מפתקאות כיס של אחוס”ל מפוכח

פעם, לא כל כך מזמן, הייתי כורה אוזן בדריכות ברגע שאיזה הורה בגינה היה פוצח בשירת “האוטו שלנו גדול וירוק” לילדיו. הייתי בוחן בקפידה את ההורה, מנסה לנחש מראש אם יעמוד במבחן, מחכה בקוצר רוח לשיבולת הפרטית שפיתחתי לעצמי.

כמה הרבה תליתי אז בשאלה אם בבוא רגע האמת ישיר אותו הורה “מביא הוא לִתנובה” כראוי או שייפול למגירת אויבי המעמד המדומיינת בשירת “מביא הוא מִתנובה”.

שתי תופעות חברו כדי לייצר את האבחנה הזו.

הראשונה, הפשוטה יותר, היא הזרות של ביקוע צרור שוואים עבור ההורה הנידון, זרות שדוחקת אותו להניח מ’ מעל החיריק ומאפשרת לי מידה סבירה של התנשאות לשונית.

השנייה, המשמעותית יותר, היא כמובן האבחנה האידאולוגית התלושה, זו שמבדילה בין מי שגם בפרבר תל אביבי בורגני להפליא נושא עמו שאריות של הזדהות עם שורשים רעיוניים בהתיישבות העובדת לבין מי שהבורגנות טבועה בנפשו, מי שנידון לנצח לחשוב על הביצים והחלב כעל מוצרי צריכה, אולי, לכל היותר, בצעד שקשה לי לאמוד אם הוא חיובי או שלילי, כחנווני קרתני העומד להרוויח על מכירתם.

ברכות לשלמה רודב על מינויו לתפקיד יושב ראש תנובה מטעם קבוצת אייפקס.

9 תגובות ל“מפתקאות כיס של אחוס”ל מפוכח”

  1. שיבולת מעניינת.

    כמובן, אפשר גם לשיר "מביא הוא לְתנובה ביצים וחלב" וכך ליפול רק במלכודת של צרור השוואים, כמו שרוב האנשים עושים בשפת היומיום ממילא.

    אשר לאבחנה האידיאולוגית, שבעיניי אינה כזו תלושה, בתור קיבוצניקית לשעבר, אני עדיין מרגישה גאווה כשאני נזכרת שלא רק שאני יודעת לזהות כותנה בשדה (ולא רק בחנויות הטקסטיל) אלא גם שפעם זכיתי לעשב ולדלל אותה. וזאת למרות שעבודות השדה היו השנואות עליי מכולן.

    וכמובן, מתבקש לשאול מתי ולמה התפכחת מן השיבולת הזו.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    איכשהו נדמה לי שהחיריק מאוד בולט שם, עוד לא שמעתי אף פעם משהו אחר.
    כן, אני חושב שהאבחנה האידאולוגית הזו לא לגמרי תלושה, אני גם לא חושב שהעובדה שמימיי לא חלבתי פרה או טיפלתי בתרנגולת פוסלת אותי בהכרח מלהימצא בצד "הנכון" של האבחנה.
    כמו שיובל העיר, יש משהו מדומיין בעבר הזה, אבל גם לא אליו אני רוצה להתייחס עכשיו.
    אני חושב שהמשפט האחרון (זה שמתחת לתמונה) מבהיר את ההקשר הנוכחי שבו בחרתי להביא את הסיפור. בתמונה המקורית יש הרי גאווה בכך שהאוטו הגדול מגיע אלינו למשק מתנובה הרחוקה, ותנובה עצמה היא חלק מהגאווה הלאומית הזו. הסערה של החודשים האחרונים סביב תנובה קצת מבטלת את האבחנה שבין שני הצדדים במובן מסויים. ברמה פופוליסטית מאוד היא מעבירה את הצרכנים הבורגנים להיות בצד של הטובים הנעשקים, ופוגעת בהילה (שממילא כבר אינה קיימת) של החקלאים היצרנים.
    אבל גם בלי הפופוליזם הזה, העובדה שתנובה של היום מוחזקת על-ידי איזו "קבוצת אייפקס" מקלקלת לחלוטין את התמונה המקורית, מבחינתי לפחות.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. יופי של פוסט. גם אם העבר שהשיר הזה מעלה אליו געגועים הוא מדומין, עדיין ברור שהמצב הנוכחי הוא אנומליה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. […] 1. הפוסט בעקבות אחוס"ל מפוכח וההערה שלו (בתגובה שם) על הפער בין דימוי […]

