חופשי כמו בעוף לנו מהעיניים, לא כמו ברומח*

במה אתה עובד?

אני? אני עיתונאי שהתפכח

איתמר שאלתיאל**

לי זה לא קרה, מן הסתם כבר לא יקרה, ולמרות הכל אני קצת מצטער.

בדצמבר 87 יצאנו לטיול חנוכה גדול בדרום. בכל ערב היינו מגיעים ליעד היומי, מקימים את המחנה וקולטים שברי מידע על האפוקליפסה המתעוררת. אלה היו הימים הראשונים של האינתיפאדה. חזרנו הביתה ביום חמישי. ביום שישי התנפלתי, לראשונה בחיי, על ערימת העיתונים וקראתי בשקיקה, חיפשתי מישהו שיעשה לי סדר בקרעי השמועות שהתרוצצו בראשי. בערך אז נולד החלום שלא יתממש לעולם להיות עיתונאי. וכיוון שלעולם לא יתממש כבר הרי שלעולם גם לא אזכה להתפכח ממנו.***

ואתא נענע

ועקץ לוואלה

דפיטר להיפסטר

דרקד לקבר

דזבין עופר בהרבה זוזי

אבל אחרים מקבלים את הזכות להתפכח ממנו כמעט בכל יום עכשיו. אז נכון, כבר אמרתי, אני מסרב להיחרד מעצם העובדה שאלון עוזיאל פוטר מוואלה. אני לא חושב שמדובר במכה אנושה (או מכה בכלל) לרעיון חופש הדיבור. אני גם לא יודע עד כמה, אם בכלל, הכתיבה היתה עבור עוזיאל חלום שאפשר להתפכח ממנו.

והנה, בטרם עבר שבוע, אנחנו מתבשרים על פיטוריו של (או אולי הפסקת ההתקשרות עם) יובל בן עמי בשל טור שכתב ב”העין השביעית”. באופן אירוני משהו הידיעה, המנוסחת בעוקצנות גלויה מגיעה דווקא מערוץ הברנז’ה של וואלה.

ואתא וואלה

ועקץ לעכבר

דפיטר למבקר

דכתב למונית

דזבין שוקן ב-250 זוזי

אני מאמין, באמת ובתמים, שאמילי גרינצוויג שכתבה את האייטם בוואלה, והעורך שבחר את הכותרת העוקצנית (המונה דופק) רואים את עצמם כמגיני חופש הדיבור, נלחמים על שימור שיירי הכבוד של מקצוע העיתונות. הם לא רק רואים את עצמם ככאלה, הם באמת עושים את זה בדרכם המינורית. אבל הבמה שבה הם עושים את זה וסמיכות האירועים לפיטוריו של עוזיאל, מאירות את כל זה באופן מעט מגוחך.

עוד יומיים או שלושה, בהסתברות לא רעה בכלל, נזכה לקרוא את ערוץ הברנז’ה של אותו עכבר מגנה בעוקצנות לא פחותה פיטורין של כותב פרילאנס מאתר אחר בשל סיבה זו או אחרת.

כתיבה, היא תשרוף לך את הבית ואז תדרוש מזונות.

איתמר שאלתיאל

ואני חייב לתהות (שוב) עד כמה אני אשם במצב הזה.

לא אני ממש, אבל בני דמותי הצעירים. אני כבר לא שם, אבל כמה, אם בכלל, בלוגרים בני עשרים ומשהו יסרבו לפנייה מאותו עכבר למלא את התפקיד שפינה בן עמי, בתנאים זהים או נחותים מאלה שניתנו לו? כמה מהם יסרבו להצעה בזויה אף יותר לפרסם את הביקורות שלהם ב”סינדיקציה” תמורת קרדיט וכרטיס כניסה חינם למופעים?

כמה רומנטיקה כוזבת יש בתואר המפוקפק הזה של פרילאנס, על האטימולוגיה האבירית שלו, לוחם נועז הנאמן רק לעצמו, לאדון הבא שיסכים לשלם עבור שרותיו או דווקא לאמת הפנימית שלו (ואולי לאיזה תמהיל של שניהם כמו במקרה של האן סולו). אבל החופש היחיד שעוד מסתתר מאחוריו הוא זה של המעסיק “להפסיק את ההתקשרות” מתי שרק יחפוץ.

בסוף כל משפט שאתם כותבים בעברית

מפוטר עיתונאי בלי קריירה

* מחווה.

** אחרי שנכתב הפוסט הזה עלה בי חשש פתאומי שמא די יהיה בציטוטים שבו כדי להביא לכך שאיזה מעסיק ימצא לנכון להפסיק את התקשרותו עם איתמר. בזמן שעבר עד לאישור של איתמר להביא כאן את שמו התפרסם טור בנושא ב”העין השביעית”.

*** טוב, אולי קצת כן.

5 תגובות ל“חופשי כמו בעוף לנו מהעיניים, לא כמו ברומח*”

  1. בקריאה ראשונה הייתי בטוח שאמילי גרינצוויג זה פסבדונים, אבל חיפוש קצר העלה שלא, ולא סתם.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. למען האמת יצא לי לסרב לפרסם בסינדיקציה. כלומר פעמים בודדות פנו אלי מגוף עם כסף בהצעה שכזו ואמרתי להם או כסף או שתכתבו בעצמכם ותשימו לינק.

    אבל זו לא חכמה כי אף פעם לא ראיתי את הקריירה שלי בכתיבה* כך שלהפגנת השרירים הזו לא היה שום מחיר מלבד אבדן כמה שניות של תהילה מפוקפקת.

    *ומה שהופך את כל העניין לאירוני הוא שהעבודה שלי מתמצית בדיוק בזה – לכתוב בחינם ועוד לשלם כדי שזה יתפרסם. וכל זה כדי לפאר ולהאדיר את שמי. ככה זה באקדמיה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. גם לי יצא, ודווקא לא בתחום של הכתיבה. פנו אלי כמה פעמים בבקשה להשתמש בתמונות שלי. בעוד שעבור אתרים וגופים שלא למטרות רווח אני נותנת רשות שימוש בשמחה עבור קרדיט בלבד (או קרדיט עם בקשה לשלוח לי עותק מהעיתון/ספר/חוברת), כשמדובר בגופים מסחריים ברוב רובם של המקרים התשובה שלילית ומגיעה בלווית הסבר שאני לא רואה סיבה לתת בחינם עבודה לגוף שמרוויח כספים ובכך לפגוע בצלמים שמתפרנסים מכך.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אורן: אנחנו כרגע בסטטוס של פרולטריון אקדמי מנוצל, אבל עקרונית, בעולם אידיאלי, מאמרים נכתבים על ידי אנשי סגל אוניברסיטאים, שמקבלים משכורות כדי לכתוב את הפייפרים האלו.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] אביב של שנות האלפיים. אלה חיים לא פשוטים, ראוי להודות. הפעם הקודמת שבה יצא לי להתייחס אליו כאן היתה קשורה לטור בנושא משיק […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting