הנה אני מתחילה – אולי

זה יום טוב.

בבוקר הבן שלי (לראשונה) נתן לי ללכת מהגן בלי לבכות. ישב בכסא ונופף לי לשלום וקצת אח"כ קיבלתי טלפון ממעבדת הזרע בבילינסון (רבין) שמבשרת לי שהבחור התורם (בואו נקרא לו מעכשיו פולי, מסיבות השמורות עמי) לא נושא את אף אחת ממחלותי.

נשאר עוד מכשול אחד קטן ואז אפשר להתחיל את הדרך הבלתי קצרה (סטטיסטית) של מעקבי ביוץ והזרעות ואכזבות ושמחות: יש לי בדיקת דם מחר לבדיקת רמת ה- TSH או במילים אחרות- מחר אני צריכה לוודא שבלוטת התריס שלי אכן חביבה ומאוזנת כמו שהיא אמורה להיות עם 100 מק"ג ליום.

אם הכל יהיה בסדר מחר אעדכן את הפוסט הזה. בינתיים כמה דברים טכניים ומחשבה:

דברים טכניים

  • אסור לאף אישה לקנות יותר משתי מנות בכל פעם, כלומר, בבילינסון ובת"הש שהם שני הבנקים שאני מכירה
  • מעניין למה תמיד שואלים אותי אם קנינו עוד מנות מהתורם של הבן שלי, למי זה היה עוזר בדיוק אם היינו קונות שתי מנות- שזה המקסימום? למה שאני אכנס להריון אחרי שני נסיונות ויותר מזה: אם היינו רוצות לעשות ילד שלישי מאותו תורם- למה שהוא עוד בכלל יהיה קיים (צריך להוסיף את זה לרשימת הטיעונים בשאלות נפוצות)
  • בגלל ששלחתי את פולי לבדיקה מותר לי לקנות 5 מנות, נחמד מצידם, חבל שאי אפשר להזדכות (אני חושבת שאי אפשר להזדכות) (הלוואי שאצטרך)
  • [19/10/2010 13:36] עדכון >> קניתי חמש מנות במחיר של 440 ש"ח המנה. כלומר- 2,200 ש"ח
  • [20/10/2010 13:57]עדכון >> 3.14 (כמו פאי!) זה- TSH שלי. שזה בנורמה, אבל אולי יבקשו ממני עוד להוריד אותו.

מחשבה

אני נורא מקנאה לאחרונה בכל מיני זוגות סביבי שנכנסים להריון, אני חייבת לצאת מזה ומהר כי אחרת כל התהליך רק יהיה יותר קשה. ובכלל- מרמור היא גם לא תכונה מאוד אסתטית וגם לא תכונה שאופיינית לי בכלל, אז יאללה. ביי.

הטבע אומר לי לוותר

לפני שפותחים תיק בכל בנק זרע שהוא יש לעשות די הרבה בדיקות, דם, פאפ, בדיקות גנטיות, איידס…

בבדיקות הדם נתגלתה אצלי תת פעילות של בלוטת התריס שביאסה אותי והלחיצה קצת (נו, הם הרי מיד מניחים שהכל סרטן ורק אח"כ מתפנים לנסות עוד היפותזות) אבל מסתבר שזו שטות גמורה מול העובדה שאני נשאית של שתי מחלות גנטיות; האחת נפוצה למדי וגם מחרידה ונוראית ושמה SMA, מתים ממנה די מהר (עד גיל שנתיים, תלוי בסוג) והיא שייכת למשפחת המחלות הנוראיות עם הניוון שרירים, השניה היא  Alpha 1-antitrypsin deficiency וממה שהבנתי אפשר לחיות איתה אבל צריך לשריין כבד או ריאות להשתלה באיזור גיל 30.

אז לפגישה הראשונה עם מנהל מחלקת פריון באיכילוב (שיקרא מהיום "המרביע" או "דוקטור סטאדלי" תלוי במצב הרוח) הגעתי כשכל הבדיקות מאחורי וקקי בידיי.

הוא אמר שבכל שלושים שנותיו הוא מעולם לא נתקל בנשא של מחלה מספר 2 ושכמובן שאין בבנק תורם שנבדק לשתי המחלות הוא ביקש ממני ללכת הביתה ולהתקשר עוד חודש- בינתיים הוא יחשוב על פתרון.

דרכי פעולה אפשריות:

  1. לקנות זרע בחו"ל (אני בודקת עכשיו את העניין הזה, הוא די יקר…)
  2. לנסות את בנק הזרע הפרטי ברמה"ש (קובעת תור)
  3. לקחת תורם שנבדק למחלה הראשונה ולא לשניה (לא נראה לי)
  4. לחכות חודש ולראות מה העלה דוקטור סטאדלי בחכתו (בכל מקרה מתכוונת לעשות את זה)

אז מלבד ענייני הביקורטיה, יש גם את כל העניין הרגשי: אני מרגישה עלבון מדעי. אני מסתובבת בעולם כבר די הרבה שנים ומרגישה (ככה, לפרקים, כן? לא כל הזמן…) שהנה פה מתהלכת לה בחורה עם מטען גנטי שווה לשמר- נראית לא רע, אינטליגנציה גבוהה למדי, כישורים טכניים, כישרון מוזיקלי וכו.. ואז פתאום משום מקום מגיעים רצפים קטנים בדיאנאיי שלי ומקלקלים לי את הכל.

אז אני אדם הגיוני למדי, אולי הגיוני מדי עם חיבה עזה לדארוויניזם  וכבוד גדול לאבולוציה וככזאת אני לא יכולה שלא להעלב מהמטען הגנטי שלי.
אז נא לרשום- נעלבתי.