4 דברים מחורף תל-אביבי

הספר של קובי ניב "עבר שחור עתיד ורוד" על "ללכת על המיים" של איתן פוקס וגל אוחובסקי מצוין וראוי מאוד לקריאה לכל מי שמתעניין בתסריט קולנועי. למרות הוולגריות שלו, מצליח קובי ניב לחדור למעמקי התסריט הזה ולצוד מתוכו את הדברים שפוקס ואוחובסקי לא ממש חשבו עליהם, וגם את הדברים שהם כן חשבו עליהם אבל 90% מהצופים פספסו. אם אני פוקס ואוחובסקי, אז למרות הביקורת הקטלנית על תפיסת עולמם ועל הסרט שלהם, הייתי מאושר מהספר הזה. כשמישהו קורא אותך בכזו דקדקנות ברור שהוא ימצא את מה שהוא רוצה, אבל עצם ההחלטה שלו לתת לסרט כזו פרשנות רחבת יריעה יש בה מחמאה. חבל לי שניב התמקד כמעט אך ורק בתסריט ולא עסק כמעט באלמנטים בימויים, דבר שהיה יכול להרחיב את הפרשנות שלו.

בשנה שעברה הבטחתי שאפרסם על הכנס הדוקומנטרי של פורום היוצרים והקרן החדשה לקולנוע מבעוד מועד. אז הנה תזכורת לכל מי שמעוניין. שנה שעברה היה מאוד מאוד כיף- זו המודעה של השנה, וכאן הפוסט עם החוויות מהשנה שעברה. אני אהיה שם.

לפני מספר שבועות התקשר אלי כתב מ"עכבר העיר" וסיפר לי שהוא שמע שאני מגייס כספים לסרט עלילתי ושהוא עושה כתבה על אמנים שמתרימים את הציבור הרחב. הסברתי לו שאני לא מתרים את החברים שלי אלא מחפש פילנתרופים/משקיעים ספציפיים שיכולים ורוצים להשקיע סכומים משמעותיים בסרט שלי ("10% ילדה שלי",לשעבר "פראני ואני" שההפקה שלו מתקדמת יפה- פרטים ובקשות עזרה ספציפיות בקרוב) ולא כל-כך מתחשק לי לבקש ממישהו שיוותר על מנה שווארמה בשבילי. היה נדמה לי שבזה מחקתי את עצמי מהכתבה ההיא, אבל מסתבר שהוא ציטט אותי די במדויק- הנה הכתבה, אפשר למצוא את החלק הרלבנטי בפסקה השנייה בחלק השני. בכל-אופן, זו כתבה מעניינת.

כל עניין ההפגנות במצריים מאוד מרגש אותי. ימים שלמים מצאתי את עצמי חוזר ומרפרש בבלוג "קו חוץ", שמי שכותב בו עושה עבודה נהדרת ומעניינת. בצעירותי הייתי פעיל בתנועת נוער בין-לאומית, ככה שיצא שיש לי כמה חברים מצרים, ואפילו התארחתי בבתים שלהם בקהיר פעמיים. שרה, חברתי המצרית הטובה ביותר חיה כרגע בלונדון.  בהתכתבות בינינו מהימים האחרונים היא עונה לשאלה שלי איך הדברים נראים מהעיניים שלה כך:

Well, I guess it's obvious to me and the world what needs to happen. The guy needs to disappear. But it's just amazing how he's holding on! It's just incredible! And the price that he's making everybody pay! He's really waging war against his own people!
The positive side is that people are sticking together amazingly! There seems to be so much good will and so much love for each other and for the country! People are protecting each other, protecting museums, hospitals and even volunteering to clean the streets :-) I am told the atmosphere is amazing and I'm really sad I'm missing that.
Not sure where this is going. I think it's just a matter of time before he's gone. The worry is what's going to happen then and whether everyone manages to stay united after their common goal is gone. We'll see.

עד כאן שרה. ולי נדמה, שההפסד הגדול של כולנו ושל המצרים הוא שבשלושים השנים האחרונות שמאז הסכם השלום, לא כל אחד מאיתנו צבר כמות משמעותית של חברים מצרים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עופר   ביום 11 בפברואר 2011 בשעה 12:16

    כרגיל, פוסט מעניין ומלמד :)

  • אורי בר-און   ביום 16 בפברואר 2011 בשעה 12:49

    הי עופר.
    מעניין ומלמד זה הסטייל שלי…

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*

Current day month ye@r *