קצת תרבות בהפוגה שבין הצילומים

1. באוגוסט סיימנו סשן צילומים ארוך ומהנה של "10% ילדה שלי".

2. ראיתי את "ג'ו+בל" ומאוד אהבתי. בקרוב בבלוג שיחה עם יוצרת הסרט רוני קידר, ועד אז המלצה חמה ללכת ולראות.

כמעט באותו הקשר, בשנה האחרונה יצא לי לצפות רק בשני קטעים מתוך "טלסינמה"-תוכנית הקולנוע של ערוץ 1. בשתי הצפיות נתקלתי  בראיונות מביכים מאוד של עופר נחשון עם יוצרים ישראלים. בתוכנית הראשונה הוא רצה לשבח את אלון זינגמן במאי "בין השמשות" ואמר לו שזה נהדר שיש סאונד טוב ושמבינים מה הדמויות אומרות ושאל למה בסרטים ישראלים לא מבינים מה נאמר? (שזה משהו שהיה מקובל לומר ולהרגיש אולי בשנות ה-80) וציין כמה שזה נהדר שהסרט הוא סרט ישראלי ועדיין עוסק לא בשואה ולא בסכסוך, אלא דווקא ביחסים בתוך המשפחה. הלו, מר נחשון, איפה היית בעשור האחרון? פספסת את זה שהז'אנר של דרמות משפחתיות הוא הז'אנר הכי שכיח בקולנוע הישראלי העכשווי?  בראיון השני הוא התכונן כל-כך טוב לשיחה עם רוני קידר, היוצרת של "ג'ו+בל", עד שהוא הופתע לגלות שמדובר בקומדיה וניסה להבין איך יכול להיות שכשגופה נזרקת על מכונית מהקומה השנייה, הנהגת לא שמה לב לרעש שהגופה עושה. לא ברור באיזו פלנטה חי מר נחשון, אבל אין ספק שבערוץ נורמאלי כבר היו מחליפים אותו במישהו שיש לו נגיעה כלשהי לתחום שבו התוכנית שלו עוסקת.

3. חזרתי לקרוא את  אברהם הפנר, אחרי ששנים ארוכות לא קראתי ספרים שלו, וכבר יותר מדי שנים גם לא הייתי סטודנט שלו. זה תענוג אדיר. אני קוראת את "כולל הכל" והשמחה הכי גדולה שלי היא שאני רק בעמוד 200 ונשארו עוד יותר מ-400 דפי הפנר לקרוא. כשאני קורא אותו, זה באמת מעציב אותי שכבר יותר משני עשורים הוא לא עשה אף סרט קולנוע.מתוך הספר הזה, ציטוט שנגע לליבי:

"מגיע הזמן שכבר לא מספיק אם היצירה- כן או לא- עשויה טכנית היטב ומה הקונספציה ואפילו לא אם יש שם כישרון- כי מעבר לכל מגיע רגע ורוצים את העיקר, שאומרים לבמאי (סופר, צייר וכולי):"תבוא תצא החוצה ונראה אותך. מה יש לך להגיד שייגע בחיים שלי, שיהיה חשוב".

יעקב אגור- דיוקן עצמי

4. השבוע מצאתי את עצמי מסתובב במוזיאון תל-אביב עם אחת הגיבורות של הסרט העלילתי הבא שלי- ( ג'יימס דין בתל-אביב). זה כיף חיים להסתובב עם הגיבורה שלך ולשאול אותה שאלות על החיים שלה. הלכנו לשם כדי לצפות בתערוכת צילומים מקסימה של יעקב אגור. הצילומים השחור-לבנים שלו קנו את ליבי, אם יהיה לי אומץ יש לי פנטזיה לצלם את הסרט ההוא בשחור-לבן.

חנוך לוין במצלמה השחור-לבנית של יעקב אגור

5. בחופשת סוכות נחזור לעוד 5 ימי צילום של הסרט ואנחנו כבר חזק בתוך הפרה-פרודקשן. אנחנו עדיין מחפשים משקיעים, ומי שהוא לא טיפוס של משקיע מוזמן לעזור בלייק לעמוד הסרט בפייסבוק.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נאור   ביום 23 בספטמבר 2011 בשעה 21:28

    לאלה מאיתנו שלא זכו, ספר איך היה להיות תלמיד של הפנר?

  • אורי בר-און   ביום 24 בספטמבר 2011 בשעה 0:46

    הי נאור.
    זה היה מאוד מוזר. הוא היה מרצה בכלל לא סטנדרטי על גבול התמהוני, מגריל ציונים בסוף הסימסטר מכובע ובאופן כללי עושה מה שהוא רוצה. יש פה ראיון איתו שבעיני מאוד דומה לדרך שבה הוא היה מעביר הרצאות- http://www.student.co.il/?CategoryID=971&ArticleID=4179
    אני חושב שבעיקר למדתי ממנו לשים לב למה אני רוצה לספר או משהו באזור הזה.
    אני מאוד חיבבתי אותו למרות שלא הייתי בין הגרופיז הגדולים שלו שהתחברו אליו מאוד ואני בטוח שהוא עדיין בקשר איתם.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*

Current day month ye@r *