קול קורא

אז אני בשבוע 37. מפגש מקרי עם בחורה שאני מכירה בחיים האמיתיים וקוראת כאן העלה את הבעייתיות שבלכתוב יומן ולהפסיק אותו בפתאומיוּת. היא ראתה אותי עם הבטן ואז אמרה: אה! הבנתי למה הפסקת לכתוב. ובכן- בטן, הריון וכל מה שקשור. לקח לי עד עכשיו להפסיק לפחד מעינרע ולכתוב את הפוסט הזה, כן.

אז ראשית דיווח קונקרטי – נכנסתי להריון בניסיון השלישי,  נותרו לי שתי מנות בבנק שאני תוהה מה עושים בהן.

זה התחיל בסקפטיות רבה, המשיך בהקאות שנמשכו עד לחודש שביעי (ועוד היד נטויה, תנו לי לומר לכם), עם הפוגות נעימות. בגדול רשימת הסימפטומים שהיו לי עד כה בהריון הזה כללו: בחילות, הקאות (ירדתי חמישה קילו במשקל), צרבות שלא אפשרו לי לישון, עייפות, כאבי גב, כאבי אגן, בצקת קטנה ועוד.

אבל מי מתלונן? :)

אני מספרת את כל זה בעיקר כדי לצאת בקול קורא לנשים שנמצאות בתהליך ורוצות לתרום לבלוג, כשהתחלתי לכתוב אותו שיערתי (אופטימיות היא שמי האמצעי) שזה יקח לפחות שנה ושיהיה לי המון סיפורים לדווח עליהם והמון מידע להעביר לשמחתי זה לא לקח הרבה זמן אבל גם אני בתחושה שהבלוג עצמו החטיא את מטרתו.

הדברים שלדעתי חסרים כאן:

  • רשימת הבדיקות המלאה לפני תחילת תהליך
  • סיכומי פגישות \ רשמים מהבנקים שאליהם לא התייחסתי (אסף הרופא, הפרטי החדש של משיח, הפרטי החדש במדיקל סנטר בהרצליה, בנקים מחוץ לאיזור המרכז)
  • זרע מחו"ל! כל העניין הזה, איך הוא עובד בפרקטיקה? אני יודעת רק דברים בתיאוריה.

בכל מקרה, אשמח אם תפנו אלי עם חלקים מהמידע ואני אפרסם אותו לרווחת הכלל.
למייל: zera4u.hahem@gmail.com
או בתגובות.

 

אז מה זה בעצם IUI (או הזרעה)?

IUI אלו ראשי תיבות של In Utero Insemination ובעברית פשוט הזרעה. חשוב לי שיהיה ברור ההבדל בין הזרעה להפריה אז אם עד סוף העמוד הזה ההבדל לא ברור: אנא פנו לנציב תלונות הציבור בתגובות.

התהליך עצמו לא שונה בהרבה (ברמה הביולוגית, לא ברמה הטכנית) מתהליך כניסה להריון של זוג סטרייטי בלי בעיות פוריות. בסופו של התהליך, לוקחים מזרק שמחוברת אליו צינורית קטנה ומזריקים את הזרע לרחם, או לצוואר הרחם או משהו (אל המקום שהוא בכל מקרה היה מגיע אליו אם הוא היה נעזר בבולבול).

אז מה שונה?

ראשית: מעקב ביוץ

בגלל שלא מדובר בזוג שסופר ימים בערך מהמחזור ומקפיד להזדיין במרץ החל מקצת לפני ועד קצת אחרי הזמן הסביר שבו מתרחש הביוץ אלא במנת זרע קפואה שעולה 440 שקלים המנה, בחצי יום עבודה,וטופס 17 ועלות הפשרת זרע (יש עוד גורמים) מוטב לנסות לקלוע בדיוק לביוץ.

כדי לעשות את זה מבצעים דבר שנקרא מעקב ביוץ: החל מהיום השני של המחזור ואחת לכמה ימים עושים אולטראסאונד (מאלה שמתבצעים מבפנים, לא חלילה החמודים של ההריון המתקדם עם הג'לי על הבטן) שמטרתו לבדוק מה שלום הזקיק שעתיד להיות ביצית ומה עובי הרירית: שני הנתונים האלה עוזרים לרופאים להבין מה מידת בשלותו של הזקיק ומתי הוא יהיה מוכן.
דמייני לעצמך תפוז (כן, זו האנלוגיה הכי טובה שיכולתי לחשוב עליה) שהולך ומבשיל עד שבסוף כשהוא מוכן וכתום הוא נושר מהעץ אל מרבד של אדמה לחה ומוכנה (זו רירית הרחם אם לא הבנת).

אם עושים כמה נסיונות שלא צולחים לרוב הרופא מציע לנסות מחזור עם הורמונים, יש שני סוגים עיקריים של הורמונים בטיפולים מסוג זה (למיטב הבנתי) כאלה שהם ההורמון עצמו בצורתו הסינתטית וכאלה שהם בעצם פקדים שאומרים לבלוטות הרלוונטיות להפריש את ההורמון הרלוונטי. בכל מקרה, כשעושים מעקב ביוץ תו"כ טיפול הורמונלי נהוג גם לבצע בדיקת דם- אבל לא רק. זה קצת עניין של מדיניות בית חולים או רופא מטפל אז לא לתפוס אותי במילה.
אלוהים יודע מה בדיוק אמורים לבדוק שם, אני מבטיחה לברר ולהודיע לכולם כשאדע.

שנית: ידידנו האוביטרל Ovitrelle

ידידנו האוביטרל כפי שמופיע על המרשם שלימאותו מניע (חסכון בסיבובי הזרעות מיותרים) משתמשים בזריקת אוביטרל למטרות (המינוח המקובל שדי מצחיק אותי הוא) "השראת ביוץ". ברמה הטכנית אוביטרל (OVITRELLE) היא תרופה אשר מכילה את ההורמון HCG, ההורמון הזה קורה בכל מקרה בגוף אבל בקונטקסט של הזרעות הוא משמש לתזמון הביוץ. למעשה , לפי מה שנאמר לי ע"י רופאיי מרגע הזריקה לוקח עד 36 ש' לביוץ. כל שנותר בעצם זה לארוב לביצית בפינה עם זרע מוכן והכל אמור לעבוד.

אבל רגע…

למי ששכח את שיעורי חינוך מיני בתיכון אני רק אזכיר שבגדול אחרי שהביצית בוקעת מהזקיק הנחמד שלה אשר בשחלה (זוכרים את התפוז ממקודם?) היא משוטטת בשמחה דרך החצוצרות עד שמגיעה לרחם. ברחם (מעובה הרירית = אדמה רטובה) היא נאחזת באיזו דופן וממתינה (בחושך, אם היא פולניה) עד שיבוא הזרע ויגאל אותה. כל העניין הזה לוקח 24 ש' בערך, אם לא הגיע הזרע היא כועסת ומסתובבת רגוזה לבד בחלל הרחם ומורידה את הפוסטרים מהקירות (לדבר הזה אנחנו קוראות מחזור ואמא שלנו קוראת לזה וסת).

אז לביצית יש 24 ש' מרגע הביוץ, הזרע לעומתה חי 72 שעות. תיאורטית הוא יכול לשבת לו בפנאן ברחם ולחכות לה שתבוא: למיטב הבנתי גם זרע שמחכה לא עושה עבודה טובה כמו אחד שזה עתה ניתך – אבל אולי אני טועה.

ואגב, אם זה היה כ"כ פשוט הממוצע של נסיונות עד לכניסה להריון היה עומד עד פחות משישה נסיונות (זה הממוצע).

שלישית: ובכן, הזרעה

טוב נו, אני בטוחה שכולם יכולים לבד למצוא את ההבדלים בין סקס להליך רפואי שמערב ספקולום, אורות ניאון ומזרק שאליו מחוברת מן צינורית כזו. חיפשתי תמונה של המזרק הזה ולשמחתכם לא מצאתי.

אז אלו שלושת ההבדלים העיקריים בין הדרך שבה לומדים בבצפר שילדים באים לעולם לבין IUI, שהיא הזרעה. אפשר להניח (ובצדק) שאני טורחת לכתוב את כל זה כי אני עומדת להתחיל בעצמי סיבוב ראשון של מעקב ביוץ שמסתיים (לרוב) בהזרעה ובעיקר כי קיומו של מרשם אוביטרל אצלי בארנק (אעדכן עלויות אח"כ) מרגש אותי קצת.

וכדי לסגור את הפינה מתחילת העמוד- ההבדל העיקרי בין הזרעה להפריה (בטח נתקלתם במילים: הפריית מבחנה, ילד מבחנה, IVF, החזרת עוברים וכו) הוא המיקום של רגע ההפריה: בהזרעה הפגישה של הביצית והזרע קורית בתוך הגוף ואילו בכל טיפולי ההפרייה למינהם כל העניין הזה מתרחש מחוץ לרחם.

עדכון זמני: בנק הזרע באיכילוב והבנק הפרטי

עדכון זמני בשתי הגזרות הרלוונטיות-

איכילוב

דוקטור סטאדלי חזר אלי, כלומר- אני התקשרתי אליו להזכיר לו מי אני ובמה מדובר והוא חזר אלי עם תשובה: "נמצא לך תורם תבואי עוד חודש".
משפט כל כך קצר ובו כל כך הרבה משמעויות נסתרות, ולכן אפרש; כנראה שיש תורמים חדשים שנכנסים לבנק (כבר הסברתי על תופעת הגאות והשפל במספר התורמים? על הזמן שלוקח להכניס תורם חדש לבנק? כנראה שלא, בהזדמנות אסביר) והוא יבדוק אחד מהם לשתי הנשאויות שלי- המשמעות של דבריו היא שאין לי שום זכות בחירה או השפעה על התורם, יהיה תורם אחד שנבדק והוא יהיה התורם שלי.

עכשיו, זה נחמד מצידו שהוא ככה בודק תורם לשתי מחלות גנטיות ואני יודעת שזה "יורד מהכיס שלו"- אבל אני חושבת שצריכה להיות לי זכות בחירה כלשהיא- לכן קבעתי תור בבנק הזרע הפרטי:

בנק הזרע הפרטי

קבעתי תור, פרקטיקלי מהיום להיום. כלומר, ליום שני. ממצאים שנתגלו בשיחת הטלפון:

  1. הם יודעים לשלוח אימייל
  2. אני אשא בהוצאות הכספיות הכרוכות בבדיקת התורם לנשאויות שלי
  3. פגישה ראשונית שם עולה 600 ש"ח
  4. הבנק נמצא בראשון לציון
  5. למיטב זכרונה של הגברת הנחמדה- איכילוב לא מוכן לקבל זרע מבחוץ

מסקנות ודרך פעולה

קבעתי פגישה נוספת עם דוקטור סטאדלי, היא תקיים בתחילת מאי- בפגישה אנסה לשכנע אותו שזכותי לרצות להביא זרע מבחוץ אם אין לו שום דרך להציע לי בחירה. אם האגדות לגביו נכונות- הוא בטח לא יסכים. אם הוא לא יסכים אאלץ לפתוח מחדש תיק במקום אחר שכן מסכים לקבל זרע מבחוץ. השמועות מצביעות לעבר ביילינסון ותל השומר- כשיהיו לי תשובות יותר מדויקות אעדכן את הפוסט הזה.

בפרק הבא: סיכום הפגישה עם דר' גונן מבנק הזרע הפרטי בראשון

קצת על בחירת זרע או בחירת תורם

עדכונים:

אז עבר עוד חודש ובו לא התקדמתי בכלל.
בתחילה השבוע הבא ודאי אתקשר לדוקטור סטאדלי כדי לראות אם חשב על פתרון טוב, למרות שכנראה נלך על הבנק הפרטי לצרכי זרע.

ובכלל,
אולי יותר עדיף בנק פרטי שכך הפעם הילד/ה לא י/תהיה אח/ות של כל הילדים האחרים באיזור שנולדו מתרומת זרע.
מה שגורם לי לרצות לכתוב קצת על בחירת זרע.

בחירת תורם זרע

בתהליך בחירת הזרע גיליתי שאפילו אני, שמעולם לא ידעתי מה המוצא שלי או בניסוח עממי יותר "מאיזה עדה אני", יכולה להפוך בן לילה להיטלר קטן- "בשם המדע".
התחלתי לחקור כל מיני אנשים על מוצאם. וניסחתי מיני אמיתות כמו "עיראקים הם מצויינים, מלבד הרגישות לאינסולין" או "רק לא אשכנזי טהור" וגם "לטורקים יש גולגולת משונה".

אז המציאות, שלא כמו בסרטים אמריקאים*** היא שונה. אין הרבה אופציות. כלומר, בטח שיש אבל זה עולה כסף.
אז אחרי שסיימתי לנסח את תורת הגזע מחדש והגענו לבנק הזרע (בפעם הקודמת זה היה תל-השומר) גילינו שהמצאי רחוק מלהיות רב או מגוון, למעשה בסיבוב שנגמר בהריון שנגמר בבן שלי (המהמם) היו רק שני תורמים אפשריים בבנק, הבחירה היתה בין אוקראינה לבלה-רוסיה או משהו.

שאלו אותי הרבה פעמים אם אני לא מפחדת מהזהות של התורם ואם לא הייתי מעדיפה לראות מי זה, אז בטח שאני מפחדת, אני מפחדת ממחלות נפש (לא בודקים) מנטייה להתמכרות, לאלימות ומסט שלם של דברים שלא מוכח לגמרי אם הם תורשתיים או סביבתיים. למרות כל זאת- אני מעדיפה את העדר המידע על פני קיומו, כלומר- לא העדר מוחלט אבל אני יותר אוהבת אותם (את התורמים) כמספרים סידוריים על דף.

בכלל, כל העניין הזה מריח מבעיות אתיות: כמה מותר להתערב? הרי אם כבר יש לי בחירה אז למה על הדרך לא לתקן את הנטיה המשפחתית שלי לקוצר רואי ולשיניים עקומות? יהיה מגניב לפרגן לרך הילוד בכמה סנטימטרים ספייר, אם זו תהיה ילדה- אולי כדאי לחשוב על כל העניין של שֹיעור יתר. מחלות גנטיות? לגיטימי. בשם המחלות הגנטיות- מוצא מעורב- גם לגיטימי באופן כלשהו. אז איפה עובר הקו?

הרי אנחנו לא מתאהבים במי שמשלים אותנו גנטית- להיפך- הרבה פעמים אנחנו מתאהבים באנשים עם מגרעות כמו שלנו (במקרה שלי- קוצר רואי) אז כמה משונה זה להתערב במהלך הטבעי של הדברים ולייצר ילד יותר "איכותי" מהוריו.
מה בדיוק טבעי בלהכנס להריון בבית חולים מזרע של מישהו שלא מכירים? זו כבר שאלה למועד אחר.

בקיצור, אם שואלים אותי, התורם שלי צריך להיות רק בריא (כלומר- לא נשא של מחלות שאני נשאית שלהן) ואם על הדרך הוא גבוה (זה רק כדי שהתינוק לא ייצא נורא שונה מאח שלו) ולא לגמרי אשכנזי- מה טוב!

*** הנה דוגמא לסרט אמריקאי ובו תורמים רבים