דרושים אייקונים מהפכניים

דרושים מהפכנים, מכריזה פרסומת קטנה בשולי ידיעות חדשותיות ב-ynet בימים האחרונים, ובצמוד לה תמונה קטנה של צ’ה גווארה. לא התמונה המפורסמת ההיא, דווקא אחת בה הוא יונק מסיגר קובני שמנמן, משל היה ביל קלינטון או בנימין נתניהו.

כמעט כמו בפרסומת ההיא של מהפכת השרות של הוט.

הבחירה, במקרה של הוט, אני מרשה לעצמי לשער, לוותה מלכתחילה בקריצה או חיוך, או שהיתה סתם תוצאה של יובש רעיוני במשרד הפרסום ושל משחק אסוסיאציות לאה סביב מושג המהפכנות. כן, זה היה מביך, אבל לא נורא, לא מביך יותר מרוב הפרסומות שיוצא לנו להיחשף אליהן.

הפעם זה סיפור אחר לגמרי.

הפעם מתחת לתמונה מופיע הכיתוב

קורס במנהיגות פוליטית האיכותי בישראל

לחצו כאן

אז לחצתי, והגעתי לעמוד הנחיתה (ככה קוראים לזה, לא?) של פולי-תקווה. שיטוט קצר בעמוד ובמה שיש לו להציע גרם לי לחשוב שלו הייתי עדיין בגיל המתאים (22-32) הייתי שוקל ברצינות את האפשרות להירשם לקורס. תכנית הקורס, היעדים שהוא מציב, השפה שבה הם מוצגים, כולם קוסמים לי במידה רבה (יכולתי לבקר גם חלקים מהם, אבל לא זה העניין כמובן).

polihope

העמוד של פולי-תקווה (בפינה השמאלית התחתונה – הפרסומת שקישרה אליו)

כשהגיעו שני אנשי שב”כ לתחקר אותי לגבי חבר שהיה מיועד לשרות במודיעין טרחתי להסיר את הפוסטר של צ’ה מהקיר. בערך באותו זמן, במסגרת מיונים אחרים, זומנתי אני למבדקי התאמה לקצונה. הייתי צריך לבחור דמות נערצת ולנמק את הבחירה. בחרתי בצ’ה גווארה. זה היה אקט מתחכם של בחירה חתרנית בגרוש. את הנימוק שלפתי מהמבוא ליומנו של האיש. טוב, המבוא היה החלק היחיד שקראתי, היומן עצמו משעמם להחריד.

גנבתי אותו מספריית בית הספר. עוד אקט של חתרנות בגרוש. גיליתי שהוא צובר אבק על המדף, הכרטיס המצהיב העיד שהוא לא נשאל מהספרייה כבר קרוב לעשור. אז השלכתי אותו לתיק ויצאתי החוצה ברגליים רועדות.

מאוחר יותר סיפרתי בגאווה על הבחירה החתרנית שלי וסיפקתי את הנימוק. עם ההגעה לקובה, כשהם נאלצים לברוח מאש כוחות השלטון נדרש צ’ה להכריע מה מהציוד שהביא איתו יוכל לשאת. ההכרעה, סמלית מכדי להיות אמיתית כמובן, היתה בין ארגז תחמושת לבין ציוד רפואי (גווארה היה רופא בהכשרתו). הוא בחר בתחמושת, ובכך הכריז על בחירתו במהפכה.

מישהי שהאזינה בסבלנות הסתכלה עליי בסיום בבוז קל “אתה מתכוון להגיד שבחרת בו כי הוא העדיף להיות רוצח” היא אמרה. ואני השתתקתי.

כן, עבור סטודנטים מערביים בשנות הששים שמחו נגד האיפריאליזם האמריקאי והקומפלקס התעשייתי צבאי, דיוקנו של צ’ה גווארה היה בחירה דווקאית מוצלחת להפליא. אבל למי שמנסה להכשיר מנהיגות פוליטית חדשה לשמאל הישראלי השפוף מדובר בבחירה אומללה. בחירה באיש שהיה אחראי למותם של רבים, של מי שלא הסכין אפילו להשתלב במערכת הפוליטית שהוקמה לאחר נצחונו, והעדיף להמשיך לדלג בין שדות קטל ברחבי העולם.

לא כך אמורה להיראות התקווה של השמאל הישראלי.

אבל יש להודות על האמת, נדמה שחסרים אייקונים מהפכניים ראויים. אולי בגלל שמי שזכה להתפרסם באמת הוא רק מי שהצליח מספיק כדי להפוך לרוצח, אולי כי מהפכה היא אכן אקט אלים, ומהפכנים, מה לעשות, נמשכים אליה דווקא בגלל זה. אולי מהפכנים הם לא מה שאנחנו צריכים. למרות כל זאת אפשר לחשוב על כמה בחירות מוצלחות יותר, לעזעאזל, כבר עדיף היה לשים שם אפילו את תמונתו של אלון עוזיאל.

15 תגובות ל“דרושים אייקונים מהפכניים”

  1. אחד הפוסטים היותר-מוצלחים בארץ האמורי הוא "עדינות אינה יכולה למחות", בעקבות אירועי המשט, שמדבר על הבעייתיות שבהצבת אי-אלימות כאידיאל יחיד של פעילי שמאל.

    בהנחה שאתה חושב שקובה של קסטרו עדיפה על קובה של בטיסטה (טענה סבירה בהחלט, ובכל מקרה – טענה שהייתה מאוד סבירה ב-1958), העובדה שצ'ה בחר בארגז התחמושת הייתה בחירה מוסרית מאוד – ארגז חומרי החבישה היה מציל אנשים ספורים, וארגז התחמושת הציל אומה.
    על אותו משקל, אפשר לטעון שאייזנהאואר ומונטגומרי הם רוצחי המונים, בגלל הפלישה לנורמנדי.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    בגדול אני יכול להסכים עם הטענה שלך.
    ספציפית במקרה של גווארה אני חושב שלעצם העובדה שהוא היה רופא יש משמעות שמטילה צל על הבחירה הזו. אבל יותר מזה, אני חושב שהמשך הדרך שלו, ובעיקר הבחירה לעזוב את קובה זמן קצר אחרי הצלחת המהפכה ולחפש עוד מקומות שיזדקקו לכישורי הלוחם שלו בשרות המהפכה המתמדת, מבהירה שהבחירה הזו (שמן הסתם לא באמת היתה כמובן) לא נעשתה מהשיקולים שאתה מתאר.

    [להגיב לתגובה זו]

    נדב פרץ Reply:

    מעבר לשאלת הרופא – שהיא שאלה נפרדת – אני לא חושב ש'המשך הדרך' מפליל באיזושהי דרך.
    מעבר לעובדה שהתיאור ההיסטורי שלך לא מדוייק (צ'ה נשאר בתפקידים רשמיים בקובה בערך 8 שנים אחרי המהפכה, עד שגורש דה-פקטו בידי קסטרו), אני לא רואה את הבעיה המיוחדת בכך שהמשיך לארגן מהפכות ברחבי העולם לאחר המהפכה בקובה. האידיאולוגיה המוצהרת שלו הייתה שיש בעייתיות קשה במדיניות הרוסית שמונעת מהפכות בעולם השלישי, ולכן הוא הלך לארגן מהפכות כאלה. מה הבעיה? למה רק קובה?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, אני לא חושב שהאפשרויות הן הסכמה עם ברית המועצות או ייצוא ישיר של המהפכה כמובן.
    ואני לא מאוד אוהב את כל הרעיון של "המהפכה המתמדת".
    בכל מקרה, ואני לא חושב שיש לנו ויכוח בנושא הזה, יש דמויות מוצלחות בהרבה כדי להמחיש את מטרות הפרויקט הזה.

    נדב פרץ Reply:

    אלה היו האפשרויות מהפרספקטיבה של צ'ה.
    אבל כמובן, שאם אתה חולק אידיאולוגית על דרכו של צ'ה, אז מה שהוא עושה זה רע. אבל אם אנחנו מאמצים – ולו לצורך הדיון – את הפרספקטיבה האידיאולוגית שלו, קשה לקרוא לו 'רוצח'. הוא פעל לטובת האנושות, כמו שהוא הבין אותה.

    שחר Reply:

    טוב, אני לא בטוח שאתה צודק מבחינת "אלה היו האפשרויות", אבל כן, קראתי בזמנו (ממש ממש מזמן) משהו מכתביו (ולא את היומן), ואני יודע שהיתה לו משנה אידאולוגית סדורה, ושהוא לא פעל מתוך רדיפה אחרי הריגוש שבהרג.
    אני לא רוצה להפוך את זה לדיון פסיכולוגי במניעים שלו או להתיימר להבין את השיקולים שלו.
    אני כן רוצה להזכיר שהוא לא נראה לי, בשום אופן ומשום כיוון, כמו הדמות שפולי-תקווה היו רוצים שתייצג את השאיפות שלהם.

  2. מאת מודי תולשששש:

    דווקא בקורס קצינים מלמדים לעשות בדיוק מה שצ'ה עשה: קודם מסתערים, אחר כך מטפלים בפצועים.

    ואם רוצים סמל למהפכה, אני מעדיף את אמלין פנקהרסט או אמילי דייויסון.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    כן, אמנם זה היה לפני שיצאתי לקורס קצינים (באופן טבעי) אבל את הנימוק בחרתי כתרגיל מבריק שיהפוך את הבחירה החתרנתי למשהו שיתאים לרוח הצבאית.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. סתם מסקרן אותי עם הסוף שבוע הלימודי-חוויתי (לסיום הקורס) מתאים גם לשומרי שבת וכשרות (ע"ע תוכנית לשבוע 11 – "ארבע זוויות על אפליה חברתית בישראל – חלוקה לקבוצות לפי נושאים: מגדר, זהות מינית, זהות קהילתית").

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני כמובן לא מוסמך לענות בשם אף אחד, אבל אני נוטה להאמין שכן. על סמך היכרות עם פרויקטים שחולקים קווי דמיון מסויימים עם זה.
    אבל אין ספק שאתה נוגע כאן בנקודה בעייתית באמת שכבר יצא לי להיתקל בה בהרבה מאוד מקרים. לפעמים אין ברירה (קשה לקבוע הפגנות מוצ"ש בקיץ באופן שיאפשר לשומרי שבת מכל הארץ להגיע ולחזור בשעות הגיוניות) ולפעמים בשל עיוורון טיפשי ומעצבן.

    [להגיב לתגובה זו]

    אורן Reply:

    אני כמובן לא "יורד" על הפרוייקט הספציפי הזה ואין לי מידע עליו. אבל ממקרים שאני מכיר אז יש בליינד-ספוט בכיוון של שומרי מצוות מה שהופך לצורם עוד יותר כהתוכנית מתייחסת במפורש לאפליה של קבוצות.

    דווקא עם הפגנות אין לי בעיה. אני לא הולך ממילא אבל גם ברור לי שיש אילוצים וברור לי שאי אפשר להתאים לכולם. התרעומת שלי היא דווקא על תוכניות מסודרות.

    [להגיב לתגובה זו]

    העלמה עפרונית Reply:

    שומרי שבת? נסה "כל מי שמסתמכת על תחבורה ציבורית"

    [להגיב לתגובה זו]

  4. נלסון מנדלה? גורבצ'וב (או ילצין)? לך ולנסה?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    על מנדלה חשבתי, גורבצ'וב זה מצויין ולך ולנסה הוא באמת הברקה.
    אבל בכוונה נמנעתי מציון הרשימה שלי כדי לא להפוך את התגובות לדיון בבחירות האלה.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני מודה שלא הצלחתי להבין את הסגידה התהומית לדמותו של צ'ה גווארה. במציאות אחרת, אסד (האב) או סדאם חוסיין היו זוכים לאותה הילה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting