הבחירה בבנק הזרע בביילינסון מוכיחה עצמה כנכונה

עדיין ממתינה לתורם הזרע שיבוא להבדק, מה שכן: ביילינסון לגמרי מנצחים בתחום הנחמדוּת, התקשרה גברת מהמעבדה והתנצלה בשמו ובשם הגנטיקאיות שזה לוקח זמן.

10 נקודות לביילינסון.

(אם כי כל העניין הזה גורם לי לחשוב שלמרות שהייתי מוכנה בפברואר אתחיל לעשות הזרעות רק "אחרי החגים")

מחלקת פריון בבילינסון (הוא מרכז רפואי רבין)

אז אתמול פתחתי תיק בבילינסון.

וכמיטב המסורת- סיכום בנקודות:

  1. התרשמות כללית
  2. בנק הזרע
  3. מח' פריון

התרשמות כללית

המרפאה ממוקמת בבנין חדש, יש תחושה של הייטק ונקיון. באף רגע לא נשפו בעורפנו תריסר נשים עם מחזור מתואם (מה שקרה הרבה מאוד בסיבוב הקודם בתל השומר) או כמו שאמרה זוגתי "זה מרגיש כאילו באנו בשבת".

תהליך פתיחת התיק לשכמונו מורכב מפתיחת תיק בבנק הזרע ולאחריה פתיחת תיק נוסף במח' פריון. ועכשיו אפרט לגבי כל אחד מהם.

בנק הזרע בבילינסון

מנהל את הבנק דוקטור פנקס, מן קריקטורת רופא מפוזר שמרבה להתלוצץ ומשרה אוירה נינוחה. לי זה עבד טוב- זה אבל יכול להיות מעצבן.

דר' פנקס עבר איתי על כל הטפסים הנפלאים האלה שלהם שמספרים לך כמה הם לא אחראים לכלום, לא למצבך הפיזי בסוף הטיפולים וודאי שלא למצב הצאצאים. ככה זה תמיד הטפסים האלה, לא התרגשנו וחתמתי עליהם בשמחה.

אחרי מילוי כל הטפסים נשלחתי לבחור תורם שאותו יש לשלוח לבדיקת נשאויות (אם יסכים) במימוני.

משם נשלחנו אחר כבוד לעמדתה של המזכירה שהציגה בפנינו את רשימת התורמים הרלוונטיים כרגע רשימת התורמים לא גדולה במיוחד, פחות מעשרה תורמים פוטנציאליים ובמלאי.
אנחנו, למודות קרבות שכמונו*, בחרנו צ'יק צ'ק בחור שנראה מבטיח למדי ולא אשכנזי בכלל ועכשיו אנחנו מקוות שהוא יסכים לבוא להבדק.
(* אפילו העירה זוגתי בחוכמתה שזה בטח היה לוקח לנו פי שתיים זמן לפני שלוש שנים)

יתרונות: נחמד, יעיל, לבבי, קשוב, נותן מענה לעניין הנשאויות |  חסרונות: המלאי

מחלקת פריון האישה בבילינסון (הוא מרכז רפואי רבין)

את פנינו קיבלה מזכירה רפואית קורקטית שעברה על החלקים הטכניים ושלחה אותנו להמתין בתור לאחות, האחות (הממש חמודה) עברה על הבדיקות וניסתה לזהות חסרים מראש ושלחה אותנו לחכות לרופא. הרופא, ובכן, הוא עבר על כל הבדיקות אחת אחת, שאל שאלות רבות מאוד והסביר את כל הסכנות שכרוכות בטיפולים הורמונליים. אלוהים כמה סכנות יש…  בחרתי לחתום על כל הניירות בשמחה ולהתעלם מהסכנות והרופא מצידו ביקש ממני השלמות לבדיקות.

הגיע הזמן שאגיד משהו על הבדיקות שיש לעשות לפני פתיחת תיק, רשימת הבדיקות הסטנדרטית (פחות או יותר) שמבקשים בכל אחד מהמקומות האלה (איכילוב, תה"ש, בילינסון) היא:

דם:

  • פרופיל הורמנלי – בדיקת דם ביום השלישי של המחזור שכוללת כל מיני ובכן.. הורמונים
  • תפקודי קרישה
  • ספירת דם, או איך שלא קוראים לזה (הרגיל)
  • איידס
  • סוג דם – קריטי בעיקר לבנק הזרע
  • דברים בצום: סוכר ןחבר מרעיו

אחרים:

  • בדיקות סקר גנטי (לא חובה)
  • משטח לגילוי סרטן צוואר הרחם (פאפ-סמיר או פאפס בלשון העם)

אני כבר עשיתי את כל אלו, אבל יוצא שדי מזמן. אז נשלחתי לבצע מחדש את הפרופיל ההורמונלי וכן תפקודי בלוטת התריס כדי להוכיח שאני שמחה ומאוזנת (יש לי תת-פעילות של הבלוטה).

כולם היו נחמדים ומסבירי פנים, מכאן שבינתיים אין לי דרך לחוות דעה על מקצועיותם ו/או היתרונות / חסרונות שבבחירה בבילינסון.

הסרט "ילדי בנק הזרע": המניפולציה, הנזק התדמיתי והחד צדדיוּת

הבטחתי ולכן אקיים, אבל בקצרה. למה בקצרה? כי לשמחתי הסרט היה כל כך גרוע שאני לא מרגישה צורך לדבר נגדו אלא רק נגד הנקודה האחת שהוא ניסה להעביר בעקביוּת, אותה נקודה שהיתה עוברת באותה עוצמה גם אם זו היתה "עוד כתבה" באולפן שישי.

המניפולציה

או: מתי התחלתי להגעל והפסקתי להבהל מתחקירים נוקבים בטלויזיה.

ז'אנר סרטי ההפחדות שתפס חזק אצלנו בערוצים המסחריים הוא סוגה תחתית של דוקומנטריים: יוצרי הסרטים במסווה של "תחקיר נוקב" או "סיפור מרגש עד דמעות" עושים כל שביכולתם כדי להעביר את הנקודה. בסרט הספציפי הזה נצפו המוטיבים הלא מבוימים ושלא נועדו ליצר תגובות רגשיות מדויקות האלה:

  • ילד בפרונט, גבר מטושטש חוצה ברקע, מוזיקה מרגשת, טקסט "הייתי ניגש לגברים ושואל אותם אם הם רוצים להיות אבא שלי"
  • נדנדה ריקה, סחרחרה ריקה, מוזיקה מרגשת או כמו שאומרים אצלנו – זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אני משערת שהם מכרו לעצמם שטות על "נדנדה ריקה מדמה את הרִיק שחשים הילדים המסכנים"
  • טרמינולוגיה: "חצי ממי שאני", "הזהות השלמה שלי", "המקור שלי" ובמקום הראשון "אבא שלי". ב-א-מ-ת-? תורם הזרע הוא חצי מהזהות של "ילדי תרומת הזרע"? (אני מניחה לשם של הסרט סתם כי אני נחמדה).
  • המשפט הנפלא שחזר כל הזמן בקריינות: "תסמונת החור השחור האופיינית לילדי בנק זרע", כן? התסמונת הידועה… בטח! זו שגורמת לילדי בנק הזרע להתכנס לתוך עצמם וליצר כוח משיכה אינסופי שמצליח אפילו לשאוב את קרני השמש ומכאן שמו- חור שחור.

אני מבינה את הצורך האתי, אני מבינה את הסקרנות, אני בהחלט מבינה את הצרכים החקיקתיים ואפילו את המציצנות לשמה אני מוכנה לקבל, אין לי בעיה שתשאלו את כל השאלות שיש לכם לשאול בעולם, הן חשובות, אבל למה חייבים לעשות כזה נזק תדמיתי על הדרך?

הנזק התדמיתי לבנקי הזרע ולילדים

או: חשבתם שעכשיו יש בקושי תורמים בבנקי הזרע- תחשבו שוב.

כבר כתבתי פעם על כמות תורמי הזרע בארץ: בשתי מילים- יש מעט או בשתי מילים אחרות: אין מספיק.
האם הדרך הטובה ביותר שיש להתמודד עם התחקיר הזה היא להכפיש את השיטה הקיימת? אני בטוחה שתהיה עכשיו ירידה משמעותית של תורמים בבנקי הזרע בזכות הסרט הזה- התורמים מוכנים לתרום ב-ג-ל-ל שזה אנונימי.
פתאום רואים ילדה בת 23 שקרובה כפסע ללהשיג את זהותו של תורם הזרע, לא מספרים לאף אחד שזו השיטה של פעם "שיטת התרומה החמה" שבה היו קוראים לתורם שהיה נכנס ואחריו היתה מגיעה האישה: לו אני תורם זרע אנונימי הייתי מסירה נכונותי לתרומה ברגע זה ממש.

אז אני יודעת שמחקרים מוכיחים שגם בתרומה לא אנונימית תורמים ואפילו תורמים אנשים מבוגרים יותר ומוצלחים יותר אבל מבוגרים יותר אומר גם בהכרח זרע פחות איכותי ו"מחקרים מוכיחים" שווה לתחת במדינה שגם ככה כולם מכירים את כולם: אם תוסר האנונימיוּת מתרומת הזרע אני מאמינה שזה יהיה הסוף בשביל נשים כמוני שלא מחפשות "אבא" אלא רק תורם.

אני בכלל לא מדברת על כל הילדים שנולדו מתרומת זרע ומרגישים שהחיים שלהם דוקא די בסדר, עד שבא תחקיר בטלויזיה ומספר להם שבעצם הם לא: יש להם ריק נורא, חור שחור, חסך מוחלט ושעכשיו הם חייבים לחפש את התורם. ואם אנחנו כבר שם: אז למה רק אמהות יחידניות? וילדים מבואסים?

למה רק אמהות יחידניות? למה רק ילדים לא מרוצים?

או: אם את מביטה המהחלון בקוטב הצפוני את עשויה להניח שכל הדובים בעולם לבנים.

מישהו חקר ובדק מה חושבים ילדים של לסביות? הם גם מרגישים שחסר להם "אבא"? ובכלל: (ויסלחו לי הילדים החביבים) העניין האמיתי הוא החינוך. אם גדלת לאם יחידנית שכועסת וממורמרת, מספרת לך מעשיות על "אבא" לא קיים וכו- ברור שתפתח קבעון ורצון לאתר אותו תקים אתר ובאופן כללי תרגיש שדפקו אותך כי אין לך אבא.

והיא הכי מרגיזה אותי, האמא של הילד הנחמד שמציגה את עצמה כקורבן של המצב ויורקת לבאר שממנה שתתה: "אם לא הייתי חותמת לא היו עושים לי הזרעה" ממש קורבן עצוב של הסיטואציה. "…אף אחד לא חושב על הילדים" נו באמת, את באמת מאמינה בזה? ובכלל מישהו שואל איזשהו ילד אם בא לו להולד למשפחה שבה נולד? לפחות ילדים לאמהות יחידניות או של לסביות באים לעולם כי רוצים בהם ולא כי זה מה שמצפה הסביבה או בטעות.
בואי נהרוס לאחרות – זה בטח יעזור לך להרגיש קצת פחות קורבן.

יש כל כך הרבה דוגמאות נהדרות לילדים של אמהות יחידניות שמבינים את הסיטואציה ואמהות שמברכות על האנונימיות (כמוני) שמאפשרת להם הקמת תא משפחתי עם מי שהן רוצות ולא עם מטען גנטי וחוסר ברירה.

לסיכום: אם הסרט עצמו לא היה כ"כ גרוע הייתי טורחת לכתוב אפילו יותר ובאופן יותר מפורט, לשמחתי רוב מי שדיברתי איתו זיהה את המניפולציות הזולות ואת חוסר האיזון מבלי להיות אם יחידנית או ילד מתרומת זרע.

(והערת אגב, המשפחה מרובת הילדים שנסעה לארה"ב להפגש עם אחאיהם היתה מקסימה בעיניי, לא פחות. עוד סיפור נחמד שהיה יכול להיות בכיף כתבת צבע במוסף כלשהו. "תוכנית תחקירים" בתחת שלי.)

ילדי בנק הזרע

היום בערב בערוץ 2 יוקרן תחקיר שנעשה על ילדי בנק הזרע, הפרומו לתוכנית כולל ילדים שבוכים ששללו מהם את הזכות להכיר את האבא שלהם וכן גם מוזיקה מפחידה, פנים מטושטשות ומיטב הכותרות הדרמטיות שעורך האפטר הצליח לארגן.
הרגשתי מחויבות לכתוב משהו על זה, כלומר: טרם צפיתי בתחקיר המדהים והמזעזע של ערוץ שתיים אבל בטח אחרי הצפייה בתוכנית אהיה נסערת ומופתעת עולמי יתהפך עלי ואחליט מיד לעשות ילד עם ידידי ההומו הקרוב למקום מגורי.

במילים אחרות ולא בסגי נהור, אני מבטיחה לראות את זה היום ולכתוב משהו כלשהו. זה בטח בעיקר יעצבן אותי- כמו כל תחקיר מזעזע שחושף את "כל האמת על…" שיצא בשנים האחרונות, זה בטח מגמתי, מעצבן ומניפולטיבי אפילו אעיז לשער שמדובר בכלל בתחקיר שמומן ע"י גוף כלשהו שצריך להרויח עוד כסף כלשהו על משהו (הזדמנות מעולה להפנות לפוסט האדיר הזה על כסף ומעמדות).

אני באופן אישי מתכוננת לשורה של שיחות הרגעה עם ההורים בעקבות השטות רייטינג הזו.

כבר הוא עושה נזק, התחקיר המדהים והמזעזע, הנה מתוך פורום אמהות יחידניות מבחירה:

"…בתי ואני נתקלנו בפרומו הזה במקרה, כשראינו את התוכנית "אחד נגד מאה", ושתינו היינו מזועזעות. עד אותו רגע בתי לא העלתה על דעתה שמשפחה חד-הורית זו סיבה לבכי, שזו טרגדיה. מבחינתי, הפרומו הזה הרס חלקה טובה."

נדבר על זה מחר.

ביי

סיכום שיחת טלפון עם בנק הזרע הפרטי

ובכן, זה עתה שוחחתי עם בנק הזרע הפרטי ברמת השרון, קרואים לו קר-מד או קייר-מד, הם לא בטוחים בזה בעצמם לפי האתר שלהם.

ואם כבר האתר שלהם אז הוא די מעפן, אבל נו, איזה אתר טוב יש בתחום הרפואה?

מסקנה עיקרית מהשיחה: כסף פותר כל דבר

מהלך השיחה

התקשרתי והצגתי את עצמי, כבר במשפט השני אמרתי שאני פונה אליהם רק כי אני נשאית של שתי המחלות הגנטיות שהוזכרו לעיל. האישה היתה מאוד נחמדה ושאלה אם לקבוע לי תור. בנוסף לבדיקות (הרבות) שכבר עשיתי, עלי לעשות כעת בדיקות לשילוש הקדוש: עגבת, צהבת, אדמת. סיכמנו שאעשה את הבדיקות האלה ואז אתקשר לקבוע תור.

אפרופו תור- את התור לאיכילוב קבעתי כמעט ארבעה חודשים מראש, את התור אצלם אפשר לקבוע לשבוע הבא, מחירו של תור שתכליתו "פגישת הכרות" או "פתיחת תיק" הוא 600 ש"ח.

עוד עלו בשיחה הנושאים הבאים:

מספר התורמים

בהריון הקודם בהזרעה האחרונה שהיתה בערך עשירית במספר (שהניבה את הבן הנפלא והבר קיימא שלי, שלא אני ילדתי) נאלצנו לבחור מתוך שני תורמים שהיו בבנק, כן, שני תורמים. יש מצבים כאלה בבנקי זרע, מצבי שפל שבהם תורמים רבים יצאו מהבריכה בשל הצלחות רבות (יש להם מספר מסוים של הריונות שמותר להם בכל תורם) ותורמים חדשים טרם סיימו את תהליכי הסינון והבדיקות השונות.
אז בבנק הפרטי זה לא קורה, יש בכל זמן נתון עשרות תורמים.

הבדיקות הגנטיות

אין שום בעיה, נבחר לי תורם שיצא שלילי להכל. כך אמרה האישה החביבה. משמעות? כנראה שכל תורם נבדק לשלל מחלות גנטיות שזה הליך יקר שמסביר את הסעיף הבא.

כסף

אז בניגוד לשני בנקי הזרע שבהם ביקרתי ששם כל מנה עולה בין 300 ל-350 ש"ח וכוללת בעצם את התהליך הנפלא של הפשרה והשבחה או משהו בבנק הזרע הפרטי זה עולה 600 ש"ח למנה ולא כולל את ההשבחה שמתומחרת ב- 300 ש"ח נוספים. אפשר גם לקחת את הזרע למקום שבו עושים את התהליך ולהשביח אותו שם. אבל הי! הם בודקים את כולם לכל המחלות הגנטיות או משהו.
אם ארצה לעשות את כל התהליך אצלם ולא רק לקנות זרע אז כל חודש צריך לעלות בערך 3000 ש"ח, שזה כולל את מעקב הביוץ, הזרע, ההשבחה וההזרעה.

מה עוד?

זהו בינתיים.

הטבע אומר לי לוותר

לפני שפותחים תיק בכל בנק זרע שהוא יש לעשות די הרבה בדיקות, דם, פאפ, בדיקות גנטיות, איידס…

בבדיקות הדם נתגלתה אצלי תת פעילות של בלוטת התריס שביאסה אותי והלחיצה קצת (נו, הם הרי מיד מניחים שהכל סרטן ורק אח"כ מתפנים לנסות עוד היפותזות) אבל מסתבר שזו שטות גמורה מול העובדה שאני נשאית של שתי מחלות גנטיות; האחת נפוצה למדי וגם מחרידה ונוראית ושמה SMA, מתים ממנה די מהר (עד גיל שנתיים, תלוי בסוג) והיא שייכת למשפחת המחלות הנוראיות עם הניוון שרירים, השניה היא  Alpha 1-antitrypsin deficiency וממה שהבנתי אפשר לחיות איתה אבל צריך לשריין כבד או ריאות להשתלה באיזור גיל 30.

אז לפגישה הראשונה עם מנהל מחלקת פריון באיכילוב (שיקרא מהיום "המרביע" או "דוקטור סטאדלי" תלוי במצב הרוח) הגעתי כשכל הבדיקות מאחורי וקקי בידיי.

הוא אמר שבכל שלושים שנותיו הוא מעולם לא נתקל בנשא של מחלה מספר 2 ושכמובן שאין בבנק תורם שנבדק לשתי המחלות הוא ביקש ממני ללכת הביתה ולהתקשר עוד חודש- בינתיים הוא יחשוב על פתרון.

דרכי פעולה אפשריות:

  1. לקנות זרע בחו"ל (אני בודקת עכשיו את העניין הזה, הוא די יקר…)
  2. לנסות את בנק הזרע הפרטי ברמה"ש (קובעת תור)
  3. לקחת תורם שנבדק למחלה הראשונה ולא לשניה (לא נראה לי)
  4. לחכות חודש ולראות מה העלה דוקטור סטאדלי בחכתו (בכל מקרה מתכוונת לעשות את זה)

אז מלבד ענייני הביקורטיה, יש גם את כל העניין הרגשי: אני מרגישה עלבון מדעי. אני מסתובבת בעולם כבר די הרבה שנים ומרגישה (ככה, לפרקים, כן? לא כל הזמן…) שהנה פה מתהלכת לה בחורה עם מטען גנטי שווה לשמר- נראית לא רע, אינטליגנציה גבוהה למדי, כישורים טכניים, כישרון מוזיקלי וכו.. ואז פתאום משום מקום מגיעים רצפים קטנים בדיאנאיי שלי ומקלקלים לי את הכל.

אז אני אדם הגיוני למדי, אולי הגיוני מדי עם חיבה עזה לדארוויניזם  וכבוד גדול לאבולוציה וככזאת אני לא יכולה שלא להעלב מהמטען הגנטי שלי.
אז נא לרשום- נעלבתי.