל היא ממש צמודה ל-19).

קולנועי -MK2 הנמצאים משני צידי התעלה ליד כיכר סטלינגרד, כוללים 13 מסכים כל אחד. הם קולנועים נחמדים המציגים הרבה מאוד סרטים בגרסתם המקורית כלומר בלי דיבוב לצרפתית. אם קונים כרטיס בצד אחד של התעלה עבור קולנוע שנמצא בצד השני, זוכים בשייט חינם מצד לצד.

שני הדברים המופיעים בהמלצות המדריכים השונים ונמצאים ברובע ה19 ובשניהם כדאי מאוד לבקר הם:

Parc des Buttes Chaumont - בעיני הפארק השווה ביותר בפאריז, בהפרש משמעותי מהשאר, לאור זה שאפשר וכדאי לשבת בו על הדשא, הגבעות הגבוהות והמפלים השוצפים משכיחים את העובדה שאתה נמצא בתוך עיר, והתצפית על העיר גורמת לי לחייך.

פארק דה לה וילט- בפארק הזה נמצא מוזיאון המדע של פאריז שיש בו תערוכות נהדרות לילדים, הרבה מאוד מופעי מוסיקה- אני הספקתי הקייץ אפילו לשמוע שם את תומר יוסף והבלקן ביט בוקס, ובלילות הקייץ הקרים מתקיימות בו מדי ערב הקרנות סרטים לאור ירח.

חידה
נניח שאתה מאוד רוצה לראות סרט ישראלי על מסך גדול בשבוע הקרוב, באיזו עיר יהיה לך מבחר יותר גדול בתל-אביב או פאריז? אני לא בטוח מה בדיוק מציג השבוע בתל-אביב, אבל בפאריז אפשר לראות לא פחות מ-7 סרטים ישראלים על המסך הגדול- ואלס עם באשיר, שבעה, ועץ לימון ( המציגים בהקרנות מסחריות ומדורגים במקום השני, השביעי והשמיני בהתאמה בטבלת המבקרים של הפאריסקופ- הטיימאווט הפאריזאי), ביקור התזמורת, בופור, לקחת אישה, וחופשת קייץ (המציגים באופן עקבי במספר מצומצם של הקרנות מדי שבוע). צריך לזכור, מדובר בסתם שבוע פריזאי רגיל ולא בפסטיבל ישראלי חולף.

הגילוי היומי
אחרי עשרות באגטים הסתבר לי שאפשר לקנות גם חצאים. עמדתי בתור אחרי בחורה כהת עור ויפה, היא ביקשה חצי באגט, אז אני לקחתי את החצי השני שלה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שמרית   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 8:02

    תודה על ההמלצות, בדיוק בזמן :)

  • ענת פרי   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 9:19

    ממש משתלם לנסוע איתך לפריס.

  • אורי   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 12:49

    לשמרית- בשמחה
    לענת- יש טענה שהצרפתיות אוכלות מהכל חצי, אני קצת בטוח שבגלל זה הן גם חצי עצובות.

  • ענת פרי   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 13:04

    מאד מומלץ לאכול מהכל כפול.

  • מולי בנטמן   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 15:34

    אתה כבר מכיר אותי ואתה יודע שדעתי משוחדת בכול הקשור לעיר הזו שהותירה אותי מכושף ומתגעגע. אני חושב שהדבר המפעים ביותר בכל רובע בעיר ושעולה בבירור מן הכתיבה שלך שבעוד שבפריס כל רובע הוא באמת עיר בפני עצמה (אולי חוץ מהרובע הראשון) ובוודאי ברבעים הדו ספרתיים בהם חיים רוב התושבים יש תרבות פנימית קצב פנימי ועתה יכול להישאר בעיר שלך ולהיות כמעט אדם שלם בלי.
    אני כבר מצטער שאתה חוזר

  • כנרת   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 15:41

    איזה כיף זה. ואפילו די בזריזות. איך כבר מצאת מקום שנוח לכתוב בו, איך?

    וחצי בגט, ענת, זה כדי שיהיה אפשר לקחת עוד חצי של בגט אחר.
    אבל חצי קרואסון אין (יש מיני, אבל זה לא אותו דבר).

  • אורי   ביום 24 בספטמבר 2008 בשעה 20:13

    מולי- מי אמר לך שאני חוזר? גם אם תראה אותי בעיר זו תהייה אשליה אופטית.
    כנרת- אם גיליתי משהו לפריזאית אמיתית כמוך אני מרגיש גאה.

  • Kilgore   ביום 27 באוקטובר 2008 בשעה 16:11

    .

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*

Current day month ye@r *