  4. שלום.
    מסכים מאוד עם השיבולת הזו בעניין בורגני מול יצרני והגעתי אליה בעצמי כשהופתעתי לשמוע את אשתי הקיבוצניקית לשעבר שרה לתנובה והייתי בטוח שהיא טועה עד שקיבלנו את הספר ממנו לקוח הציור. אבל אני לא מסכים איתך בעניין המחשבה על ביצים וחלב כמוצרי צריכה ולא כמשהו שבא מהרפת והלול ורוצה להסביר למה. כעירוני בורגני היה לי ברור כבר מילדותי שאני לא חקלאי ולא אני זה שאוסף את הביצים וחולב את הפרות. הבורגנות שלי והבורות שנבעה ממנה יצרה אצלי זהות מוחלטת בין תנובה לבין המגזר היצרני ולכן ראיתי בתנובה חלק מהמגזר היצרני וכיבדתי אותם בהתאם. מבחינתי, כעירוני, היה לי ברור שתנובה היא גוף שהמנהלים שבו והעובדים שבו הם קיבוצניקים ומושבניקים וכמו שיש תורנות ברפת יש תורנות בנהיגה מהרפת לערים, ולכל הרפתות יחד קוראים תנובה. אם הייתי מבין, כילד, שתנובה הם רק המפיצים (ושהסחורה מגיעה לסופר בבוקר ולא בערב) אולי הייתי מבין את נקודת המבט ממנה נכתב השיר ולא הייתי מתרגל ל'מ'. דווקא קיבוצניקים ידעו תמיד שהם הייצרנים ותנובה המפיצים והרחיקו את תנובה מעצמם כבר בשיר הישן הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, אני מנסה לנסח תגובה ולא לגמרי מצליח.
    נגעת כאן בהמון נקודות והאמת היא שמרובן התחמקתי בפורמט הקצר והאנקדוטלי של הפוסט. התחמקתי כי ברור לי שבחינה רצינית של הנושא תפתח המון תיבות פנדורה.
    אני כן חושב ש"תנובה" של השיר היתה חלק אורגני מהתהליך הקולקטיבי, שלא רק הבורגנים ראו אותה כשלוחה של הקיבוצניקים אלא שגם הקיבוצניקים במידה רבה התייחסו אליה כך. ברור לי שהיום זה אחרת. אני לא יודע מתי זה קרה, איך זה קרה והאם זה בעצם תמיד היה כך אבל רק נתפש אחרת.
    יש כאן המון דברים לחשוב עליהם.

    [להגיב לתגובה זו]

    נדב פרץ Reply:

    זה לא קרה כל כך מזמן.
    עד שנת 2008, תנובה הייתה קואופרטיב, שהיה שייך לקיבוצים. החלק המשמעותי בהיותה קואופרטיב הייתה שלא הייתה שום דרך משפטית עבור תנובה לחלק רווחים לשותפים – בדיוק מתוך מטרה שהחברה תחשוב על טובת היצרנים וביסוס ענף החלב, ולא על כמה שיותר רווח, כמה שיותר מהר.
    בשנת 2008, הקיבוצנקים והמושבניקים החליטו שהם רוצים את המליונים*, ומכרו את תנובה לאייפקס.

    * מעבר לציניות, המיליונים האלו היו דרושים. בזכותם אני גר בדירה נורמלית, ולא בחורבה של 2.5 חדרים עם 3 ילדים

    [להגיב לתגובה זו]

    שיר-דמע Reply:

    נדב – לא נעים להגיד, אבל אולי יש פה איזה עניין של "סוף מעשה במחשבה תחילה". שהרי כידוע מאז שתנובה נמכרה לידיים פרטיות (וזרות) כדי לממן את הדירות של הקיבוצניקים, היא הפקיעה אט-אט מחירים, כשכל ההפרש הולך כמובן למשקיעים ולא לרפתות, ועכשיו כשרוצים להחזיר את הגלגל חזרה ולהוריד מחירים, הפתרון שנישא בפי כל (חוץ מכמה פיות ס"ד זניחים שאף אחד מילא לא מקשיב להם) הוא פתיחת שוק החלב לתחרות – באמצעות יבוא חלב, מה שיהרוס סופית את הרפתות המקומיות, ויגדע את יכולותיהם של לפחות חלק מהקיבוצניקים להמשיך לממן את אורח חייהם.

  5. להגיד על המושבים, הקיבוצים ותנובה של אותה תקופה (וכל תקופה לאחריה, בעצם) "יצרניים" זו אכן בדיחה מצויינת. עשית לי את היום, תודה!

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting