הרהורי הארי, פטפוטי פוטר (זהירות: ספוילרים בלי חשבון)

ההקדשה: רגע לפני שנתחיל עם הספוילרים, כדאי לשים לב להקדשה שבפתח הספר האחרון, מתפתלת על הדף, ספק בצורת צלקת הברק של הארי, ספק בצורת הנחש של סלית'רין או וולדמורט, רולינג מפצלת את ההקדשה לשבעה, כמו את נשמתו של אתם-יודעים-מי, ואז, אחרי רשימה של ששה שמות, בני משפחה או חברים של רולינג, מגיע הסיום

and to you, if you have stuck with Harry until the very end

יש משהו מרגש בהקדשה הזו, אפשר לקרוא בה את רולינג של לפני עשר שנים, עדיין תוהה אם למישהו יהיה עניין בעולם שהמציאה ובילד הקטן שהיא זרקה לתוכו, אולי משתאה מהצלחת הספר הראשון, ובכל זאת עדיין לא בטוחה שההצלחה הזו תמשיך, חוששת מהרגע שבו החלום הזה יתפוגג, מהביקורות שישחטו את הספר הבא, מהקהל שיפנה עורף וימצא איזה כוכב חדש. אבל יש גם משהו מגוחך בהקדשה הזו, בתהיה המודאגת שמא זנחנו את הארי באמצע הדרך, בנסיון לרמוז שהקורא שדבק במעללי הארי עד הסוף הוא מיוחד באיזשהו אופן, כאילו לא הוזמנו מיליוני עותקים של הספר עוד חודשים לפני שיצא.

מכאן ואילך, כאמור, ספוילרים, ברמות שונות של עוצמה, ראו הוזהרתם, פעם אחרונה, באמת.

סוג אחר של רשע (1): רולינג עבדה עלינו, על כל מי שהגיע לסדרת הארי פוטר עם רקע, ולו מזערי, בספרות פנטזיה. מרגע שהוכרז, בתחילת הסדרה, שוולדמורט הוא זה שאין לנקוב בשמו, נמתחה ההקבלה הבלתי-נמנעת בינו לבין סאורון, ההקבלה הזו מופיעה בעוד כמה דרכים גם בספר הזה (עוד בהמשך), אבל היא גם מטעה מאוד. הספר נפתח בישיבה של "אוכלי המוות", כשוולדמורט בראשה, מלטף את הנחש נגיני, ומטיל אימה בעיקר על משרתיו הנאמנים. הסצינה הזו, הרבה יותר משהיא מתייחסת למסורות פנטזיה היא חיקוי מדויק של ישיבות SPECTRE בסרטי ג'יימס בונד, אולי אפילו לישיבות המגוחכות של Doctor Evil וחבר משרתיו בסדרת אוסטין פאוורס. ובמבט לאחור הפער הזה נעשה ברור הרבה יותר, וולדמורט, על אף היותו קוסם מוצלח מאוד, הוא לא שריד בן אלמוות לעידן עתיק, הוא מבוגר מהארי בשני דורות בסך הכל. יתר על כן, במהלך הספר אנחנו למדים שהוא בור מוחלט בנוגע לכוחות עתיקים בעולם הקסם שיכלו לשרת אותו ואת מטרותיו.

ארספואטיקה (1): כשריטה סקיטר הופיעה לראשונה בספר השלישי היא היתה דמות נלעגת ומרושעת, ואפשר לנחש ברמה גבוהה של ודאות, שהיא נולדה כתגובת נגד של רולינג לקרנבל התקשורתי סביבה, ולחיטוט בחייה האישיים. סקיטר אמנם נשארת נלעגת באותה מידה גם בהמשך, אבל בספר החמישי היא ממלאת תפקיד חשוב בנסיון של הארי לפרוץ את נסיונות ההשתקה של משרד הקסמים, רולינג, כבר משופשפת יותר בעולם הזוהר, למדה שאפשר גם לנצל את התקשורת לצרכיה. בספר האחרון, כשסקיטר מוציאה את הביוגרפיה השערורייתית של דאמבלדור, היא המקור הראשון ממנו אנחנו למדים על הסדקים בדמותו המושלמת עד היום, אבל חשוב יותר, בתאורים של מסע יחסי הציבור לקראת צאת הספר אפשר להרגיש את רולינג מזדהה עם סקיטר, חלקית לפחות, ועם הצורך שלה לשתף פעולה עם המנגנון המשומן של ההוצאה לאור.

עוד לא למדנו שום דבר: יחסית לסדרה שהעבירה את ששת הכרכים הראשונים שלה בבית ספר לכישוף (וקוסמות), יצאנו עם מעט מאוד הבנה על שיטות הפעולה של הקסם, על המקור שלו, או על המנגנון שעומד מאחוריו. קצת חבל, ובעיקר מאוד מרגיז. הערפול המכוון הזה הוא גם מה שמאפשר לרולינג את ההתפלפלות המשפטית המיותרת והאבסורדית בעניין חוקי הבעלות על מטות קסמים בסיום.

טולקיניאנה (1): למרות שוולדמורט הוא לא סאורון, טולקין נוכח מאוד בסדרה כולה, ובעיקר בספר הזה. קשה שלא לראות בעלילת הספר את קווי הדמיון לשני הכרכים האחרונים של שר הטבעות, כשהרמיוני, רון והארי נוטשים את אחוות הטבעת, סליחה, מסדר עוף החול, לטובת מסע שאותו הם חייבים לעבור לבדם, וכדי להשמיד בסופו את מקורות הכוח של וולדמורט.

סוג אחר של רשע (2): לאורך כל הסדרה למדנו להתייחס לוולדמורט כאל מייצגו של הרוע המוחלט, כזה שעלייתו לשלטו תהווה גם קץ לחברת הקוסמים כפי שלמדנו להכיר אותה. אבל רולינג התכוונה למשהו אחר, וולדמורט הוא פוליטיקאי משופשף לא פחות משהוא אדון האופל, הוא מסתפק במינוי שר קסמים מטעמו, ובמשיכה בחוטים, וכך הוא מאפשר המשך של השגרה תוך כדי מימשו החזון שלו באמצעות הצגה של חוקי גזע, חיסולים חשאיים והשתקה של קולות מתנגדים על-ידי המנגנון העומד לרשותו. כל הרמזים המטרימים על הגזענות והיוהרה של חברת הקוסמים מבשילים כאן לכדי עלייה הדרגתית של הרוע בעוד הקוסמים הממוצעים ממשיכים לשלוח את בניהם להוגוורטס, ואפילו ארתור וויזלי ממשיך לעבוד במשרד הקסמים.

ארספואטיקה (2): כשדאמבלדור מוריש להרמיוני את סיפורי Beedle the Bard ובעיקר כשאנחנו למדים על ההתעלמות של וולדמורט מהספר ומהמשמעויות הטמונות בו, כשדאמבלדור מסביר להארי את ההתעלמות הזו בעובדה שוולדמורט לא מסוגל להכיר בכוח ובחשיבות של סיפורי ילדים, רולינג, ללא ספק, סוגרת חשבון עם כל המבקרים שבחרו להתעלם מהספרים שלה, מהכוח ומהחשיבות שלהם.

השתפנות (1): הדיון המרתק והמלומד שנערך סביב הספר בסלייט מתמקד בהשתפנות הגדולה של רולינג בפרקי הסיום של הספר (גם לשם עוד אגיע), אבל יש עוד השתפנות גדולה של רולינג. התמונה המושלמת של דאמבלדור נסדקת בתחילת הספר, ונדמה שהסדק הזה עתיד להתרחב בהמשך, לרגעים אחדים העליתי אפילו את ההשערה שאוצרות המוות, או אולי החרב של גריפינדור, שימשו כהורקרוקס של דאמבלדור בשלב שבו הוא עסק בקסמים אפלים, אבל לקראת הסיום אנחנו מקבלים תיקון כמעט מלא של הסדק. דאמבלדור חטא מעט ביוהרה בנעוריו, אבל גם אז, מסתבר, מניעיו היו טהורים, ואחרי שבועות אחדים של רעיונות מסוכנים הוא התעשת והפך לדמות המושלמת באמת שלמדנו להכיר בספרים הקודמים. חבל, אני מאמין שגם הילדים בקרב הקוראים היו מצליחים להשלים עם קצת אופל אמיתי בעברו.

טולקיניאנה (2): רולינג אמנם מפצלת את הטבעת האחת, אבל אי אפשר לטעות בהשפעה של ההורקרוקסים על הנושא אותם ועל מצב רוחו, ובהתנגדות האקטיבית שלהם להשמדתם. בצד השני יש לנו מכשיר היעלמות שהתגלגל לידי הגיבור שלנו כמעט במקרה, ששימש למעשי קונדס ולהתחמקות מבני משפחה טורדניים, שמתגלה בסופו של דבר כחפץ שנושא בחובו כוח עתיק ומסוכן.

טוב, מתקרבים לפרקי הסיום שמצדיקים, בעצם דורשים, פוסט משלהם, אז זהו בינתיים.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדרפור.

 

3 תגובות ל“הרהורי הארי, פטפוטי פוטר (זהירות: ספוילרים בלי חשבון)”

  1. מסכימה לגבי ההקדשה. היא צרמה לי מאוד. ומחכה בקוצר רוח לפוסט פרקי הסיום.
    בינתיים אני אמביוולנטית להחריד לגבי זכרונותיו ומניעיו של הנסיך האפל, שצר לי מאוד שהוּדר ממרבית פרקי הספר. (אני עדיין רוצה לשתות אתו לא מעט וויסקי בכפר סקוטי קטן וקודר. עכשיו עוד יותר מתמיד).
    ותודה על הקישור לסלייט – היה מרתק ומשעשע.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אתה מכיר את שבע(?) העלילות הבסיסיות של הסיפור הקלאסי? קשה מאוד לחרוג מהן, ולכן אין זה מפתיע שמוצאים הקבלות בתוך הז'אנר ומחוץ לו.
    (כן, רק עכשיו קראתי את הפוסטים, כי רק עכשיו סיימתי את הספר.)

    [להגיב לתגובה זו]

  3. פוסט מקסים.
    כתבת הרבה דברים שאילו הייתי מקדישה להם עוד קצת מחשבה, בטח הייתי שמה לב אליהם, אבל זה לא קרה עד שהגעתי לפוסט הזה (באיחור בלתי אופנתי של שנתיים). אז תודה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting