Slippery Bloody Slope–Notes from a crumbling constitutional monarchy

11 בינואר 2011

כלכלה: למרות המשבר הכלכלי שהשפעותיו המלאות עוד לא התבררו נכנעה הממשלה ללחץ העסקי של הסיטי ואישרה לבנקים חלוקה של בונוסים בלתי-מוגבלים.

פוליטי: אריק אילסלי הוא חבר הפרלמנט המכהן הראשון שהורשע ברישום כוזב של הוצאות, אחרי שהודה בכך שמשך במרמה 14,000 ליש”ט מכספי הציבור.

פוליטי: המפלגה הליברל דמוקרטית נחשדת בהפרת חוקי בחירות לקראת הבחירות המיוחדות באולדהם איסט ובסאדלוורת’, לאחר שהודיעה על תכנית תמיכה ממשלתית להחזרת מחירי הדיור לרמתם הקודמת במהלך מערכת הבחירות.

משטרה: סוכן משטרתי הסתנן לתא לא אלים של אקטיביסטים סביבתיים ופעל להדיחם לעבירה על החוק.

תקשורת: שדר רדיו 4 תקף את מזכ”ל האיגוד המקצועי Unite ורמז כי בכוונתו לשבש את מהלך המשחקים האולימפיים כחלק מהמהאבק המקצועי.

חינוך: הקיצוצים של ממשלת השמרנים בתקציב החינוך לא מאפשרים לבתי ספר ממלכתיים לחדש את תשתית המחשוב שלהם.

כלכלה: מחקר קובע כי משפחות עניות נדרשות לשלם 1300 ליש”ט בשנה יותר ממשפחות לא עניות עבור אותם שרותים ומצרכים בסיסיים.

חינוך: 24 ספריות ציבוריות בצפון יורקשייר בסכנת סגירה, או פיטורי הספרנים המקצועיים והחלפתם במתנדבים.

חברה: מחקר מראה כי כחצי מיליון פניות מוצדקות להכרה בנכות נדחו במהלך חמש עשרה השנים האחרונות.

משטרה: קצין המשטרה סטיבן מיטצ’ל, שאנס שתי נשים ותקף מינית שלוש נוספות נשפט למאסר עולם.

משפט: שמונה עשרה שנים לאחר שהורשע במשפט בעייתי ברצח אשתו ההרה, ולאחר לחץ של ארגונים שמוחים כנגד עיוות דין, שוחרר על תנאי אדי גילפויל, אך נאסר אליו לדון בנסיבות שחרורו.

חברה סגורה: שחקני קבוצת הנוער של ליוורפול  קראו קריאות גזעניות לעבר שחקני קריסטל פאלאס במשחק הגביע בין שתי הקבוצות.

image

כמה הערות:

לא כל האייטמים הם באמת מהיום, אבל כולם הופיעו במיקום בולט באתר הגרדיאן היום. אני גם די עצלן, אז לא הלכתי לאף אתר אחר.

אני חושב שאני יודע מה אתם חושבים כרגע.

לכל הפחות אני חושב שאתם מאמינים שאתם יודעים מה רציתי להגיד כאן.

אבל האמת היא שאין לי מושג. אשמח אם יהיה כאן דיון.

ואם במקרה אתם לא מכירים: מדרון חלקלק – רשומות מדמוקרטיה מתפוררת.

12 תגובות ל“Slippery Bloody Slope–Notes from a crumbling constitutional monarchy”

  1. פגשתי באנגליה מלוא החופן רדיקלים עם מחאות מוצדקות: מצלמות האבטחה ברחובות, הקיצוץ המתמשך במלגות לסטודנטים, סלילת אוטוסטרדות על חשבון יערות עתיקים, הנדסה גנטית היתה אישיו גדול בזמנו…
    מדי כמה חודשים היינו מתכנסים בכיכר טרפלגר ומוחים נגד משהו. ואחרי כל הפגנה כזאת היה מתחיל מחדש הוויכוח בין הfluffies שדגלו במחאה עליזה והspikies שדגלו במחאה אלימה.

    גם אני לא יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד בזה. אולי שאין מקום מושלם. אולי שברזולוציה מספקת אפשר תמיד למצוא עוולות שמצדיקות מחאה. אולי שיש תהליכים ומגמות מסוכנים שמשותפים לכל העולם.

    ועדיין, גם אם עולם כמנהגו נוהג והגלגל מסתובב לו, וטבע האדם חרא מנעוריו וכל ממשלה היא מהשטן, עדיין יש מקומות בעולם שבהם מנהגו מעיק במיוחד, שבהם הגלגל דורסני במיוחד.
    איתרע מזלנו ונולדנו (ונשארנו) במקום שבו המדרון היום חלקלק מאוד, ויש הטוענים שתמיד היה. בכל אופן, בנוסף לצרות של הבריטים, שכבודן במקומן מונח, יש לנו נתח נכבד של צרות ייחודיות מזן פאשיזמוס פולקיסטי.

    או בקיצור: הלוואי עלינו. הייתי מתחלף איתם היום.
    care for some tea, dear? D

    [להגיב לתגובה זו]

  2. יש כאן כמה דברים שלא הייתי מכניס למדרון (מצוקת הספרנים, למשל), אבל אין ספק שהמדרון מציג מציאות מעוותת. הסיבה שהמדרון רלוונטי, עבורי, היא מספר האירועים כמו גם אופיים – ועדת חקירה לארגוני שמאל, רבנים שקוראים לא להשכיר דירות לערבים וכו'. הידיעות שהבאת לא מתקרבות אפילו. רובן מדגדגות רק מדגדגות את ידיעות הפרווה של המדרון.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    לא הייתי קורא לזה מצוקת הספרנים, ודווקא על אייטמים אחרים אני פחות סגור.
    בכל מקרה, ברור שזה לא מתקרב לרמה של המדרון באף אחד מהימים האחרונים אבל:
    1. יכולות האיסוף שלי כמובן לוקות בחסר. ודאי בהשוואה לאלה שצברת בחודשי מדרון.
    2. נמנעתי במכוון מלהיכנס לנושא הבטחוני כי לא היה לי זמן לפשפש בפרטים, אבל אם מביאים בחשבון פעולות של חיילים בריטיים באפגניסטאן, זה היה יכול להיראות אחרת.
    3. יש למשל, איזה סטודנט שנכנס עכשיו ל-32 חודשי מאסר על חלקו בהפגנות סטודנטים, אבל אין לי מושג אם זה מדרוני או לא כי אני לא באמת יודע מה קרה שם, ועוד כל מיני דברים.
    4. וזה, כאמור, בלי לפנות למקורות אלטרנטיביים, רק בעמודים הראשיים של אתר הגרדיאן.

    ושוב, ועדיין, זה לא מתקרב, אני יודע.
    אני צריך להמשיך לחשוב על זה.

    [להגיב לתגובה זו]

    איתמר שאלתיאל Reply:

    תגובה מורכבת יותר, שנוגעת לאופי המדרון:

    המדרון, בעיקרו, הוא כלי פוליטי. כלומר, המטרה שלו היא לעשות שינוי. ככזה, נכנסים אליו דברים ברמות "סיכון דמוקרטיה" שונות. אף חייל מתעלל כשלעצמו אינו מצדיק את טענת ה"סכנה לדמוקרטיה", אבל אסופה של חיילים מתעללים, אסופה בלתי נגמרת שלהם, כן. כנ"ל לגבי שוטרים מושחתים. התקווה שלי, כשהקמתי את הבלוג הזה, היתה שאנשים יוכלו להשתמש בו בוויכוחים על "הצבא המוסרי ביותר בעולם", למשל. ולכן, באמת, אתה יכול למצוא הרבה ידיעות מקבילות גם על צבא בריטניה וכו'.

    עם זאת, יש ידיעות מהסוג שלא תמצא בבריטניה. במיוחד סיפורים על גזענות ממוסדת, שרי חוץ מסוימים וכו'. שני סוגי הידיעות קיימים זה לצד זה במדרון, ואולי יש בכך מעין מצג שווא. אבל אני לא בטוח. קשה לדעת.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מאת אור ברקת:

    בדיוק חזרתי ממפגש עם החבר השמאלני-ציוני שלי (ודוק, לא איש מרכז/לא איכפת לי מפוליטיקה/לא מבי בזה – אלא בן אדם מודע פוליטית ואינטיליגנט שמגדיר את עצמו שמאל ציוני ואף היה פעם חבר במפלגת העבודה). מפגשים איתו תמיד גורמים לי להרגיש שאני פרנואיד, שאני מגזים.

    מי יודע, אולי זה נכון, אבל תמד בסופו של דבר יש לי הרגשה שלא.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. יש כל הזמן את החשש שזה סינדרום של מחשבה בוראת מציאות . או ליתר דיוק, שאנחנו מקיפים את עצמנו בחומרים מדכאים ולכן תמונת המציאות שלנו היא שחורה משחור, אבל רק כי זו התמונה שאנחנו מציירים.

    כחלק מזה, המדרון החלקלק הוא גם המדרון של היחס שלנו למציאות. זה קצת כדור שלג, מתוך השחור אתה רואה בעיקר את השחור ואז השחור נהיה עוד יותר גדול.

    זאת אפשרות לא בלתי סבירה, ואני לא ממש יודע איך אפשר לשפוט את זה באופן פחות מוטה.

    אבל עצם זה שההרגשה הסובייקטיבית היא כל כך גרועה (והצטברות המידע המדרוני הוא רק חלק ממנה, יש עוד הרבה אלמנטים שגורמים לה) מעידה, אני חושב, על זה שמשהו בכל זאת משתנה פה.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. האמת שזו גם התחושה שאני קיבלתי מ"המידרון"
    שאם מחפשים מוצאים כי יש שם לצד דברים קשים גם דברים טריוויאלים שבלי ההקשר לא היו נראים כשוים התעכבות.
    אבל מצד שני טוב שיש פרויקטים כאלה כי זה סוג של מראה
    כל עוד אני פותח את האתר ואומר חפיף אני רגוע
    מקווה שלא יגיע היום שאני אפתח אותו ובאמת אזדעזע

    [להגיב לתגובה זו]

  6. כמה הערות בתגובה לכל מה שנאמר עד כה.
    1. אחת השטויות הצה"ליות שאדם נחשף אליהן בבה"ד 1 היא הטענה הנבובה לפיה "המשמעת אינה ניתנת לחלוקה", כדי להמחיש אותה מסבירים לצוער כי "זה מתחיל בלא להקפיד על גומיות בנעליים ונגמר בירי על כוחותינו", כיוון שההיסק הלוגי כאן מופרך בעליל מוסיפים גם אגדה אורבנית (אני משער) על חייל ששכב במארב בלי "גומיות בנעליים" (הן לא בנעליים, אני לא מבין את הביטוי הדבילי הזה) ונחש שזחל אל תוך המכנסיים שלו.
    לעתים קשה לי להימנע מהתחושה שהגיון דומה מחלחל גם לכתיבת המדרון.
    2. אני בהחלט חושב שהמדרון הוא פרויקט חשוב ומבורך.
    3. עזבו את בריטניה של היום, חלקכם אולי נתקלו לפני שבועות אחדים בטור שכתבתי ב-7 לילות ובו המלצה על "ניקסונלנד" – ספר שמנתח את השינוי העמוק שעברה ארה"ב בשנות הששים, בין הנצחון הסוחף של ג'ונסון ב-64 לנצחון הסימטרי בגודלו של ניקסון ב-72 (כדאי לציין שבשני המקרים היתה לזהות המתמודד בצד השני השפעה לא קטנה על גודל הנצחון גם אם לא על עצם התוצאה הסופית של הבחירות). קריאה בחלק הראשון של הספר, זה שמתאר את הנפילה של הדמוקרטים בבחירות לקונגרס של 66, מהדהדת הרבה מאוד חלקים מהמציאות הישראלית של היום. נדמה לי שבמרכז ה-backlash הלבן נגד ג'ונסון עמד מאבק נגד מכירה\השכרה של דירות לשחורים. בשלב מסויים מוזכרים שם אפילו שלטי "גולדווטר צדק!". המעשים של המשטרה ובמקרים רבים גם של הצבא בנסיון להתמודד מול מהומות גורמים לרוב מה שמופיע במדרון להיראות כמו משחק ילדים.
    העובדה ששני הנצחונות של ניקסון לא הצליחו לעצור את ההתקדמות של זכויות אזרח הצליחה להשאיר אותי אופטימי גם כשקראתי תיאורי זוועה.
    4. אני בהחלט חושב שכתיבת המדרון היא מלאכת קודש, אבל יש לי חשד שיש היזון חוזר חיובי חזק מאוד במלאכה הזו. לכן כשאיתמר דיבר על "שיא חדש" במדרון התעוררתי. תהיתי אם השיא קשור להידרדרות מהירה או לאופן שבו כתיבת המדרון מגבירה את עצמה.
    5. אני מבין את הרעיון הבסיסי של תיעוד פרטני, אבל האופן שבו הוא מעמיד את כל הפרטים האלה זה לצד זה כשווי מעמד הוא בעייתי, מצד שני גם דירוג עוצמת ה"מדרוניות" של כל אייטם היא בעייתית, וגם עריכה יותר קיצונית שתחליט שחלק ממה שמפורסם היום הוא לא מספיק מדרוני. בקיצור אין לי מושג.

    זהו, בינתיים.

    [להגיב לתגובה זו]

    איתמר שאלתיאל Reply:

    אני מסכים עם כל הסעיפים, אז אגיב רק לסעיף אחד: נראה לי שלא צריך סיפורים על גומיות בנעליים בשביל להבין שיש ערך לשמירה על גבולות. כל טיעון המדרון החלקלק הוא בעייתי, שהרי לא כל אלימות משטרתית מסתיימת במשטר הנאצי. אבל הטיעון תקף עדיין, משום שלגבולות יש ערך, ולשמירה עליהם יש ערך גם. ישראל היא דווקא דוגמא נהדרת לזה, משום שאני לא בטוח שלפני שלושה חודשים, רק שלושה חודשים, מישהו כאן היה מעלה בדעתו את התנועה שהחל הרב שמואל אליהו, שקוראת לא להשכיר דירות לערבים. הפוטנציאל היה קיים תמיד, אבל מעולם לא חשבו על זה כתנועה, בטח לא כתנועה שתתפוס. והנה, זה קורה. והנה, יש טורי דעה בעד ונגד. פרצת גבול, ופתאום כל המציאות מנסה להסביר למה זה בסדר.

    [להגיב לתגובה זו]

    יובל Reply:

    אני לא בטוח שאני מבין מה רצית לומר בפוסט. אני מניח שבכל מדינה יש שטף של ארועים שמעידים על נקודות תורפה (סדקים, אם תרצה) בדמוקרטיות שלה. אבל אנחנו מבינים שדמוקרטיה אינה מצב יחיד אלא רצף של מצבים עם רמות שונות של שמירה על זכויות אדם, מנהל תקין וכד'. השאלה היא לא רק קצב ההתרחשות של המצבים והאופי שלהם אלא גם הקונטקסט. לו היינו חיים בארה"ב, אני חושב שכל הוצאה להורג היתה זכאית לאייטם במדרון המקומי, ובטח דברים כמו ה-"Patriot Act".

    נקודה חשובה נוספת: ספציפית לגבי ארה"ב בשנות ה-60-70 שאתה נותן כדוגמה, בהחלט אפשר לומר שהדמוקרטיה האמריקאית היתה בנקודה שברירית מאוד אז. כידוע לך, בשלב מסוים הממשל ריגל אחרי גופי אופוזיציה ופעל בצורה חשאית כדי לפגוע בהם. כמו כן המתחים חברתיים והבין גזעיים היו בשיא מאז מלחמת האזרחים, עם מהומות גזע, הפנתרים השחורים, רצח מרטין לותר קינג וכן הלאה. מלחמת ויאטנם השתוללה והמחאה נגדה הביאה לגל של תנועות נגד שהממשל וחלק גדול מהציבור ראה בהן אויבים.
    אבל העובדה שארה"ב שמרה על אופיה הדמוקרטי (במגבלות הידועות, שציינתי אחת מהן לעיל, לדוגמה) נובעת בין היתר מפעילות ערה של גורמים אזרחיים שהתנגדו למגמה הזו. בין אם זה הוושינגטון פוסט, בין אם זה ה-SDS ובין אם אלו מוסדות דמוקרטיים ותיקים יותר שידעו לעמוד בפרץ. זה לא מובן מאליו. אני חושב שאת "המדרון" צריך לקרוא לא כגזר דין הולך ומתפתח על הדמוקרטיה הישראלית השברירית, פגומה וחלקית, אלא כקריאה לפעולה אזרחית. כי זה עדיין בידינו. זה תמיד בידינו.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    גם אני, כאמור, לא בטוח שאני מבין מה רציתי להגיד כאן (שלא לדבר על העובדה שלא בטוח שאני מבין מה זה אומר "להבין", אבל זה דיון אחר שמתנהל במקום אחר).
    בסופו של דבר, אני מודה, המניעים שלי היו בעיקר נקודות 4 ו-5 בתגובה הקודמת שלי, וההכרזה של איתמר על יום של שיא במדרון.
    בעקבות ההודעה ההיא נכנסתי למדרון וקראתי באופן מסודר את כל האייטמים של אותו יום, ויצאתי מעט מבולבל.
    אני לא יודע, לא חושב שיש לי רעיון מוצלח יותר לעריכה או לקריטריונים להכללה במדרון, אבל משהו בהיזון החוזר הזה שבו כתיבת המדרון מגבירה את עצמה נראה לי מעט בעייתי.
    בכל מקרה, אני לא קורא את המדרון כגזר דין, ואני שרוי בתסכול תמידי על חוסר היכולת שלי להתגייס לפעולה אזרחית ממשית במצבי הנוכחי. אני יכול להבין למה הפוסט הזה יכול להיראות כמו נסיון להצדיק אי-עשייה מצדי (אל תגזימו, אנחנו לא באמת יותר גרועים מ…), אבל לא זו המטרה שלו.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. […] פה והקמתי פה משפחה. אולי זאת אהבה לארץ, אולי הידיעה שגם באנגליה מצאתי עוולות להתקומם נגדן. ואין מקום מושלם, ואין לאן לברוח […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting