החיים נסבלים. לפעמים.

ביום שישי בבוקר צפיתי בסרט על ויסלבה שימבורסקה במסגרת פסטיבל אפוס בסינמטק ת"א. לפי ההקרנה הזו, הפסטיבל הזה הוא הצלחה עצומה. אני הצלחתי להשיג כרטיסים רק לקצה שורה 2, האולם היה מלא לחלוטין ומול הקופות השתרך תור של ממתינים. כנראה שיש קהל לסרטי אומנות ובטח לסרט על משוררת כל-כך גדולה.

הסרט עצמו היה חוויה אחרת. הפרמיס שלו היה מאוד מבטיח. ויסלבה שימבורסקה בחרה 3 אנשים אותם היא מעריצה ורוצה לפגוש- וודי אלן, ואצלב האוול וג'יין גודול חוקרת השימפנזים. התקוה שלי היתה ששיחה כנה ואמיתית עם אנשים שהמשוררת מעריצה, תוליד בהכרח סצנות מקסימות שילמדו משהו על שימבורסקה ועל היחס שלה לעולם. המפגשים המובטחים בהתחלה לא התקיימו בסרט. במקום מפגשים עם שימבורסקה, נפגשו שלושת הנבחרים עם הבמאית שהקרינה להם קטע שבו שימבורסקה מדברת אליהם וצילמה אותם אומרים ברכה כלשהי לשימבורסקה. את הברכות הקרינה הבמאית לשימבורסקה באולם קולנוע- כך שבמקום שיחה כנה קיבלנו התכתבות שלא אפשרה להתקרב ולו במעט לשימבורסקה.

בניסיון לשרטט את מסלול חייה של שימבורסקה, קופץ הסרט בסטייל הדוקו-סלב שאליו מרגילים אותנו הערוצים המסחריים, בין ילדותה בקרקוב, מערכת יחסים אוהבת מאוד עם סופר שלא ברור מה עלה בגורלו או בגורל מערכת היחסים ביניהם, שיר שכתבה עבור סטלין בצעירותה, ו"הטרגדיה של אוסלו" בה קיבלה את פרס הנובל.  בתוך כל ההמולה הזו אין שום מקום לשירה המקסימה של שימבורסקה. מעבר לשורת השם, שלקוחה מתוך שיר שלה (ולא זוכה לשום התייחסות בסרט, כי לא ברור למה החיים שלה נסבלים לפעמים או לא נסבלים בכלל),  לא מצליח הסרט לגרום לצופה לצאת מהסרט אפילו עם שורה אחת נוספת מהשירה שלה.

שימבורסקה מוצגת בסרט דרך הזוטות שמרכיבות את אישיותה- היא אוהבת גם לחבר חמשירים מלוכלכים, היא נוסעת הרבה בעולם ומבזבזת את זמנה על קניית מזכרות קיטשיות וצילום עצמי ליד שלטים של מקומות, מאוהבת מרחוק במתאגרף צעיר ולוזר, ויוצרת קולאז'ים מגזירה והדבקה של כותרות מהעיתונים. נדמה שהבחירה האמנותית של במאית הסרט היתה לסמן את הקולאז'ים הסתמיים הללו כמרכז פועלה של המשוררת במקום את השירה שלה. הסרט כולו, במקום שיהיה סרט פיוטי כפי שראוי לסרט על משוררת, הוא קולאז' סתמי שמתרוצץ ללא לאות מנושא לנושא, מראש מדבר אחד לשני, ומיבשת ליבשת, ולא נותן לצופה רגע אחד של שקט שבו אפשר להבחין בשימבורסקה באמת. ברגעים המעטים שבהם המצלמה נשארת על שימבורסקה ליותר מעשר שניות ולא מתזזת לקריסת מגדלי התאומים, לצילומי ארכיון של לנין, לקטעים מסרטים של וודי אלן, ולנושאים נוספים, אפשר לראות שמדובר אכן באישה מקסימה ולקוות שיום אחד במאית יותר מוכשרת מקתרינה קולנדה-זלסק, תעשה עליה סרט.

וכדי שלא נשאר בלי כלום, אוסיף כאן את אחד מהשירים האהובים עלי ביותר של שימבורסקה (ובתוכו בייחוד הבית השני) , מתוך "בשבח החלומות", בתרגום של רפי וייכרט.

בנהר של הרקליטוס/ ויסלבה שימבורסקה

בנהר של הרקליטוס

דג דג דגים,

דג מבתר דג בעזרת דג חד

דג בונה דג, דג מתגורר בדג,

דג נמלט מדג במצור.


בנהר של הרקליטוס

דג אוהב דגה,

עיניך-הוא אומר- נוצצות כדגים בשמים,

אני רוצה לשחות אתך אל ים משותף,

הו, היפה בלהקה.


בנהר של הרקליטוס

דג המציא את דג הדגים,

דג כורע ברך לפני דג, דג מזמר לדג,

מבקש מדג שחיה קלה יותר.


בנהר של הרקליטוס

אני דג יחידי, אני דג נבדל

(ולו מדג העץ ומדג האבן)

ברגעים מסוימים אני כותב דגיגים

בקשקשים כסופים, בחפזון שכזה

שאולי רק החשכה מצמצמת במבוכה?

ובלי קשר לכל זה ולשימבורסקה, אספר שלמרות האושר הגדול שלי על מציאת הילדה שתשחק את פראני, אז בינתיים הדברים לא נסגרו איתה מסיבות כלכליות, ולכן אני פותח מחדש בחיפושים אחר שחקנית/ ילדה בת 7 שרוצה לשחק בסרט באורך מלא. סצנות מהסרט אפשר לקרוא כאן.  אדגיש מראש, שבשלב זה אין לנו כסף ראוי לשלם אלא רק כסף סמלי לכיסוי הוצאות, הבטחה לכך שנשלם כשיהיה לנו כסף, וחוויה גדולה של להשתתף בסרט שהילדה היא הכוכבת שלו. מי שמכיר ילדה כזו שיכתוב אלי למייל או לעדן המפיקה haeden@gmail.com

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 14:45

    כתוב יפה, שיר יפה

  • אורי בר-און   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 18:46

    תודה, איתי. אמסור לויסלבה כשאפגוש אותה…

  • אסתי   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 20:51

    אופסססס, כמה החמצה, כמה.

    נשמע שהסרט הזה הוא בעצם על הבמאית ולא על שימבורסקה.
    מצד שני מתעוררת בי השאלה, אולי הסרט הזה הוא תוצאה מאילוץ?
    אולי היתה איזושהי בעייה שלא ידועה לנו שבגללה אי אפשר היה לתת למצלמה לעקוב אחרי שימבורסקה?

  • מ   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 21:33

    באמת כתוב יפה.(שימברוסקה פחות).
    ובאסה על הילדה של פראני.

  • אורי בר-און   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 22:12

    הי אסתי. ברוכה הבאה. היו שם אילוצים והרבה, זה ברור ומובן. אני מעריך ששימבורסקה עצמה החליטה שהיא לא רוצה לנסוע לפגוש את האנשים אלא רק לשלוח אליהם את הברכות, (זה לא אומר שהיה צריך להשאר עם הקונספט הזה). אני מעריך גם שהיא לא הסכימה שידברו איתה על חלק ניכר מהדברים ועדיין אני בטוח שאפשר היה להוציא משהו יותר מעניין מתוך האילוצים. הסרט הוא ממש לא על הבמאית כי אתה לא יודע עליה כלום בסוף הסרט, מצד שני היא מוצאת את עצמה עם מיקרופון בתוך חלק ניכר מהפריימים בלי שום סיבה נראית לעיין. קופצת לי לראש ההשוואה לסרט מקסים שעשו רוני אבולעפיה ואורי ש. כהן על אידה פינק לפני כמה שנים. בסרט ההוא הם בסך הכל לקחו אותה לכמה ימים בצימר בגליל, הכינו איתה חביתה ודיברו איתה , וזה כל-כך יפה וכל-כך יותר מכל הקרנבל שבסרט על שימבורסקה.

  • אורי בר-און   ביום 27 בנובמבר 2010 בשעה 22:17

    הי מ'.
    תודה! אני עוד אבכה הרבה על הילדה הזו…

  • אסתי   ביום 28 בנובמבר 2010 בשעה 0:25

    נכון, הסרט ההוא על אידה פינק היה מופלא ממש. ענוג. פיוטי. אוהב. ומגלה כל כך הרבה על אישיותה של פינק.
    ולדעתי היה בנוי בדמותם ובצלמם של היוצרים.
    אותו כנ"ל לגבי הסרט על שימבורסקה לפי מה שאתה מתאר. כלומר איך שזה נשמע לי מדבריך, הסרט בא להראות את כשרונה העז של הבמאית – שזה בעצם סרט על הבמאית. שימבורסקה היא רק הקולב.

  • ברצלונה המלצות   ביום 26 בינואר 2011 בשעה 16:07

    יופיש של פוסט אהבתי לקרוא תודה …

  • אא   ביום 26 במאי 2012 בשעה 17:50

    איך אפשר למצוא את הסרט על אידה פינק?

  • אורי בר-און   ביום 14 ביוני 2012 בשעה 11:28

    אני לא בטוח. נראה לי שהכי טוב זה ליצור קשר עם אחד היוצרים ולשאול אותם- רוני אבולעפיה, אורי ש.כהן. זה באמת סרט יפה.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*

Current day month ye@r *