הבינתחומי הרצליה: עיינו. ערך. מנהיגות.

“לא נולדים מנהיגים, לומדים להיות כאלה”. כך מכריזה סיסמת מסע הפרסום של “הבינתחומי הרצליה”. שלטי החוצות שלה, מן הסתם ראיתם, מנסים להמחיש את הרעיון באמצעות עיבודי תמונה קריפיים משהו של תינוקות או ילדים קטנים בעלי סממנים חיצוניים של מנהיגים ידועים.

לבעייתיות שבבחירת חלק מהמנהיגים האלה לפחות התייחס עידוק בסיבוב הקודם של מסע הפרסום, כמו גם למבנה התמוה “עיין. ערך. מנהיגות.” המרחף כחתימה בתחתית הכרזות שלהם.

יש, כך נדמה לי, עוד בעיה רצינית בפרסומות האלה: אף אחד מהמנהיגים התינוקיים המופיעים בהן לא למד, כמובן, בבינתחומי הרצליה. אבל גם אם נניח לעובדה שולית זו נגלה בעיה חמורה בבסיס בחירת המנהיגים של הבינתחומי. דוד בן-גוריון, למשל, אחד מכוכבי הקמפיין, הקים את אגודת “עזרא” בגיל 14 בלבד, אחרי שלמד מספר שנים ב”חדר”, לא בדיוק המודל של “לומדים להיות כאלה”. גם ביל גייטס, שהופיע על הכרזות בעבר לפחות, נודע דווקא בכך שלא גילה עניין בלימודיו האקדמיים ואף נטש אותם (נניח לשאלה באיזו מידה ראוי לקרוא לו מנהיג).

אנשי הבינתחומי, בין אם מתוך הכרה בבעייתיות הזו ובין אם מסיבות אחרות, בחרו לשלב במסע הפרסום גם באנרים בהם מופיעים לא מנהיגים ידועי שם אלא בוגרי המוסד ש”עשו את זה”.

בחירת הבוגרים מרתקת, ויש בה ללמד דבר או שניים על מושג ה”מנהיגות” כפי שהוא נתפש בעיני אנשי הבינתחומי.

מוֹדעוּת ריאליטי

reality

אם להודות על האמת, ספק רב אם הייתי שם לב לכל זה אלמלא צירוף מקרים משעשע, כזה שעידוק היה כולל תחת הכותרת מוֹדעוּת.

בעודי קורא ידיעה חדשותית ב-ynet אודות הכניעה הגדולה של הרשות השנייה ללחץ הערוצים המסחריים, ועל כך שתותר עלייה ניכרת בשעות השידור של תכניות ריאליטי ובידור (כי באמת שאין מספיק עכשיו) הציץ אליי מראש העמוד לא אחר מישי גרין.

כמייסד שותף של חברת סטארט-אפ מצליחה אני מניח שגרין אכן ראוי לתואר מנהיג בעולמו הרוחני של המרכז הבינתחומי. אבל גרין, כדאי לזכור, לא שובץ בבאנר רק בשל ההישג המרשים שלו, סביר מאוד להניח, אלא גם, במידה רבה, בזכות המעמד התרבותי שלו ככוכב ריאליטי.

וכיוון ששמתי לב וטרחתי להצלם את המסך מצאתי את עצמי ממשיך לבחון את גלריית המנהיגים המתחלפת בבאנר.

לא נולדים מפרי חוקי עבודה. לומדים להיות כאלה.

AMPM

גלריית המנהיגים של בוגרי הבינתחומי, כצפוי, היא רשימה ידועה של מצליחנים על פי סולם הערכים הישראלי של היום. תמצאו שם מנהל פיתוח, מנכ”לים, שותפה במשרד עוכי-דין, התמונה ברורה. גם אם אני לא אוהב אותה אני יכול להבין אותה, אפילו להכיר בערכה.

אבל לבחור דווקא במנכ”ל של AM: PM?  רשת שמחתימה את עובדיה על חוזה לא חוקי לכאורה, שמשתמשת בשיטת קנסות וקיזוזים בעייתית מאוד מול אותם עובדים נטולי כוח. רשת שהתנגדה, כמובן, להרחבת ההסכם הקיבוצי של עובדי רשתות השיווק הגדולות גם אליה, שהסתבכה בפיטוריה המפוקפקים מפוקפקים של עובדת בהריון?

בעצם, אני משער, צריך מנהיג אמיתי כדי לקבל החלטות כאלה, אולי פעם הוא יהיה ראש ממשלה.

מה ההפך ממנהיג?

lobbing

את השיא, או שמא השפל, שמרתי לסוף כמובן.

אם את הנפנוף בבעלי הצלחה ניהולית, גם אם בעייתית לעתים, אני יכול להבין, הרי הרגע שבו נתקלתי ב”לוביסט בכיר” כבר שבר אותי.

אני מבין שמנכ”ל או מנהל פיתוח הוא אכן “מנהיג” בקנה מידה מסויים, אני יכול לראות הקבלה בין הקמה והובלה של חברה טכנולוגית לבין , נניח, הקמה של מדינה.

אבל לוביסט? לוביסט הוא ההפך המוחלט ממנהיג, אם יש דבר כזה. לוביסט הוא מי שעובד מאחורי הקלעים, שישרת את האידאולוגיה של מי שישכור אותו (בין המוני הלקוחות של “גלעד יחסי ממשל ולובינג” תמצאו את ההסתדרות הרפואית בישראל, את סופר פארם, את חברת טבע וגם את סקציית יצרני הסיגריות בישראל, וזו רק דוגמא אחת לשלל ניגודי האינטרסים והאידאולוגיות הסותרות שמשרד לובינג ישמח לייצג).

במחשבה שנייה, אולי דווקא הלוביסט הוא הציר המרכזי בפרסומת הזו, ההבטחה לכל אותם מנכ”לים זוהרים לעתיד שיום אחד כשיזדקקו למישהו שיגמיש עבורם חוקי עבודה טורדניים יהיה להם למי להרים טלפון, להבטיח שיוכלו לכופף ולעקוף מנהיגים טורדניים אחרים, כאלה שאפילו נבחרו על-ידי הציבור.

5 תגובות ל“הבינתחומי הרצליה: עיינו. ערך. מנהיגות.”

  1. יפה אמרת.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שחר, זה אחלה פוסט

    [להגיב לתגובה זו]

  3. קודם כל – יופי של פוסט.

    אני חושב שאנחנו עוד עלולים להתגעגע לתקופה הזו: בפראפרזה על האביר הלבן, אפשר לומר שבעוד ססמת הפרסום של המרכז המרכז הבינתחומי נקראת "לא נולדים להיות מנהיגים, לומדים להיות כאלה" הרי שססמת הפרסום היא בעצם "לא כולנו נולדים עשירים, הופכים לכאלה". אבל כרגע אוסף הערכים שמקדש את הכסף – בעוד שהוא דומיננטי מאוד – קצת מתבייש. עדיין לא נעים לפרסם מקום לימודים עם "בואו לעשות כסף". אפשר לראות בזה, כאמור, גם משהו חיובי – איזה פוטנציאל שיכול לשמש כבסיס לשינוי. כי אם אנשים עוד מנסים להסוות את הפרסום תחת מסר של "מנהיגות" או אפילו – רחמנא לצלן – הרחבת דעת אינטלקטואלית, אולי יש לערכים הללו עוד תקווה.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה, גם לעלמה ולאסף, כמובן.
    אני חושב שאתה צודק, חלקית לפחות. נדמה לי שגם היום הרבה מאוד פרסומות ומפרסמים לא מתביישים בקידוש הכסף. אבל נכון שהבינתחומי מתקיים בתוך איזו שניות שבה הוא חלק, ואפילו מוביל ומרכזי, של מציאות שמקדשת את העושר, אבל הוא גם נטוע, לפחות בדימוי (גם העצמי וגם הציבורי) שלו בתוך עולם שעוד מקדש ערכים אחרים, מיושנים יותר.
    בהחלט יכול להיות שהשניות הזו היא חלק ממה שהוביל למסע פרסום כל כך רווי סתירות פנימיות.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. […] לומדים להיות כאלה”, בבלוג תודעה כוזבת בודק שחר מי הם מנהיגים אלה, כולל כמה דוגמאות כמו- על מנהיגות בהפרת חוקי עבודה, […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting