החיים הם (2ב’)
28 ביונ, 2011
לפני שנתיים וחצי פרסמתי את הפוסט הבא. כמה שעות אחרי פרסומו קיבלתי מידע שגרם לי לחשוב שמוטב לו שייגנז. עבר די הרבה זמן, המידע ההוא כבר לא רלוונטי, ובעקבות הדיון שהתחיל להתפתח בפוסט של אתמול החלטתי שהגיע הזמן להחזיר אותו לחיים.
דרך הפריטים המשותפים של שאול א. הגעתי לקטע הבא שכותרתו שעת סגירה בבלוג של <מישהו>.
כל הבלוג הועבר לטיוטה, סגרתי את הפייסבוק, מוחק את כל כתובות האימייל שלי.
שהעולם יקפוץ לי נמאס לקחת חלק במשחקים הטיפשיים הללו.
לא קראתי מעולם את הבלוג של <מישהו>, אין לי מושג מה היה שם לפני המחיקה הזו, אבל גם כך אני יכול להזדהות עם התחושה. למעשה, אני מניח, כל מי שלוקח חלק ביצירה המתמדת של רעש גולשים הרי עובר לא אחת את המחנק הנורא הזה, ההרגשה שהכל לשווא, הדחף למחוק הכל או לפחות לנטוש.
פחות משעה אחרי שהתפרסם הפוסט המדובר של <מישהו> הגיעה התגובה הראשונה, אני משער שכותבה הוא קורא קבוע של הבלוג.
ומה הלאה?
לתומי חשבתי שאני יכול לענות במקום <מישהו>. הנחתי שהוא יאמר שם שקץ בחיים מתווכים דרך פרוטוקולים של תקשורת, שהוא בוחר לזנוח את הקדחת הדיגיטלית ולחיות באמת. שיערתי שאולי ידבר בזכות מערכות יחסים אמיתיות איזה רצון להתקדם בחיים, אולי למצוא עבודה אמיתית. נמאס לו מהמשחקים הטיפשיים חשבתי לתומי כי הוא מרגיש שהם מרחיקים אותו ממה שהוא אולי ראוי יותר לתיאור "החיים האמיתיים".
ואז הגיעה התשובה האמיתית של <מישהו>
אין הלאה.
החיים שלי נגמרו מזמן.
רק עניין של להתאים את הקטע הפיזי לקטע הנפשי.
ממש כך. אין הפרדה בין הבלוג, הפייסבוק והאימייל לבין "הקטע הפיזי" או "החיים האמיתיים". כל אלה הם הם החיים, ואין בלתם.
<מישהו>, על פי הפרופיל שלו צעיר ממני בכעשר שנים, נדמה לי שקיבלתי תמריץ ממשי לפצוח באמת בפרויקט דורות.
28 ביוני, 2011 בשעה 11:54
אתה חושף את השם האמיתי של , במשפט 'ואז הגיעה התשובה האמיתית'
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
יוני 28th, 2011 at 11:56
תודה, תוקן.
[להגיב לתגובה זו]
28 ביוני, 2011 בשעה 18:28
להפריד בין העולם ה"וירטואלי" ברשת לבין העולם ה"אמיתי" זה כל כך 1996…
אבל ברצינות, נניח שלא היה מדובר בבלוגר אלא בסופר שקץ בכתיבה הספרותית שלו, או במשורר שחש תסכול רב מהיצירה שלו – האם גם אז הפער בין הפעילות הבדיונית של אותו אדם ובין התסכול שלו מחייו האמיתיים היה לא נתפס באותה מידה?
אני מניח שבמקרה של [מישהו] לא מדובר באמת בחוסר הבחנה בין "העולם האמיתי" ו"העולם הבדיוני", אלא בתסכול וייאוש עמוקים שאותם הוא חווה בפעילות החברתית שלו, הן זאת שמתקיימת ברשת והן זאת שמתקיימת מחוצה לה.
[להגיב לתגובה זו]
אלי Reply:
יוני 28th, 2011 at 18:32
(צ"ל: במקרה של [מישהו], השתמשתי בתגובה בסוגריים משולשים וזה נתפס כתגית HTML)
[להגיב לתגובה זו]
אורן Reply:
יוני 29th, 2011 at 9:51
אלי –
אני לא זוכר מי אמרה (כתבה?) לי את זה "החברים הווירטואליים לא מביאים לך מרק כשאתה חולה". זה באמת היה קרוב יותר ל1996. גרתי בחו"ל והייתי די פעיל באונליין, קיבלתי שפעת או משהו וכמובן שהתלוננתי על זה בבלוג.
[להגיב לתגובה זו]
29 ביוני, 2011 בשעה 12:57
גם חברים בעולם האמיתי הרבה פעמים לא מביאים לך מרק כשאתה חולה, או נמצאים שם בשבילך כשאתה באמת צריך אותם. לעומת זאת הרבה פעמים אנשים משיגים עזרה אמיתית דווקא מחברים שהם מכירים מהאינטרנט. אני כמובן לא משווה את טיב הקשר החברתי עם אנשים באון ליין לאנשים באוף ליין, אבל בסופו של דבר חברים אמיתיים אפשר למצוא בכל מקום, וגם אנשים שמעמידים פנים שהם החברים האמיתיים שלך אפשר למצוא בכל מקום.
[להגיב לתגובה זו]
אורן Reply:
יוני 30th, 2011 at 10:48
כמובן. רק שאני, שמרן שכמותי, עדיין מבדיל בין החברים מהאינטרנט לבין "העולם האמיתי". כמובן שיש כאלו שהפכו מווירטואליים לחברים איתם אני נפגש תדיר.
בכל אופן, ואם אני ממשיך את ההערה האחרונה של שחר על כך ש'מישהו' חזר לכתוב – כמו ניסיונות התאבדות בעולם האמיתי, שרובם נועדו מראש לכישלון והם סוג של קריאה לעזרה ורצון לתשמת לב (ממצוקה מוצדקת, בד"כ) כך גם ההתאבדות האינטרנטית של מחיקת הבלוג. אני חושב שרוב מוחקי הבלוגים שנתקלתי בהם המשיכו לכתוב בשם זה או אחר.
[להגיב לתגובה זו]
אבנר Reply:
יוני 30th, 2011 at 11:29
זה נכון. גם אני, בימי הלייבג'רנל העליזים, הכרזתי פעם על נטישתי את הבלוג. וגם אני זחלתי חזרה אחרי כמה שבועות או חודשים, sheepishly. הטעות היא לחשוב על כתיבת בלוג כעל מצב בחיים, או מחויבות. לעומת לחשוב על זה כעל משהו שאתה עושה כשאתה רוצה.
[להגיב לתגובה זו]
29 ביוני, 2011 בשעה 18:48
ועדיין – "מעביר את כל הבלוג לטיוטה" ולא "מוחק את הבלוג".
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
יוני 29th, 2011 at 19:04
שכחתי לציין קודם שמבדיקה קצרה עלה ש[מישהו] חזר לכתוב מזמן, באופן לא באמת מפתיע.
[להגיב לתגובה זו]