על מצב התקשורת ועל מגבלות התפישה האנושית

דרך הפוסט הזה בחורימבה נחשפתי לפרויקט מיוחד של האקונומיסט שסוקר את מה שאפשר לכנות “מצב העיתונות 2012” ומורכב משבעה מאמרים. לא כולם אחידים ברמתם, או לפחות ברמת העניין שהם עוררו אצלי. זו אינה סקירה מעמיקה או ממצה של הפרויקט כמובן, רק אוסף לא מאוד מחייב של רשמים ומחשבות בעקבותיו, ובעיקר של האופנים השונים שבהם נחשפו דרכו מגבלות וכשלים באופן שבו אנחנו מפרשים ומנתחים את המציאות.

על מודלים עסקיים ורפרור עצמי

במאמר Reinventing the newspaper מתייחס האקונומיסט לשלל הנסיונות לפתח מודלים עסקיים חדשים עבור העיתונות המערבית (עוד רגע הסבר). יש שם לא מעט מידע ורעיונות מעניינים, על ההיענות המפתיעה עד כה לתכניות מנויים בתשלום כמו זו של הניו יורק טיימס, ועל ירידה מתונה יחסית בתעבורה, שמאשפרת המשך הכנסה מפרסום במקביל. במדינות קטנות עם מחסום שפה מסתבר שמודל של מנוי זול יחסית לחבילה רחבה של אתרים מוכיחה את עצמה כמודל מצליח (מעניין אם יש סיכוי למשהו כזה בישראל). עיתונים רבים מציעים היום מנוי דיגיטלי מלא במקביל למנוי על מהדורת הנייר במטרה להרגיל את הקהל לכך שיש ערך כספי גם למנוי הדיגיטלי, 35% מההכנסות מפרסום בפרינט, מסתבר, מקורם במהדורת סוף השבוע, ובהחלט ייתכן תהליך שבסופו רק היא תודפס, אבל נאמנות הקוראים תישמר דרך המנוי הדיגיטלי.

יש עוד הרבה פרטים מעניינים במאמר. בין השאר מוזכרת שם העובדה שגם האקונומיסט אימץ גישה דומה לזו של הטיימס. ואכן, אחרי קריאה של חמישה פריטים נתבשרתי שאהיה חייב לשלם עבור האחרים. לא רציתי. בכל מקרה תכננתי לקנות את מהדורת הנייר בהזדמנות הראשונה שאמצא. אז פתחתי דפדפן אחר על אותו מחשב, וקראתי את שני המאמרים האחרונים.

יש מאמר מתבקש על טוויטר ופייסבוק ובלוגים וכל העניין של “כל אחד הוא עיתונאי או לפחות תחנת שידור” ועל איך כל זה הפך מאיום על עצם קיומה של עיתונות להזדמנות נדירה ליצירה של עיתונות חדשה. כל החשודים המיידיים שם, ההאפינגטון פוסט, הציוצים על בין לאדן, טוניסיה, מצרים, אל ג’זירה, מותו של העורך אל מול הצורך הבהול בעורך. ויש מאמר מתבקש על ויקיליקס כסמל לסוג חדש של מוסדות על הגבול שבין עיתונות לאקטיביזם (מסתבר שזה מודל פופולרי למדי ומעניין מאוד ברמה האזורית-מקומית בארצות הברית). כפי שבטח כבר הבנתם, אין הרבה חדש במאמרים האלה, לא במידע ולא בתובנות שהם מציעים, ובכל זאת, נדמה לי שהם ראויים בהחלט לקריאה.

אנחנו העולם?

כבר בטור הפתיחה של הפרויקט מוצג פריט המידע המפתיע ביותר שלו. בשנים 2005-2009 עלתה תפוצת העיתונים בתשלום בעולם ב-6%. במאמר A little local difficulty מגיע ההסבר המלא. ארצות הברית היא המדינה שבה הסתמכות העיתונות המודפסת על הכנסות מפרסומות היא הדומיננטית ביותר מכל מדינות המערב, כתוצאה מכך היא גם הרגישה ביותר למשברים כלכליים, וספגה את המכה האנושה ביותר. אבל ארצות הברית היא גם הספקית המרכזית של מידע עבור רובנו, ומשבר הפרינט שלה מהדהד בתודעה המערבית כאילו מדובר בעובדה אוניברסלית. במערב אירופה (למעט בריטניה) ביפן ובאוסטרליה, הירידה בתפוצת העיתונים דרמטית הרבה פחות (כל הנתונים מתייחסים לעיתונים בתשלום, אין לי מושג איך נכנסים החינמונים לתמונה). אבל מחוץ לבועת המערב, מסתבר, יש מציאות אחרת לחלוטין. באפריקה נרשמה עלייה של 30% בשנים האלה, בברזיל עלייה של 20% ובהודו עלייה של 40%. כל אלה הם אולי נתונים מטעים, זמניים מאוד. בהחלט יכול להיות שאנחנו צופים בהתפתחות מואצת שבה עלייתה ונפילתה של תקשורת ההמונים תידחס ללא יותר מכמה שנים בודדות במדינות האלה. ועדיין, הגילוי עד כמה משבר הפרינט הגדול רחוק מלהיות תופעה אוניברסלית הוא תזכורת חשובה לנטייה שלנו להכליל תהליכים כאלה, להיזכר במורכבות ובמגוון של המציאות.

על האובייקטיביות

החלק המרתק ביותר של הפרויקט, לטעמי לפחות, הוא זה שזכה לכותרת The foxification of news ובו, דרך סיפור ההצלחה התקשורתית והכלכלית של פוקס ניוז, וההשוואה לרשתות מהוגנות יותר כמו CNN, מספר האקונומיסט את סיפור עלייתה ונפילתה של האובייקטיביות העיתונאית. פעם, מסתבר במפתיע, אנשים דווקא ציפו ממי שמביא להם ידיעות שתהיה לו דיעה, שיטרח להביע אותה, בעצם זה די הגיוני. אבל אז הגיעה המאה ה-19, ועיתונים שהיו ברובם מקומיים (הפצה היתה מסובכת ויקרה מאוד) חששו לאבד קהל, וכתוצאה מכך גם מפרסמים. וכך, מתוך שיקול עסקי פשוט נולדה הדרישה שהפכה לציפייה שהפכה לערך עליון בעולם התקשורת. הקלות שבה צורך עסקי של מו”לים הפך בתודעה הקולקטיבית למצב טבעי, ואפילו למצב אידאלי, היא אותה קלות בדיוק שבה אנחנו מקבלים היום, למשל, את הרעיון לפיו “הפרטיות מתה”.

עכשיו, כשההפצה של חדשות היא החלק שעלותו זניחה כמעט, כשקהל היעד שלך יכול להיות מפוזר בכל רחבי העולם, הולכת האובייקטיביות העיתונאית ומאבדת את הילת הקדושה שלה. פתאום כבר לא ברור למה בכלל היינו אמורים פעם לצפות דווקא ממי שבידו כל המידע להעמיד פנים שאין לו עמדה לגביו. “שקיפות היא האובייקטיביות החדשה” מצטטים באקונומיסט. שקיפות שבחלקה, שוב, היא תוצאה ישירה של שינוי טכנולוגי, הוספה של קישורים וקלות החיפוש, החשיפה וההצלבה של מקורות.

בחזרה לשיטה הפאודלית?

החלק שזכה למרב תשומת הלב בחורימבה הוא זה שטוען לסופה המעשי של “תקשורת ההמונים” כפי שהתעצבה במאתיים השנים האחרונות, ולחזרה לתקשורת חברתית יותר. בעצם, גם באקונומיסט זה היה החלק שזכה להגיע אל השער תחת הכותרת הסנסציונית Back to the Coffee House. במקביל למהלך עלייתה ונפילתה של האובייקטיביות משרטט החלק הזה מסלול מקביל. מסלול שמתחיל בימים שבהם הפונדק ובית הקפה היו המקום שבו חדשות עברו מפה לאוזן מסביב לשולחן. מציאות שנקטעה באחת עם ההופעה של מכונת הדפוס מבוססת הקיטור.

התהליך שמתואר באקונומיסט הוא אמיתי, אף אחד לא יכחיש אותו. יכול להיות שתקשורת ההמונים היתה אפיזודה קצרה יחסית בהיסטוריה האנושית. גם הנטייה של האקונומיסט לחפש מודל מוכר מהעבר כדי לנחש את העתיד היא מובנת. אבל ההכרזה הדרמטית על “חזרה לבית הקפה” שקולה להכרזה כי המשבר הגלובלי של הקפיטליזם המערבי משמעו “חזרה לשיטה הפאודלית”. דווקא פרויקט שכולו מוקדש לניתוח של השינוי הדרמטי, הבלי נתפש, שעבר על התקשורת בעשור האחרון, חוטא בסופו של דבר בכשל המרגיז כל כך, חוסר היכולת לקבל את האפשרות הבלתי-נמנעת שהעתיד יהיה שונה מכל מה שהכרנו קודם.

וזו, בסופו של דבר, רק התחלה של תשובה לכל הויכוח שהתנהל בתגובות של הפוסט הקודם כאן.

2 תגובות ל“על מצב התקשורת ועל מגבלות התפישה האנושית”

  1. "אבל אז הגיעה המאה ה-19, ועיתונים שהיו ברובם מקומיים (הפצה היתה מסובכת ויקרה מאוד) חששו לאבד קהל, וכתוצאה מכך גם מפרסמים. וכך, מתוך שיקול עסקי פשוט נולדה הדרישה שהפכה לציפייה שהפכה לערך עליון בעולם התקשורת."

    וואו. מרתק.
    (אגב, בחוגי באופן טבעי מסתובבת שמועה על תיאוריה שלפיה גם מושג "אהבת אם" – כרגש אוניברסלי על-זמני שאינו תלוי בדבר וגובר על כל דבר אחר – נוצר מתישהו במאות האחרונות כחלק ממהלך זה או אחר של הנדסה חברתית רחבת היקף. וסליחה על חוסר השליטה המוחלט בפרטים.)

    ולפסקת הסיום נותר לי רק לומר:
    hear hear

    [להגיב לתגובה זו]

  2. לגבי אהבת אם כהמצאה תרבותית חדשה יחסית:
    http://he.wikipedia.org/wiki/אליזבת_בדינטר
    (אליזבת בדינטר)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting