מה שהילדים אוהבים 1239*

ושוב מתגלה כמה קל להפעיל אותנו. כמו במערכון ה-Angry Birds של ארץ נהדרת לפני לא כל כך הרבה זמן. רק להפך.

הרשתות החברתיות, או לפחות החלק שבהן שכולו מודעות עצמית, מלאו ביומיים האחרונים בתגובות שהתחרו ביניהן על מידת הפלצות שמעורר שיר הנושא של פסטיגל 2011 בכותביהן.

האמת, בצדק מוחלט.

זבל זה זבל.

ובכל זאת יש איזה משהו שמטריד אותי, ולא מדובר רק בהתגייסות האוטומטית של הרשת (כולל אותי כמובן) שידעה להתעלם מאותו זבל בדיוק כשהנושא היה קונג-פו, פנטזיה, גיבורי-על או לילה מטורף.

מה שמטריד אותי הוא שאף אחד, אני מאמין, לא אוהב את הזבל הזה. אף אחד לא יכול לאהוב אותו.

לכאורה מדובר במוצר מסונתז שכל כולו תוצאה של ניתוחים ופילוחים וקבוצות מיקוד, עם אנה ארונוב לאבות החרמנים שנאלצים ללוות את ילדיהם, עם כוכבי הפיג’מות לגילאי 6.5-14.2, עם רפרורים לפייסבוק לגילאי 10.7-15.34 וכן הלאה.

אבל זה לא עובד. האמינו לי.

יש לי בת בת שבע. בגילה אני התחננתי שייקחו אותי לפסטיבל הילדים. היא תראה את השיר הזה ולא תבין מה רוצים מהחיים שלה לעזאזל.

לדבר הזה, ואני עדיין מתקשה למצוא לו תיאור, אין קהל יעד. אפשר להיות קטן מידי בשבילו, ואפשר להיות גדול מידי, אפשר להיות תמים מידי, אפשר להיות ציני מידי, אבל אי-אפשר, פשוט אי-אפשר להתאים לו.

אין לו קהל יעד כי הוא כבר לא צריך קהל יעד. הפסטיגל הוא הסיבה לקיום הפסטיגל, והוא גם התוצאה, ולא צריך יותר מזה. כל השאר כבר יעמדו בתור כדי לעבור חוויה תרבותית שאף אחד לא רוצה בה באמת, שאף אחד לא רוצה להשתתף בה, שאף אחד לא רואה בה שום דבר חיובי.

למה? כי זה המשחק, וכל אחד מאיתנו ימשיך לשחק את התפקיד שלו במשחק הזה.

אנחנו ה-99%.

* לעולם לא אסלח לפסטיגל על שגרם לי לעשות מחווה לאלון עוזיאל.

12 תגובות ל“מה שהילדים אוהבים 1239*”

  1. אם הבנתי אותך נכון נראה לי שאתה מייחס יותר מדי מידה של תחכום לאנשים שעומדים מאחורי הסרטון הזה (והמיתוג מחדש של הפסטיגל בתור משהו שלכאורה מהווה חלק מ"תרבות האינטרנט" או מה שזה לא יהיה). נראה לי שהם באמת ובתמים מאמינים שזה "מה שהילדים אוהבים" ושהם מצליחים לדבר בשפה שלהם על "הפייסבוק" ו"האינטרנט". אני אגב גם לא בטוח שהם לגמרי טועים בעניין הזה, אבל אין לי שום דרך לבדוק מה באמת חושבים ילדים בגילאים האלה על הסרטון הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. זה לא משנה – הכרטיסים ימכרו לועדי עובדים ולקונים במגה. וההורים ישמחו שיש סידור לילד.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אתה נשמע לי מאוד אופטימי. אני לא מבין למה. לי תחומים מסויימים במוזיקה המזרחית נשמעים כמו זבל טהור שאין שום סיבה בעולם שמישהו ירצה לשמוע אותם. אז מה, לא שומעים? שומעים, מעריצים אפילו.

    אני לא בטוח שאין כאן קהל יעד.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מאת ילד קפוח:

    יש לי רושם שהפסטיגל היה פאסה כבר לפני עשרים שנה. אני נולדתי ב-1982, ובילדותי העשוקה ברמת-גן (במלעיל) בקושי שמעתי על הפסטיגל. ידעתי במעורפל שקיים דבר כזה, אבל מעולם לא רציתי ללכת לדבר הזה. שיחקנו במשחקי מחשב, שיחקנו כדורגל, קלפים, מה שאתה רוצה. הלכנו להחליק על הקרח וללייזר-קווסט (לובשים אפודים ומתרוצצים בחדרים מלאי עשן ויורים אחד בשני באקדחי לייזר, היה מעולה; נסגר בדיוק כשרבין נרצח), אבל פסטיגל? מי שמע על זה בכלל. תאמר, הוריי גבוהי-הגבה לא חשפו אותי לכאלה דברים, וחברי היו גיקים מכדי להתעניין. אבל לא *שמעתי* על הדבר הזה, ולא הכרתי אף אחד שהלך. בקיצור, אולי יש מקומות בארץ שהפסטיגל היה רלוונטי בשבילם (פתח-תקווה, אני מסתכל עליך), אבל למי שגדל בשנות ה-80-90 ברמת גן לא נראה שהיה מה לחפש שם. או שאולי באמת חבריי היו גיקים מדי.

    [להגיב לתגובה זו]

    האורגניזם Reply:

    נכון?!!! גם בילדותי העשוקה בירושלים בקושי שמעתי על הפסטיגל, לא הכרתי מישהו שהלך ולא ביקשתי מעולם ללכת. עם זאת, אחי הקטן היה מעריץ שרוף של "הופה היי", וגם לקחו אותו פעם להופעה. אני מניחה שהיום זה התחלף ביובל המבולבל או משהו ירוד אחר? אני באמת לא מתמצאת בבידור ילדים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. לקהל היעד פשוט לא אכפת מה הנושא. תראה את הסרטון הזה שוב, הוא מהפנט, הוא מלאכה מיומנת של קצב ותנועה וצבע. הוא מטמטם ותזזיתי, לא צריך יותר מזה. זה עצוב שבידור לילדים ויתר על כל יומרה לחנך, אפשר לומר, אבל זהו, זה הכל. אין חדש.
    תן לעצמך את הקרדיט על גידול ילדה עם טיפת ביקורת, זה לא נראה לי נפוץ במיוחד.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. בימים האחרונים יוצא לי לנסוע הרבה ברכבת, ואני נתקל בכל מיני אנשים, בוא נקרא להם "מכל שדרות החברה" כדי לצאת פוליטיקלי קורקט, אוחזים בידיהם מחשב שכשאני הייתי ילד היה נחשב מחשב-על, ומשחקים במשחקי מחשב, מה שבזמנו נחשב למשהו שרק חננות עושים. אני רואה את כל זה וחושב לעצמי – ניצחנו. אנחנו, החנונים, ניצחנו. עיצבנו את העולם בדמותנו.

    ואז אני קולט עד כמה שזה נצחון פירוס.

    מה שאני מנסה להגיד זה שכל הערסים באו, ועכשיו לא נשאר לנו איפה להיות אליטיסטים.

    [להגיב לתגובה זו]

    קובי Reply:

    מה ניצחת? שיחקת כי אהבת את זה, גם שזה לא היה נגיש לכל העולם והיה צריך לעבור ממשק DOS או win3.1.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. חלק מהתיאור שלך בקשר למוטיבציות של אנשים להגיע עשוי להתאים לאירועים משפחתיים.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. למרבה הפלצות, אני מכיר אנשים שרואים באדיקות ובמה שנראה כמו הנאה די.וי.די של הפסטיגלים

    [להגיב לתגובה זו]

  9. מתי פעם אני מקבלת תזכורת לכך שלכל אחד יש אינטרנט משלו. כי לתומי חשבתי שאני ואתה מסתובבים, פחות או יותר, באותו מיליה מקוון (גם אם אצלך זה פייסבוק ואצלי טוויטר), אבל האמת היא שלמעט איזכור אצל עידוק וציוץ מזועזע אני-לא-זוכרת-של-מי (אולי שניים), לא נתקלתי בתגובות לקליפ הזה.
    שיעור חשוב.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. באופן יחסי, הקליפ שאימבדת הוא יצירת מופת. באופן יחסי לשיר המנצח בפסטיגל קונג פו ב-2009.
    לעיונך:
    http://www.youtube.com/watch?v=jFppa9x-o9E

    ומומלץ גם להתעמק במילים:
    http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=11733&wrkid=26010

    מומלץ גם להתעמק בתגובות בשירונט. אני לא יודע אם זה זבל, אבל נדמה לי שיש מי שאוהב אותו.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting