הבחירה בבנק הזרע בביילינסון מוכיחה עצמה כנכונה

עדיין ממתינה לתורם הזרע שיבוא להבדק, מה שכן: ביילינסון לגמרי מנצחים בתחום הנחמדוּת, התקשרה גברת מהמעבדה והתנצלה בשמו ובשם הגנטיקאיות שזה לוקח זמן.

10 נקודות לביילינסון.

(אם כי כל העניין הזה גורם לי לחשוב שלמרות שהייתי מוכנה בפברואר אתחיל לעשות הזרעות רק "אחרי החגים")

מחלקת פריון בבילינסון (הוא מרכז רפואי רבין)

אז אתמול פתחתי תיק בבילינסון.

וכמיטב המסורת- סיכום בנקודות:

  1. התרשמות כללית
  2. בנק הזרע
  3. מח' פריון

התרשמות כללית

המרפאה ממוקמת בבנין חדש, יש תחושה של הייטק ונקיון. באף רגע לא נשפו בעורפנו תריסר נשים עם מחזור מתואם (מה שקרה הרבה מאוד בסיבוב הקודם בתל השומר) או כמו שאמרה זוגתי "זה מרגיש כאילו באנו בשבת".

תהליך פתיחת התיק לשכמונו מורכב מפתיחת תיק בבנק הזרע ולאחריה פתיחת תיק נוסף במח' פריון. ועכשיו אפרט לגבי כל אחד מהם.

בנק הזרע בבילינסון

מנהל את הבנק דוקטור פנקס, מן קריקטורת רופא מפוזר שמרבה להתלוצץ ומשרה אוירה נינוחה. לי זה עבד טוב- זה אבל יכול להיות מעצבן.

דר' פנקס עבר איתי על כל הטפסים הנפלאים האלה שלהם שמספרים לך כמה הם לא אחראים לכלום, לא למצבך הפיזי בסוף הטיפולים וודאי שלא למצב הצאצאים. ככה זה תמיד הטפסים האלה, לא התרגשנו וחתמתי עליהם בשמחה.

אחרי מילוי כל הטפסים נשלחתי לבחור תורם שאותו יש לשלוח לבדיקת נשאויות (אם יסכים) במימוני.

משם נשלחנו אחר כבוד לעמדתה של המזכירה שהציגה בפנינו את רשימת התורמים הרלוונטיים כרגע רשימת התורמים לא גדולה במיוחד, פחות מעשרה תורמים פוטנציאליים ובמלאי.
אנחנו, למודות קרבות שכמונו*, בחרנו צ'יק צ'ק בחור שנראה מבטיח למדי ולא אשכנזי בכלל ועכשיו אנחנו מקוות שהוא יסכים לבוא להבדק.
(* אפילו העירה זוגתי בחוכמתה שזה בטח היה לוקח לנו פי שתיים זמן לפני שלוש שנים)

יתרונות: נחמד, יעיל, לבבי, קשוב, נותן מענה לעניין הנשאויות |  חסרונות: המלאי

מחלקת פריון האישה בבילינסון (הוא מרכז רפואי רבין)

את פנינו קיבלה מזכירה רפואית קורקטית שעברה על החלקים הטכניים ושלחה אותנו להמתין בתור לאחות, האחות (הממש חמודה) עברה על הבדיקות וניסתה לזהות חסרים מראש ושלחה אותנו לחכות לרופא. הרופא, ובכן, הוא עבר על כל הבדיקות אחת אחת, שאל שאלות רבות מאוד והסביר את כל הסכנות שכרוכות בטיפולים הורמונליים. אלוהים כמה סכנות יש…  בחרתי לחתום על כל הניירות בשמחה ולהתעלם מהסכנות והרופא מצידו ביקש ממני השלמות לבדיקות.

הגיע הזמן שאגיד משהו על הבדיקות שיש לעשות לפני פתיחת תיק, רשימת הבדיקות הסטנדרטית (פחות או יותר) שמבקשים בכל אחד מהמקומות האלה (איכילוב, תה"ש, בילינסון) היא:

דם:

  • פרופיל הורמנלי – בדיקת דם ביום השלישי של המחזור שכוללת כל מיני ובכן.. הורמונים
  • תפקודי קרישה
  • ספירת דם, או איך שלא קוראים לזה (הרגיל)
  • איידס
  • סוג דם – קריטי בעיקר לבנק הזרע
  • דברים בצום: סוכר ןחבר מרעיו

אחרים:

  • בדיקות סקר גנטי (לא חובה)
  • משטח לגילוי סרטן צוואר הרחם (פאפ-סמיר או פאפס בלשון העם)

אני כבר עשיתי את כל אלו, אבל יוצא שדי מזמן. אז נשלחתי לבצע מחדש את הפרופיל ההורמונלי וכן תפקודי בלוטת התריס כדי להוכיח שאני שמחה ומאוזנת (יש לי תת-פעילות של הבלוטה).

כולם היו נחמדים ומסבירי פנים, מכאן שבינתיים אין לי דרך לחוות דעה על מקצועיותם ו/או היתרונות / חסרונות שבבחירה בבילינסון.

הסרט "ילדי בנק הזרע": המניפולציה, הנזק התדמיתי והחד צדדיוּת

הבטחתי ולכן אקיים, אבל בקצרה. למה בקצרה? כי לשמחתי הסרט היה כל כך גרוע שאני לא מרגישה צורך לדבר נגדו אלא רק נגד הנקודה האחת שהוא ניסה להעביר בעקביוּת, אותה נקודה שהיתה עוברת באותה עוצמה גם אם זו היתה "עוד כתבה" באולפן שישי.

המניפולציה

או: מתי התחלתי להגעל והפסקתי להבהל מתחקירים נוקבים בטלויזיה.

ז'אנר סרטי ההפחדות שתפס חזק אצלנו בערוצים המסחריים הוא סוגה תחתית של דוקומנטריים: יוצרי הסרטים במסווה של "תחקיר נוקב" או "סיפור מרגש עד דמעות" עושים כל שביכולתם כדי להעביר את הנקודה. בסרט הספציפי הזה נצפו המוטיבים הלא מבוימים ושלא נועדו ליצר תגובות רגשיות מדויקות האלה:

  • ילד בפרונט, גבר מטושטש חוצה ברקע, מוזיקה מרגשת, טקסט "הייתי ניגש לגברים ושואל אותם אם הם רוצים להיות אבא שלי"
  • נדנדה ריקה, סחרחרה ריקה, מוזיקה מרגשת או כמו שאומרים אצלנו – זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אני משערת שהם מכרו לעצמם שטות על "נדנדה ריקה מדמה את הרִיק שחשים הילדים המסכנים"
  • טרמינולוגיה: "חצי ממי שאני", "הזהות השלמה שלי", "המקור שלי" ובמקום הראשון "אבא שלי". ב-א-מ-ת-? תורם הזרע הוא חצי מהזהות של "ילדי תרומת הזרע"? (אני מניחה לשם של הסרט סתם כי אני נחמדה).
  • המשפט הנפלא שחזר כל הזמן בקריינות: "תסמונת החור השחור האופיינית לילדי בנק זרע", כן? התסמונת הידועה… בטח! זו שגורמת לילדי בנק הזרע להתכנס לתוך עצמם וליצר כוח משיכה אינסופי שמצליח אפילו לשאוב את קרני השמש ומכאן שמו- חור שחור.

אני מבינה את הצורך האתי, אני מבינה את הסקרנות, אני בהחלט מבינה את הצרכים החקיקתיים ואפילו את המציצנות לשמה אני מוכנה לקבל, אין לי בעיה שתשאלו את כל השאלות שיש לכם לשאול בעולם, הן חשובות, אבל למה חייבים לעשות כזה נזק תדמיתי על הדרך?

הנזק התדמיתי לבנקי הזרע ולילדים

או: חשבתם שעכשיו יש בקושי תורמים בבנקי הזרע- תחשבו שוב.

כבר כתבתי פעם על כמות תורמי הזרע בארץ: בשתי מילים- יש מעט או בשתי מילים אחרות: אין מספיק.
האם הדרך הטובה ביותר שיש להתמודד עם התחקיר הזה היא להכפיש את השיטה הקיימת? אני בטוחה שתהיה עכשיו ירידה משמעותית של תורמים בבנקי הזרע בזכות הסרט הזה- התורמים מוכנים לתרום ב-ג-ל-ל שזה אנונימי.
פתאום רואים ילדה בת 23 שקרובה כפסע ללהשיג את זהותו של תורם הזרע, לא מספרים לאף אחד שזו השיטה של פעם "שיטת התרומה החמה" שבה היו קוראים לתורם שהיה נכנס ואחריו היתה מגיעה האישה: לו אני תורם זרע אנונימי הייתי מסירה נכונותי לתרומה ברגע זה ממש.

אז אני יודעת שמחקרים מוכיחים שגם בתרומה לא אנונימית תורמים ואפילו תורמים אנשים מבוגרים יותר ומוצלחים יותר אבל מבוגרים יותר אומר גם בהכרח זרע פחות איכותי ו"מחקרים מוכיחים" שווה לתחת במדינה שגם ככה כולם מכירים את כולם: אם תוסר האנונימיוּת מתרומת הזרע אני מאמינה שזה יהיה הסוף בשביל נשים כמוני שלא מחפשות "אבא" אלא רק תורם.

אני בכלל לא מדברת על כל הילדים שנולדו מתרומת זרע ומרגישים שהחיים שלהם דוקא די בסדר, עד שבא תחקיר בטלויזיה ומספר להם שבעצם הם לא: יש להם ריק נורא, חור שחור, חסך מוחלט ושעכשיו הם חייבים לחפש את התורם. ואם אנחנו כבר שם: אז למה רק אמהות יחידניות? וילדים מבואסים?

למה רק אמהות יחידניות? למה רק ילדים לא מרוצים?

או: אם את מביטה המהחלון בקוטב הצפוני את עשויה להניח שכל הדובים בעולם לבנים.

מישהו חקר ובדק מה חושבים ילדים של לסביות? הם גם מרגישים שחסר להם "אבא"? ובכלל: (ויסלחו לי הילדים החביבים) העניין האמיתי הוא החינוך. אם גדלת לאם יחידנית שכועסת וממורמרת, מספרת לך מעשיות על "אבא" לא קיים וכו- ברור שתפתח קבעון ורצון לאתר אותו תקים אתר ובאופן כללי תרגיש שדפקו אותך כי אין לך אבא.

והיא הכי מרגיזה אותי, האמא של הילד הנחמד שמציגה את עצמה כקורבן של המצב ויורקת לבאר שממנה שתתה: "אם לא הייתי חותמת לא היו עושים לי הזרעה" ממש קורבן עצוב של הסיטואציה. "…אף אחד לא חושב על הילדים" נו באמת, את באמת מאמינה בזה? ובכלל מישהו שואל איזשהו ילד אם בא לו להולד למשפחה שבה נולד? לפחות ילדים לאמהות יחידניות או של לסביות באים לעולם כי רוצים בהם ולא כי זה מה שמצפה הסביבה או בטעות.
בואי נהרוס לאחרות – זה בטח יעזור לך להרגיש קצת פחות קורבן.

יש כל כך הרבה דוגמאות נהדרות לילדים של אמהות יחידניות שמבינים את הסיטואציה ואמהות שמברכות על האנונימיות (כמוני) שמאפשרת להם הקמת תא משפחתי עם מי שהן רוצות ולא עם מטען גנטי וחוסר ברירה.

לסיכום: אם הסרט עצמו לא היה כ"כ גרוע הייתי טורחת לכתוב אפילו יותר ובאופן יותר מפורט, לשמחתי רוב מי שדיברתי איתו זיהה את המניפולציות הזולות ואת חוסר האיזון מבלי להיות אם יחידנית או ילד מתרומת זרע.

(והערת אגב, המשפחה מרובת הילדים שנסעה לארה"ב להפגש עם אחאיהם היתה מקסימה בעיניי, לא פחות. עוד סיפור נחמד שהיה יכול להיות בכיף כתבת צבע במוסף כלשהו. "תוכנית תחקירים" בתחת שלי.)

ילדי בנק הזרע

היום בערב בערוץ 2 יוקרן תחקיר שנעשה על ילדי בנק הזרע, הפרומו לתוכנית כולל ילדים שבוכים ששללו מהם את הזכות להכיר את האבא שלהם וכן גם מוזיקה מפחידה, פנים מטושטשות ומיטב הכותרות הדרמטיות שעורך האפטר הצליח לארגן.
הרגשתי מחויבות לכתוב משהו על זה, כלומר: טרם צפיתי בתחקיר המדהים והמזעזע של ערוץ שתיים אבל בטח אחרי הצפייה בתוכנית אהיה נסערת ומופתעת עולמי יתהפך עלי ואחליט מיד לעשות ילד עם ידידי ההומו הקרוב למקום מגורי.

במילים אחרות ולא בסגי נהור, אני מבטיחה לראות את זה היום ולכתוב משהו כלשהו. זה בטח בעיקר יעצבן אותי- כמו כל תחקיר מזעזע שחושף את "כל האמת על…" שיצא בשנים האחרונות, זה בטח מגמתי, מעצבן ומניפולטיבי אפילו אעיז לשער שמדובר בכלל בתחקיר שמומן ע"י גוף כלשהו שצריך להרויח עוד כסף כלשהו על משהו (הזדמנות מעולה להפנות לפוסט האדיר הזה על כסף ומעמדות).

אני באופן אישי מתכוננת לשורה של שיחות הרגעה עם ההורים בעקבות השטות רייטינג הזו.

כבר הוא עושה נזק, התחקיר המדהים והמזעזע, הנה מתוך פורום אמהות יחידניות מבחירה:

"…בתי ואני נתקלנו בפרומו הזה במקרה, כשראינו את התוכנית "אחד נגד מאה", ושתינו היינו מזועזעות. עד אותו רגע בתי לא העלתה על דעתה שמשפחה חד-הורית זו סיבה לבכי, שזו טרגדיה. מבחינתי, הפרומו הזה הרס חלקה טובה."

נדבר על זה מחר.

ביי

סיכום ביקור בבנק הזרע הפרטי באסותא ראשון

[טוב, זה יצא חתיכת פוסט ארוך ובכלל לא דיברתי על כל הדברים האחרים שאמר הדוקטור, בפוסט הזה ניתן למצוא את הנושאים הבאים: התרשמות כללית, דוקטור רונן, חוות דעת על רשימת התורמים, בירוקרטיות, מחירו של זרע בישראל, וסיכום ומסקנות]

התרשמות כללית

דוקטור יעקב רונןכמה דברים כללים בקשר לבנק הזרע הפרטי בראשון: בנק הזרע הוא חלק מאסותא ראשון, יש לו עוד "סניף" בכפר הירוק, אבל יש לציין שזה לא הבנק עצמו אלא מן שלוחה (אפשר לאסוף משם זרע וכאלה, אבל לא ממש לקבל טיפול- למיטב הבנתי), את בנק הזרע מנהל דר יעקב רונן (כאן בתמונה משמאל, מיד כמה מילים עליו).
המבנה לא הכי מגניב בארץ- כלומר, ביקרתי כבר באסותא ת"א בזכות סבא שלי ושם הרבה הרבה יותר שווה. החדר שבו יושב דר רונן למשל הוא חדרון קטן (ברוחב מיטה ובעומק שתיים) שבכיף היה יכול להיות תפאורה לחדרון של מנתח לשינוי מין בברלין המזרחית- בלי חלונות, שולחן, מיטה, כסאות, בלאגן.

דוקטור רונן

אז כיון שעוד לא היתה לי למעשה שום אינטראקציה רפואית איתו אין לי הרבה מה להגיד עליו ברמה המקצועית, מה שאני כן יכולה זה לספר על ההתרשמות הכללית שלי ממנו, על דברים שאמר ועשה וכו.

אז קודם כל, שנינו איחרנו לפגישה, אני איחרתי הרבה יותר ממנו (זה לא אופייני, היו פקקי גיהנום הודות למועד ישראל כלשהו) הוא התקשר אלי לנייד כדי להודיע שהוא מאחר. לא המזכירה שלו, לא טלפון ממספר לא מוכר- הוא, מהנייד שלו התקשר אלי ובאופן מאוד לא פורמלי דיווח שהוא מאחר- זה היה מגניב למדי.

שנית- הוא יודע למכור. אני לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל כחלק מההתפכחות שהיתה לי בשנתיים האחרונות אחרי שהבנתי סוף סוף שרפואה קונים בכסף, אני כבר לא כ"כ בטוחה שרופא שיודע למכור זה דבר רע. איש מכירות מודאג גם מהמוניטין שלו ולכן הוא מתחייב על איכות ה"סחורה", נפגש באופן אישי עם כולם וכולן וכמו כל מנהל במגזר הפרטי- מודאג מהתדמית של העסק שלו ובעיקר מאחוזי ההצלחה- זה לא דבר שאפשר להגיד על בנקי הזרע הציבוריים בבתי החולים.

החסרון של יכולת המכירה שלו, ושל נקודת המוצא העסקית הוא שעל הדרך ובלי להזכיר שמות הוא משתמש בדוגמאות מהמגזר הציבורי ועל גבן מבסס את מעמדו- לא הכי אסתטי.

דבר שמאוד הגניב אותי- אבל זו רק אני- הוא שתו"כ הפגישה הוא שלח לי את רשימת התורמים ומסמכים נוספים מהאייפון שלו למייל שלי- זה הכי מגניב בעיניי.

רשימת התורמים

אז אותה רשימת תורמים שקיבלתי במייל תו"כ הפגישה היא קובץ וורד עשיר. בתחילתו יש את כל המועמדים בגריד שכולל:

  • מס' סידורי
  • מוצא אם \ אב
  • גובה
  • משקל
  • צבע שיער
  • צבע עיניים
  • גוון עור
  • תואר אקדמי
  • עיסוק
  • תחביבים \ פעילויות

אחרי שנגמרת הטבלה יש עמוד על כל תורם ובו יש עוד פרטים שכוללים בין היתר גם חוות דעת הצוות (לא מעניין כמו שזה נשמע), רקע רפואי ופירוט מקצועותיהם של ההורים (מה שמאפשר להחזיר תשובה על השאלה הנצחית שהורים שואלים: "ומה עושים ההורים שלו?").

זה נחמד מאוד, רמת הפירוט וככה, ובעיקר אני רואה איך להרבה בנות זה יתרון בולט על פני שאר הבנקים. מה גם שהם מצהירים שהם לוקחים רק תורמים אקדמאים וחתיכים, בחיי! ככה כתוב באתר: "גברים יפיםאנו קובעים רף גבוה למראה החיצוני של התורמים".

בעיקר יש הרבה תורמים לבחור מהם, כמה עשרות, שזה דבר שאי אפשר להגיד על אף בנק אחר שנתקלתי בו.

פרקטיקה, בירוקטיה ודור ישרים

מתוך הרשימה הזו בוחרים שישה תורמים ואתם מתקשרים לגברת הנחמדה. הגברת הנחמדה מחזירה תשובות לגביהם- אם הם פנוים ומתי וכך אפשר לתאם "איסוף זרע" להזרעה במקום שבו מטופלים. (מבטיחה בקרוב לכתוב פוסט שמסביר גם את העניין הזה, מה ההבדל בין בנק זרע ל"מקום שבו מטופלים" וככה- אבל בחיי שאין לי כוח להרחיב על זה בול עכשיו).

יש כל מיני ניירות שצריך לחתום עליהם, דברים סטנדרטיים: אם תצא לך מפלצת את לא יכולה להאשים אותנו, אין לילד העתידי שלך שום תביעה כלפינו, בכלל לא בטוח שתכנסי להריון- כאלה. יש נייר חשוב שצריך לזכור והוא "אישור להוצאת זרע"- אם הוא לא חתום בידי מרפאה שמאושרת לבצע הזרעות המכון לא יכול לתת לי להוציא זרע.

במקרה שלי וכיון שאני תפלצת שמחזיקה אחר כבוד שתי נשאויות לשתי מחלות גנטיות עלי לבדוק את התורמים לנשאות למחלות האלה- בשביל זה המציאו את המודל שנקרא "דור ישרים":

מודל "דור ישרים" למיגור מוטציות העתיד

אז קראתי קצת ובמקור "דור ישרים" זה בכלל מן עמותה כזו ללא מטרות רווח שהוקמה כדי לעזור לבחורים ובחורות דוסים (ואשכנזים) להביא ילדים לעולם ללא מוטציות גנטיות שנפוצות אצל שכמותם (סיסטיק פיברוזיס, טיי-זקס, מחלקת קנוואן ואנמיה ע"ש פנקוני). מה הקטע שלהם? אז אני, כבחורה כשרה לפני שידוך, יכולה ללכת ולהפקיד שם את הדיאנאיי שלי ואז לפני שאני משתדכת לבחור אשלח לו את הקוד שלי ושם יעשו בדיקת התאמה (אם גם הוא בבנק). או כמו שהם מסבירים את זה:

"דור ישרים יספק הערכה להתאמה גנטית בין כל שני אנשים שנבדקו במסגרת התוכנית. ההתאמה מתייחסת רק למחלות ששני בני הזוג נבדקו לגביהן. כאמור – מצבו הגנטי של נבדק אחד לא יחשף בשום תנאי. ניתן לארגן מבצעים במוסדות חינוך, בהם ייבדקו כלהתלמידים המעוניינים. תוצאות הבדיקה מוכנות בתום 20 עד 25 ימי עבודה מתאריך הבדיקה (להוציא ימי חג ופגרה; במסגרת מבצעים הנערכים במוסדות חינוך – בתום כתשעים ימי עבודה). במקרים דחופים ניתן לקבל תוצאה תוך שבועיים. הבדיקות הגנטיות נעשות במעבדות גנטיות מוסמכות (ולא במקום שבו ניטל הדם לבדיקה)."

באסותא אימצו את המודל הזה, אבל למרבה הצער בניגוד לעמדות של של העמותה הזו הם בחרו במודל הזה רק כדי שיוכלו להרויח עוד כמה לירות במסווה של הוגנות. כשאני אבחר תורם אצטרך לשאת בעולות (עוד רגע) שכוללות עלות כללית לבדיקה (הפקת דיאנאיי אומשהו) בדיקת כל אחת מהנשאויות שלי + שכר לגנטיקאית (שהיא גורם לא משוחד). הטענה שלהם היא שהם לא רוצים לדעת את התשובות ובכך להשפיע על הבחירות של הנתרמות (בתחת שלי).
התשובות שאני אקבל הן אם אני והתורם מתאימים גנטית או לא, אם במקרה מישהי אחרת בבנק כבר באה עם נשאויות דומות לשלי ובדקה תורם כלשהו זה לא עוזר לי בכלום. כן, נכון. בכלום. "אנחנו בודקים התאמה גנטית ולא נשאויות" – ערימה של בולשיט חומרני במסווה של אמינות והוגנות- אם תשאלו אותי. ותיכף תבינו למה:

אז כמה זה עולה

הזרע

יוצא 1200 ש"ח לפי הפירוט הבא:

  • מנת זרע: 900 ש"ח
  • "הפשרה והשבחה" או איך שלא קוראים לזה- בעבר אפשר היה לעשות את זה במקום שבו מוזרעים- היום כבר חובה לעשות את זה שם כי הם "לא סומכים על אף מעבדה אחרת" או משהו: 300 ש"ח

אני רק מזכירה שהממוצע הכללי של נסיונות לכניסה להריון (לא בהזרעות- בגדול) עד להריון הוא 6, הממ… אנחנו מדברים על 7200 ש"ח לפני שבכלל התחלנו לזוז, אה ובגלל שאני צריכה לבדוק גנטית את התורם ולא הייתי רוצה לבזבז את כל הכסף של הבדיקות פעמיים (כי פתאום נגמר הזרע או משהו) בטח עדיף שאקנה עשר מנות.

הבדיקות הגנטיות, דור ישרים, פר תורם

  • עלות כללית של "הפקת דיאנאיי" או שקר כלשהו – 1200 ש"ח
  • בדיקת מחלה אחת – 400 ש"ח
  • חווד גנטיקאית – 500 ש"ח

במקרה שלי והודות להיותי נשאית של שתי מחלות זה יוצא 2500 ש"ח לכל תורם שברצוני לבדוק- שיכול לצאת נשא, להאזל מהבנק בינתיים או וואטאבר ואז אאלץ לבדוק עוד אחד. יש!

עוד הוצאות לבחירתי

  • אפשר לעשות את ההזרעה אצלם- 500 ש"ח
  • אפשר לעשות את "ההכנה" (מעקב זקיקים וכל זה) אצלם חושבת שזה היה סביב 800 ש"ח- לא בטוחה.

סיכום ומסקנות

אנחנו נלך על זה, כלומר, נקנה שם זרע. יש כמה תורמים חמודים לאללה בקטלוג ובעיקר כי אין לנו הרבה ברירה- אנחנו חייבות לבדוק אותם למחלות הגנטיות שלי. נגייס כסף מההורים ונקווה לטוב עם מספר הנסיונות.

קצת על בחירת זרע או בחירת תורם

עדכונים:

אז עבר עוד חודש ובו לא התקדמתי בכלל.
בתחילה השבוע הבא ודאי אתקשר לדוקטור סטאדלי כדי לראות אם חשב על פתרון טוב, למרות שכנראה נלך על הבנק הפרטי לצרכי זרע.

ובכלל,
אולי יותר עדיף בנק פרטי שכך הפעם הילד/ה לא י/תהיה אח/ות של כל הילדים האחרים באיזור שנולדו מתרומת זרע.
מה שגורם לי לרצות לכתוב קצת על בחירת זרע.

בחירת תורם זרע

בתהליך בחירת הזרע גיליתי שאפילו אני, שמעולם לא ידעתי מה המוצא שלי או בניסוח עממי יותר "מאיזה עדה אני", יכולה להפוך בן לילה להיטלר קטן- "בשם המדע".
התחלתי לחקור כל מיני אנשים על מוצאם. וניסחתי מיני אמיתות כמו "עיראקים הם מצויינים, מלבד הרגישות לאינסולין" או "רק לא אשכנזי טהור" וגם "לטורקים יש גולגולת משונה".

אז המציאות, שלא כמו בסרטים אמריקאים*** היא שונה. אין הרבה אופציות. כלומר, בטח שיש אבל זה עולה כסף.
אז אחרי שסיימתי לנסח את תורת הגזע מחדש והגענו לבנק הזרע (בפעם הקודמת זה היה תל-השומר) גילינו שהמצאי רחוק מלהיות רב או מגוון, למעשה בסיבוב שנגמר בהריון שנגמר בבן שלי (המהמם) היו רק שני תורמים אפשריים בבנק, הבחירה היתה בין אוקראינה לבלה-רוסיה או משהו.

שאלו אותי הרבה פעמים אם אני לא מפחדת מהזהות של התורם ואם לא הייתי מעדיפה לראות מי זה, אז בטח שאני מפחדת, אני מפחדת ממחלות נפש (לא בודקים) מנטייה להתמכרות, לאלימות ומסט שלם של דברים שלא מוכח לגמרי אם הם תורשתיים או סביבתיים. למרות כל זאת- אני מעדיפה את העדר המידע על פני קיומו, כלומר- לא העדר מוחלט אבל אני יותר אוהבת אותם (את התורמים) כמספרים סידוריים על דף.

בכלל, כל העניין הזה מריח מבעיות אתיות: כמה מותר להתערב? הרי אם כבר יש לי בחירה אז למה על הדרך לא לתקן את הנטיה המשפחתית שלי לקוצר רואי ולשיניים עקומות? יהיה מגניב לפרגן לרך הילוד בכמה סנטימטרים ספייר, אם זו תהיה ילדה- אולי כדאי לחשוב על כל העניין של שֹיעור יתר. מחלות גנטיות? לגיטימי. בשם המחלות הגנטיות- מוצא מעורב- גם לגיטימי באופן כלשהו. אז איפה עובר הקו?

הרי אנחנו לא מתאהבים במי שמשלים אותנו גנטית- להיפך- הרבה פעמים אנחנו מתאהבים באנשים עם מגרעות כמו שלנו (במקרה שלי- קוצר רואי) אז כמה משונה זה להתערב במהלך הטבעי של הדברים ולייצר ילד יותר "איכותי" מהוריו.
מה בדיוק טבעי בלהכנס להריון בבית חולים מזרע של מישהו שלא מכירים? זו כבר שאלה למועד אחר.

בקיצור, אם שואלים אותי, התורם שלי צריך להיות רק בריא (כלומר- לא נשא של מחלות שאני נשאית שלהן) ואם על הדרך הוא גבוה (זה רק כדי שהתינוק לא ייצא נורא שונה מאח שלו) ולא לגמרי אשכנזי- מה טוב!

*** הנה דוגמא לסרט אמריקאי ובו תורמים רבים