תודעה כוזבת

הוא בוהה בפס הכחול שבראש המסך, עיניו נודדות, הוא מחכה. מחכה שמשהו יקרה. לפני דקה העלה שתי תמונות של סירים מהמטבח, באחד הגירסה האישית שלו לבולונז המפורסם של אייל שני, בשני הר של בצל מיוזע, כף דבש זולגת לתוכו. הוא מחכה לתגובות, לתהיות, אפילו ללייק חסר הקשר. אבל הפס נשאר קפוא.

הוא מחפש משהו להגיב עליו, משהו להיאחז בו, ולא מוצא. תמונות סתמיות של בוקר שבת על חוף הים, הודעות על החלפה של תמונת פרופיל, כמעט כולן בשרות של קמפיין פוליטי כזה או אחר. שום דבר שמוציא ממנו רגש חזק מספיק כדי להניח אצבעות על המקלדת.

משהו מושך את תשומת ליבו בשולי המסך, פנים מוכרות מתחת לכותרת Peoply you may know, הוא מחייך בגיחוך למראה הדיוקן המצוייר של אחמד טיבי, ההודעה שיש להם שבעה חברים משותפים. הוא מנסה לנחש את זהותם. שניים הוא מנחש בלי מאמץ, פעילי שמאל ותיקים, עוד שלושה עיתונאים נשמעים כמו אופציה סבירה, הוא מתקשה לחשוב על עוד מישהו. לוחץ כדי לבדוק. בדיעבד נדמה שהיה צריך לנחש. לא שזה חשוב ממש. הוא לא יוסיף את טיבי כחבר.

See All

הפס האפרפר קורא לו.

בהתחלה הכל היה פשוט כל כך. הוא היה מאמץ מוקדם. מספיק מוקדם כדי שימהר להוסיף כחבר את המעטים שמצא אז. סטודנטים שלמדו איתו או אצלו לפני שנים, בני כתה שלא פגש למעלה מעשור, אפילו קרובי משפחה. בכל מקרה לא הבין מה בדיוק זה אומר. היום הוא מבין הרבה פחות.

הוא גולל את המסך עוד ועוד, שורות על גבי שורות של תמונות פרופיל צמודות זו לזו, שש בכל שורה, נדמה שזה לא ייגמר לעולם, העמוד מתרענן באופן דינמי מהר יותר משהוא מצליח לרוץ במורדו. הוא לא מתעכב על אף אחד מניח לבליל התמונות הזה לשטוף אותו, לייצר פסיפס מעורר אימה של פיסות חייו, של האופן שבו כולן מתנגשות ומתערבלות. מעת לעת הוא מזהה פרצוף למרות הכל. קרובי משפחה בני חמש עשרה, כאלה שמרעיפים לייקים ומחמאות מרובות סימני קריאה על כל שינוי של תמונת פרופיל, אנשים שהכיר פעם, דמויות ציבוריות שנקשרות אליו דרך אותם צמתים ידועים מראש שכבר שכח איך התגלגל אליהם, שותפים לדרך פוליטית, מהתקופה שבה היתה לו דרך כזו.

ואז הוא קופא.

הם לא אמורים להיות במרחק של צעד אחד ברשת חברתית, לא עם עשרים חברים משותפים, לעזאזל, הם לא אמורים לחיות באותו יקום בכלל. האיש הזה, שהמלים שלו, בסוף העיתון, על דפים מרוטים של ספר כיס, אפילו מעל מסך הטלוויזיה, היו חלק בלתי נפרד מהאופן שבו למד להגדיר את עצמו. הוא לא אמור להיות כאן. אסור שיהיה כאן. זה לא יכול להיות.

הוא בורח חזרה לפיד שלו.

התרעת יקום קורס.

הוא מעדכן סטטוס וממהר לסגור את הלשונית.