הסרט "ילדי בנק הזרע": המניפולציה, הנזק התדמיתי והחד צדדיוּת

הבטחתי ולכן אקיים, אבל בקצרה. למה בקצרה? כי לשמחתי הסרט היה כל כך גרוע שאני לא מרגישה צורך לדבר נגדו אלא רק נגד הנקודה האחת שהוא ניסה להעביר בעקביוּת, אותה נקודה שהיתה עוברת באותה עוצמה גם אם זו היתה "עוד כתבה" באולפן שישי.

המניפולציה

או: מתי התחלתי להגעל והפסקתי להבהל מתחקירים נוקבים בטלויזיה.

ז'אנר סרטי ההפחדות שתפס חזק אצלנו בערוצים המסחריים הוא סוגה תחתית של דוקומנטריים: יוצרי הסרטים במסווה של "תחקיר נוקב" או "סיפור מרגש עד דמעות" עושים כל שביכולתם כדי להעביר את הנקודה. בסרט הספציפי הזה נצפו המוטיבים הלא מבוימים ושלא נועדו ליצר תגובות רגשיות מדויקות האלה:

  • ילד בפרונט, גבר מטושטש חוצה ברקע, מוזיקה מרגשת, טקסט "הייתי ניגש לגברים ושואל אותם אם הם רוצים להיות אבא שלי"
  • נדנדה ריקה, סחרחרה ריקה, מוזיקה מרגשת או כמו שאומרים אצלנו – זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אני משערת שהם מכרו לעצמם שטות על "נדנדה ריקה מדמה את הרִיק שחשים הילדים המסכנים"
  • טרמינולוגיה: "חצי ממי שאני", "הזהות השלמה שלי", "המקור שלי" ובמקום הראשון "אבא שלי". ב-א-מ-ת-? תורם הזרע הוא חצי מהזהות של "ילדי תרומת הזרע"? (אני מניחה לשם של הסרט סתם כי אני נחמדה).
  • המשפט הנפלא שחזר כל הזמן בקריינות: "תסמונת החור השחור האופיינית לילדי בנק זרע", כן? התסמונת הידועה… בטח! זו שגורמת לילדי בנק הזרע להתכנס לתוך עצמם וליצר כוח משיכה אינסופי שמצליח אפילו לשאוב את קרני השמש ומכאן שמו- חור שחור.

אני מבינה את הצורך האתי, אני מבינה את הסקרנות, אני בהחלט מבינה את הצרכים החקיקתיים ואפילו את המציצנות לשמה אני מוכנה לקבל, אין לי בעיה שתשאלו את כל השאלות שיש לכם לשאול בעולם, הן חשובות, אבל למה חייבים לעשות כזה נזק תדמיתי על הדרך?

הנזק התדמיתי לבנקי הזרע ולילדים

או: חשבתם שעכשיו יש בקושי תורמים בבנקי הזרע- תחשבו שוב.

כבר כתבתי פעם על כמות תורמי הזרע בארץ: בשתי מילים- יש מעט או בשתי מילים אחרות: אין מספיק.
האם הדרך הטובה ביותר שיש להתמודד עם התחקיר הזה היא להכפיש את השיטה הקיימת? אני בטוחה שתהיה עכשיו ירידה משמעותית של תורמים בבנקי הזרע בזכות הסרט הזה- התורמים מוכנים לתרום ב-ג-ל-ל שזה אנונימי.
פתאום רואים ילדה בת 23 שקרובה כפסע ללהשיג את זהותו של תורם הזרע, לא מספרים לאף אחד שזו השיטה של פעם "שיטת התרומה החמה" שבה היו קוראים לתורם שהיה נכנס ואחריו היתה מגיעה האישה: לו אני תורם זרע אנונימי הייתי מסירה נכונותי לתרומה ברגע זה ממש.

אז אני יודעת שמחקרים מוכיחים שגם בתרומה לא אנונימית תורמים ואפילו תורמים אנשים מבוגרים יותר ומוצלחים יותר אבל מבוגרים יותר אומר גם בהכרח זרע פחות איכותי ו"מחקרים מוכיחים" שווה לתחת במדינה שגם ככה כולם מכירים את כולם: אם תוסר האנונימיוּת מתרומת הזרע אני מאמינה שזה יהיה הסוף בשביל נשים כמוני שלא מחפשות "אבא" אלא רק תורם.

אני בכלל לא מדברת על כל הילדים שנולדו מתרומת זרע ומרגישים שהחיים שלהם דוקא די בסדר, עד שבא תחקיר בטלויזיה ומספר להם שבעצם הם לא: יש להם ריק נורא, חור שחור, חסך מוחלט ושעכשיו הם חייבים לחפש את התורם. ואם אנחנו כבר שם: אז למה רק אמהות יחידניות? וילדים מבואסים?

למה רק אמהות יחידניות? למה רק ילדים לא מרוצים?

או: אם את מביטה המהחלון בקוטב הצפוני את עשויה להניח שכל הדובים בעולם לבנים.

מישהו חקר ובדק מה חושבים ילדים של לסביות? הם גם מרגישים שחסר להם "אבא"? ובכלל: (ויסלחו לי הילדים החביבים) העניין האמיתי הוא החינוך. אם גדלת לאם יחידנית שכועסת וממורמרת, מספרת לך מעשיות על "אבא" לא קיים וכו- ברור שתפתח קבעון ורצון לאתר אותו תקים אתר ובאופן כללי תרגיש שדפקו אותך כי אין לך אבא.

והיא הכי מרגיזה אותי, האמא של הילד הנחמד שמציגה את עצמה כקורבן של המצב ויורקת לבאר שממנה שתתה: "אם לא הייתי חותמת לא היו עושים לי הזרעה" ממש קורבן עצוב של הסיטואציה. "…אף אחד לא חושב על הילדים" נו באמת, את באמת מאמינה בזה? ובכלל מישהו שואל איזשהו ילד אם בא לו להולד למשפחה שבה נולד? לפחות ילדים לאמהות יחידניות או של לסביות באים לעולם כי רוצים בהם ולא כי זה מה שמצפה הסביבה או בטעות.
בואי נהרוס לאחרות – זה בטח יעזור לך להרגיש קצת פחות קורבן.

יש כל כך הרבה דוגמאות נהדרות לילדים של אמהות יחידניות שמבינים את הסיטואציה ואמהות שמברכות על האנונימיות (כמוני) שמאפשרת להם הקמת תא משפחתי עם מי שהן רוצות ולא עם מטען גנטי וחוסר ברירה.

לסיכום: אם הסרט עצמו לא היה כ"כ גרוע הייתי טורחת לכתוב אפילו יותר ובאופן יותר מפורט, לשמחתי רוב מי שדיברתי איתו זיהה את המניפולציות הזולות ואת חוסר האיזון מבלי להיות אם יחידנית או ילד מתרומת זרע.

(והערת אגב, המשפחה מרובת הילדים שנסעה לארה"ב להפגש עם אחאיהם היתה מקסימה בעיניי, לא פחות. עוד סיפור נחמד שהיה יכול להיות בכיף כתבת צבע במוסף כלשהו. "תוכנית תחקירים" בתחת שלי.)

עדכון זמני: בנק הזרע באיכילוב והבנק הפרטי

עדכון זמני בשתי הגזרות הרלוונטיות-

איכילוב

דוקטור סטאדלי חזר אלי, כלומר- אני התקשרתי אליו להזכיר לו מי אני ובמה מדובר והוא חזר אלי עם תשובה: "נמצא לך תורם תבואי עוד חודש".
משפט כל כך קצר ובו כל כך הרבה משמעויות נסתרות, ולכן אפרש; כנראה שיש תורמים חדשים שנכנסים לבנק (כבר הסברתי על תופעת הגאות והשפל במספר התורמים? על הזמן שלוקח להכניס תורם חדש לבנק? כנראה שלא, בהזדמנות אסביר) והוא יבדוק אחד מהם לשתי הנשאויות שלי- המשמעות של דבריו היא שאין לי שום זכות בחירה או השפעה על התורם, יהיה תורם אחד שנבדק והוא יהיה התורם שלי.

עכשיו, זה נחמד מצידו שהוא ככה בודק תורם לשתי מחלות גנטיות ואני יודעת שזה "יורד מהכיס שלו"- אבל אני חושבת שצריכה להיות לי זכות בחירה כלשהיא- לכן קבעתי תור בבנק הזרע הפרטי:

בנק הזרע הפרטי

קבעתי תור, פרקטיקלי מהיום להיום. כלומר, ליום שני. ממצאים שנתגלו בשיחת הטלפון:

  1. הם יודעים לשלוח אימייל
  2. אני אשא בהוצאות הכספיות הכרוכות בבדיקת התורם לנשאויות שלי
  3. פגישה ראשונית שם עולה 600 ש"ח
  4. הבנק נמצא בראשון לציון
  5. למיטב זכרונה של הגברת הנחמדה- איכילוב לא מוכן לקבל זרע מבחוץ

מסקנות ודרך פעולה

קבעתי פגישה נוספת עם דוקטור סטאדלי, היא תקיים בתחילת מאי- בפגישה אנסה לשכנע אותו שזכותי לרצות להביא זרע מבחוץ אם אין לו שום דרך להציע לי בחירה. אם האגדות לגביו נכונות- הוא בטח לא יסכים. אם הוא לא יסכים אאלץ לפתוח מחדש תיק במקום אחר שכן מסכים לקבל זרע מבחוץ. השמועות מצביעות לעבר ביילינסון ותל השומר- כשיהיו לי תשובות יותר מדויקות אעדכן את הפוסט הזה.

בפרק הבא: סיכום הפגישה עם דר' גונן מבנק הזרע הפרטי בראשון

סיכום שיחת טלפון עם בנק הזרע הפרטי

ובכן, זה עתה שוחחתי עם בנק הזרע הפרטי ברמת השרון, קרואים לו קר-מד או קייר-מד, הם לא בטוחים בזה בעצמם לפי האתר שלהם.

ואם כבר האתר שלהם אז הוא די מעפן, אבל נו, איזה אתר טוב יש בתחום הרפואה?

מסקנה עיקרית מהשיחה: כסף פותר כל דבר

מהלך השיחה

התקשרתי והצגתי את עצמי, כבר במשפט השני אמרתי שאני פונה אליהם רק כי אני נשאית של שתי המחלות הגנטיות שהוזכרו לעיל. האישה היתה מאוד נחמדה ושאלה אם לקבוע לי תור. בנוסף לבדיקות (הרבות) שכבר עשיתי, עלי לעשות כעת בדיקות לשילוש הקדוש: עגבת, צהבת, אדמת. סיכמנו שאעשה את הבדיקות האלה ואז אתקשר לקבוע תור.

אפרופו תור- את התור לאיכילוב קבעתי כמעט ארבעה חודשים מראש, את התור אצלם אפשר לקבוע לשבוע הבא, מחירו של תור שתכליתו "פגישת הכרות" או "פתיחת תיק" הוא 600 ש"ח.

עוד עלו בשיחה הנושאים הבאים:

מספר התורמים

בהריון הקודם בהזרעה האחרונה שהיתה בערך עשירית במספר (שהניבה את הבן הנפלא והבר קיימא שלי, שלא אני ילדתי) נאלצנו לבחור מתוך שני תורמים שהיו בבנק, כן, שני תורמים. יש מצבים כאלה בבנקי זרע, מצבי שפל שבהם תורמים רבים יצאו מהבריכה בשל הצלחות רבות (יש להם מספר מסוים של הריונות שמותר להם בכל תורם) ותורמים חדשים טרם סיימו את תהליכי הסינון והבדיקות השונות.
אז בבנק הפרטי זה לא קורה, יש בכל זמן נתון עשרות תורמים.

הבדיקות הגנטיות

אין שום בעיה, נבחר לי תורם שיצא שלילי להכל. כך אמרה האישה החביבה. משמעות? כנראה שכל תורם נבדק לשלל מחלות גנטיות שזה הליך יקר שמסביר את הסעיף הבא.

כסף

אז בניגוד לשני בנקי הזרע שבהם ביקרתי ששם כל מנה עולה בין 300 ל-350 ש"ח וכוללת בעצם את התהליך הנפלא של הפשרה והשבחה או משהו בבנק הזרע הפרטי זה עולה 600 ש"ח למנה ולא כולל את ההשבחה שמתומחרת ב- 300 ש"ח נוספים. אפשר גם לקחת את הזרע למקום שבו עושים את התהליך ולהשביח אותו שם. אבל הי! הם בודקים את כולם לכל המחלות הגנטיות או משהו.
אם ארצה לעשות את כל התהליך אצלם ולא רק לקנות זרע אז כל חודש צריך לעלות בערך 3000 ש"ח, שזה כולל את מעקב הביוץ, הזרע, ההשבחה וההזרעה.

מה עוד?

זהו בינתיים.