רוטשילד, זה קלאסה אחרת
19 ביול, 2011
רבים שואלים אותי “איך זה שהבלוג מתחמק מעיסוק במחאת הדיור והמאהל ברוטשילד?”
“תגידו”, אני שואל בתגובה “לא קראתם את קלאסה אחרת שפורסם כאן לפני שנה?” (היי, היום בדיוק יום השנה לפרק הסיום מסתבר).
הרי כבר אמרתי פעם אפילו ש”אני יכול, באיזו אקרובטיקה אפולוגטית, לטעון ש”קלאסה אחרת” היתה סדרה פוליטית (היא היתה)” בתשובה לטענה שהמחאה הזו אינה פוליטית.
אז הנה, לטובת מי שמעוניין, קישורים, בסדר כרונולוגי-עלילתי לכל חלקי הסיפור.
ויש גם את הפוסט הזה שהתיימר להיות פתיחה להסבר על הקשר שאני מוצא בין הסיפור לבין אובססיית הסחים שלי.
19 ביולי, 2011 בשעה 13:27
אני צופה גרפיטי ברוטשילד:
שחר צדק!
הספקתי היום לקרוא את כל טווח הדעות: החל מ"הישראלי החדש נולד ברוטשילד" וכלה ב"פרודיה על תחריר עם סוף רע".
בינתיים, בכל אופן, נראה שהרימו שם אחלה TAZ.
וממשכן הבורגנות בחיק אצולת הקרקעות לא נותר לי אלא להפטיר ביידיש, כדרך המקומיים: יישרכויח
[להגיב לתגובה זו]
20 ביולי, 2011 בשעה 13:18
קראתי עכשיו את כל הסדרה. יפה יפה יפה. והשירים של פאלפ… אלוהים
[להגיב לתגובה זו]
29 בספטמבר, 2011 בשעה 11:24
מחאת האוהלים, כולם שאלו אותי גם למה אני לא כותב על זה, או שאולי אני לא מאורע בדברים הללו, האישמו אותי באי איכפתיות, ביציאה נגד המאבק רק כי לא סיקרתי אותו. לדעתי מרבית האנשים שיצאו למאבק לא מבינים דבר וחצי דבר במאבק, הם מבינים רק ססמאות ותחושות דמגוגיות רגשיות שגרמו להם לצאת לרחובות ולומר, אנחנו רוצים צדק חברתי..
אותה תודעה אוטומטית, דחוסה ומעגלית לא יכולה לשבור את תבנית ולצאת ממנה, אותה תודעה מלאה בקונפליקטים, בעיות רגשיות לא יכולה להיות זו שתמציא פתרון ובטח שלא בצורת מחאה שהנה תראו לא הובילה לשום דבר חוץ מהרבה רעש סתמי.
[להגיב לתגובה זו]