This is what 2600 is about

את החדשות המרתקות באמת של החודשים האחרונים בתחום המו”לות הדיגיטלית סביר מאוד להניח שפספסתם לחלוטין (אלא אם היה על זה אייטם ב”הינשופים” עם יאיר ניצני ודווקא אני פספסתי), אבל החל מינואר השנה (ובעצם קצת קודם) רבעון ההאקרים הותיק 2600 יוצא גם בפורמט דיגיטלי.

image

2600, גליון ינואר 1987

יש משהו כמעט בלתי-נתפש בידיעה הזו. עצם העובדה ש-2600 שרד מ-1984 ועד היום היא הפתעה לא קטנה, אבל הרעיון שרק ב-2011 מי שמגדיר את עצמו כרבעון האקרים משחרר את תכניו בפורמט דיגיטלי נשמע כמו סתירה עמוקה כל כך שקשה לקבל אותו. לא, לא מדובר רק בעובדה שיש ל-2600 מהדורת קינדל אלא בפעם הראשונה שבה קיים פורמט דיגיטלי כלשהו שבו אפשר לקרוא את הרבעון הזה. האתר של 2600, מיושן ולואו-טקי במפגיע עדיין לא כולל כמעט דבר ממה שמופיע במגזין עצמו.

2600

האתר של 2600, צילום מסך

את 2600, כבר יצא לי להזכיר כאן פעם בחטף, פגשתי באמצע שנות התשעים, כשרכשתי ביחד גליון שלו, גליון של Wired וגליון של Mondo 2000. עצם העובדה ששלושתם נכרכו אז זה בזה מבחינתי היא עדות בעיקר לבלבול הגדול של ימי החדירה המוקדמת של האינטרנט למודעות הציבורית. Wired ו-Mondo 2000 התחרו אז על הזכות לנבא את העתיד המקוון, 2600 חגג את האפשרויות המלהיבות שהרשת פתחה בפני קוראיו. כמו שכבר כתבתי בעבר, הערצתי את כותבי 2600, אבל לא הצלחתי לקרוא בו אפילו מאמר אחד.

שש עשרה שנים מאוחר יותר, עורכי 2600 מסבירים את הצעד האחרון שלהם, ותוך כדי כך מסבירים כמה דברים מעניינים נוספים. בתחילת דרכו של 2600, הם מזכירים, הוא עסק בעיקר בטלפונים ובמחשבים (נדמה לי שב-1984 אלה היו תחומים נפרדים), ושאלה נותרו תחומי העניין המרכזיים שלו, אבל הרבה מאוד השתנה מסביב בינתיים,גם עולם המו”לות. כהאקרים, הם מצהירים, יש לנו מחוייבות לבחון את עולם המו”לות החדש, לדווח לכם עליו, ולמצוא את הפרצות והשינויים שיכולים להפוך אותו ליותר מעניין.

אחרי הסבר כזה עולה שוב, אפילו ביתר שאת, השאלה המקורית “למה לקח לכם כל כך הרבה זמן?” 2600, מסבירים העורכים, הוא מקרה חריג למדי, גירסת הפרינט הותיקה שלו נראית גם היום יותר כמו פנזין דל תקציב ופחות כמו מגזין טכנולוגי משפיע, והסיבה, בראש ובראשונה, היא הסירוב העיקש וארוך השנים של 2600 להסתמך על פרסומות כמקור מימון. קרוב לשלושים שנים של פעילות ומקור המימון היחיד הוא כספם של המנויים ורוכשי המגזין. למגזינים אחרים, הם מסבירים, אין כמעט סיכון בהעתקת התוכן שלהם לרשת, כל עוד אפשר להעתיק לשם גם את הפרסומות. אבל ב-2600 צריכים היו לחכות עד להבשלה של מו”לות דיגיטלית אחרת. אז עכשיו, סוף סוף, הם יכולים להוציא מהדורת קינדל. במקביל הם בוחנים, בזהירות, את האפשרות של מכירת קובצי pdf של “המיטב של 2600” דרך האתר.

הדברים אמנם לא נאמרים במפורש, אבל אפשר לנחש שלאורך השנים זכו אנשי 2600 ללא מעט הצעות חסות של גופים מסחריים כאלה ואחרים. גם שם הם דבקו בסירובם העקרוני. יותר מידי גורמים, הם מסבירים, התיימרו לדבר בשם הקהילה שלנו לאורך השנים (כלומר קהילת ההאקרים) ובאורח פלא, תמיד היה להם גם משהו, בדרך כלל יקר, שהם רצו למכור במקביל – תוכנה, כנסים, ספרים.

חייבים להעריך את אנשי 2600 על הדבקות הזו בעקרונותיהם, לברך על עצם העובדה שהם הצליחו לשרוד את כל השנים האלה. אז בתמורה רכשתי מנוי למהדורת הקינדל שלהם (דולר בחודש, שלושה דולרים לגליון הרבעוני). אבל אז, ממש כמו במפגש הראשון שלנו לפני כל כך הרבה שנים, אחרי שקראתי את מאמר המערכת מעורר ההשראה נכנסתי פנימה, ושוב לא הצלחתי להבין כלום.

המאמר הראשון שקראתי הוא שיר הלל ל-Bash, גם אחרי קריאה שלו אני מתקשה להבין מה זה בדיוק, למרות משפט מפעים כמו

Bash was coded in 1987 by Brian Fox, and is the most beautiful thing in the software side of computer science in my humble opinion.

כשהמאמר מגיע לפרקטיקה אני מבין שפסקאות כמו

Anyway, I typed which vlc and saw /usr/bin/vlc. I then moved the command to /usr/bin/vlc_start and used vim to make a new vlc file. I added the lines:

#! /bin/bash

MEDIA= ‘echo $1 | sed –e ‘s/ /\\ /g’

טוב זה ממשיך עוד, אבל נשברתי.

ככל הנראה לא ידברו אליי לעולם. אז אני מדלג למאמר הבא, שמספר איך כותבו הצליח לנצח חבר מעצבן ולהפוך לראש העיר של בית הקפה האהוב עליו (על החבר) מבלי להיכנס אליו, או לעבור לידו, אפילו פעם אחת.

גם שם, חשוב לציין, ההסברים הטכניים מאבדים אותי מהר מאוד, אבל זה כבר לא כל כך חשוב. מעבר לפרטים (כן, הפרטים הם לב העניין כאן, אני יודע) מתחיל לבצבץ סיפור על אנשים שמסתכלים על המערכת, כל מערכת שהיא, במבט ישיר, לא פוחדים להציץ פנימה, ללמוד את הכללים, לאתר את נקודות החולשה שלהן, ואז, להתחיל לשחק.

image

קשה לחשוב על מילה שעברה יותר גלגולים והתעללויות מ”האקר” במהלך העשורים האחרונים. בגליונות הישנים של Mondo 2000 הם היו הגיבורים הרומנטיים והמיתולוגיים של מהפכת האינטרנט הגדולה שחיכתה מעבר לפינה, באלה של Wired היתה איזו יראה מעורבת בהערצה כלפיהם, מתישהו הם גם הפכו לאיום קיומי על שלומו של העולם, או שם קוד לילדים דחויים חברתית שגונבים לכם את הסיסמאות לאתרהבנק. אבל לעורכי 2600, שמגדירים את עצמם כהאקרים בעקשנות כבר כמעט שלושים שנה יש השקפה יציבה למדי, ומשמחת מאוד. האקרים, בסופו של דבר, הם האנשים שימשיכו להתעקש לשחק עם המערכת, גם כשאסור, גם כשמסוכן. טוב לראות שהם עדיין כאן, ושאני עדיין לא מסוגל להבין מילה ממה שיש להם להגיד.

2 תגובות ל“This is what 2600 is about”

  1. משהו פה עדיין נראה לי מוזר.
    אם 2600 הוא מגזין טוב וייחודי, הם היו יכולים לפרסם אותו בחינם באינטרנט ולהתבסס על תרומות, ועם קצת הבנה של המדיה להגיע לקהל של 500,000,000 דוברי אנגלית.
    אם מתוכם אחד למאה אלף מתעניין ותורם, יש להם 5,000 קוראים משלמים, וזה נראה לי מספיק בשביל להחזיק את המגזין.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. טוב, זה כבר חתיכת איחור, להגיע אחרי חודש, כשהפוסט כבר נעלם לי מהקורסס, ועוד לפוסט שחיכיתי לו כי ידעתי שהוא בבישול.

    יפה, כעת אני מבין יותר טוב למה התכוונת.

    למה טוב שאתה עדיין לא מסוגל להבין מילה? כי אתה מפחד להיחשב מדמ"חניק או משהו? :) בפרט אם אתה משתמש בלינוקס, היכרות עם כלים כמו sed יכולה לעזור בחיים, אבל אולי באמת לך זה לא שימושי, תלוי בדפוסי השימוש שלך.

    (ברח לך רווח ב־"לאתרהבנק".)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting