אל תכתבו דו”חות באנגלית, אף עיתונאי לא יקרא אותם

אין עשן בלי אש?

הכותרת ב-ynet היתה חד-משמעית – מחלקה בבן-גוריון בסכנת סגירה: “מוטה פוליטית”. גם הכתבה עצמה כללה לא מעט התבטאויות נחרצות, הבולטת שבהן היתה

הוועדה ציינה כי קיים חשש "שגיוס סגל וקידומם במחלקות למדע המדינה מושפע לעתים משיקולים פוליטיים ולא אקדמיים טהורים, ולכן יש לפעול שתהליכי גיוס סגל, קידום וקביעות צריכים להיעשות אך ורק על פי סטנדרטים מקצועיים, ללא התייחסות לדעות פוליטיות".

שובל הטוקבקים הצפוי נמצא שם למטה, כמובן, מלא בעיקר בכינויי גנאי למחלקה, למרציה, ולשמאל באופן כללי.

גם הסיקור בהארץ בחר בתיאור דומה, עם כותרת המשנה “מליאת המועצה להשכלה גבוהה אישרה את הדו"ח הקורא לשקול סגירת המחלקה, בגלל חוסר איזון פוליטי ומרצים המביעים עמדות אישיות”, ומשם מיהר לעסוק בבעייתיות של הדו”ח, במעורבות החריגה של גדעון סער בדיונים ובדעת המיעוט של פרופ’ גליה גולן.

רק את הדו”ח עצמו, כך זה נראה, לא טרח אף אחד לקרוא, חבל. אין ממש קשר בין הדו”ח (כפי שפורסם על-ידי נועם שיזף ב-972) לבין התיאורים מסמרי השיער של שתי הכתבות המדוברות.

כן, הדו”ח מזכיר את ההטיה הפוליטית של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, כן הדו”ח ממליץ, כצעד אחרון במקרה שלא תיושמנה ההמלצות העיקריות שלו, לסגור את המחלקה. לא, אין שום קשר בין שני החלקים האלה בדו”ח.

הביקורת העיקרית של הדו”ח על המחלקה מתרכזת בכך שמתוך הגדרתה כמחלקה בין-תחומית יש בה ייצוג נמוך מידי של אנשי מדע המדינה, וכתוצאה מכך תכנית הלימודים לתואר ראשון אינה מקנה לסטודנטים את היסודות הראויים כדי להפוך לחוקרים בתחום. כפתרון לבעיה המרכזית הזו ממליצה הועדה על גיוס מיידי של עוד שלושה עד ארבעה חברי סגל שיוכלו להעביר את הקורסים הדרושים כדי לחזק את היסודות התיאורטיים של הסטודנטים. במקרה ששינויים כאלה לא יבוצעו ממליצה הועדה לסגור את המחלקה.

להטייה הפוליטית של המחלקה יש מספר התייחסויות, חלקן ביקורתיות, חלקן דווקא לא. בכולן טורחת הועדה להבהיר כי שיחות עם סטודנטים (גם לתואר ראשון וגם בלימודי המשך) העלו תחושה של פתיחות מצד המערכת ועידוד להשמעת דעות ביקורתיות כלפי המרצים. כן, הועדה אכן ממליצה להקפיד על כך שמרצים יטרחו להבהיר מתי הם משמיעים דעות אישיות משל עצמם (אבל לא טוענת בשום מקום שהיום יש בעיה של מצב הפוך) וכן שהמחלקה תעשה מאמץ כדי ש“תכנית הלימודים תיתפש כמאוזנת על-ידי הקהילה הנוגעת בדבר”.

נו, וכיוון שהועדה מחייבת גיוס מיידי של אנשי סגל, ונגעה גם בהטייה הפוליטית של המחלקה, הרי שאנחנו מתקרבים ללב העניין לפי ynet, החשד לפגמים בתהליך הגיוס והקידום ממניעים פוליטיים.

זה מה שיש לועדה להגיד בנושא

The committee heard no complaints regarding hiring or promotion practices in the Department. Two of the lecturers were hired from the ranks of the adjuncts, and the tenure/promotion record of the Department was considered very good. Tenure has never been denied a candidate put up for promotion, but one or two cases were mentioned of lecturers who would not have been put up for promotion had they remained. We recommend that common standards of scholarly achievements and
excellence are emphasized in the process of hiring and promotion.

(ההדגשה שלי)

אז כן, בסוף יש הבהרה, טריוויאלית ומתבקשת לכך שתקנים מקובלים של מצויינות אקדמית יודגשו בתהליך המינוי והקידום, אבל זה אחרי הפתיחה החד-משמעית לפיה אין לועדה בסיס לחשוב שיש פגם בתהליכים האלה היום.

חסכתי מכם את ההתייחסויות למעבדת המחשבים הקטנה מידי ולספרייה הדלה מידי, כמו גם את השבחים לסגל המנהלי ואת ספירת החדרים של המחלקה. יש בדו”ח הזה לא מעט ביקורת על מבנה תכנית הלימודים של המחלקה, על היומרה להנחות דוקטורנטים במצב של מחסור משמעותי בכח אדם, וגם על קצב הפרסומים האקדמיים של סגל המחלקה (ובעיקר על כתבי העת שבהם הם מתפרסמים). יש בו גם לא מעט שבחים למחלקה. זה לא ממש רלוונטי.

אני לא בקיא בהיסטוריה ובפוליטיקה הפנימית של המל”ג*, בהחלט ייתכן שעצם הקיום של דו”ח כזה שחובר בידי ועדה בינלאומית הוא אירוע דרמטי שמצדיק דיון רציני ומשמעותי בעצמאות האקדמית של אוניברסיטאות. גם אם זה נכון, נדמה שלכל המעורבים יש אינטרס להפוך את הדיון הזה, המורכב והמשעמם מידי, לסיפור דרמטי של מאבק בין ממשלה לאומית לבין מחלקה חתרנית.

יכול להיות גם שאני טועה, שהטקסט שקראתי הוא כולו מלאכת מחשבת של רמזים מעודנים ליודעי ח”ן, אולי התיאור של “חברי סגל הבקיאים בדיסציפלינת הליבה של המחלקה” הוא רק שם קוד ל”אנשים שיעברו סינון אידאולוגי של אם תרצו”. אולי העיתונאים המדווחים בשתי הכתבות שהפניתי אליהן פשוט ידעו לקרוא את הדו”ח באופן מעמיק יותר, לפענח את כל הרמזים הפזורים בו.

אני חושד שלא זה המצב.

אני חושד שמישהו (אולי במל”ג, אולי במשרד החינוך, אולי במחלקה לפוליטיקה וממשל, אולי בכל הגופים האלה) העביר איזו הודעה לעיתונות עם ציטוטים סלקטיביים שביקשו להציב את הדו”ח הזה כחלק ממאבק פוליטי משמעותי שמתרחש כאן היום. אף אחד כבר לא יטרח לקרוא את הדו”ח בשלב הזה (19 עמודים באנגלית, 12 אם מדלגים על הפתיחה הטכנית והנספחים). ביקורת על מחסור בכח אדם במחלקה, על מחסור בקורסי חובה בשנים ב’ ו-ג’ של התואר הראשון היא לכל היותר אייטם זניח במדור חינוך, בטח שלא חומר לכותרת בעמוד הראשי, בטח שלא מלכודת לטוקבקים זועמים.

דווקא היום, כשלעיתונאים יש גישה להרבה יותר מקורות ראשוניים, אמר ג’ים שכטר מהניו יורק טיימס לגלובס (וצוטט אצל עידוק), גדל הפיתוי שלהם להיות עצלנים.

* שועשעתי מאוד, אני חייב לציין מראשי התיבות האנגליים של המל”ג, CHE.

17 תגובות ל“אל תכתבו דו”חות באנגלית, אף עיתונאי לא יקרא אותם”

  1. מה שמתסכל אותי, שוב ושוב, זה כשאני מדבר עם אנשים על הפערים הללו בין הדיווחים והמציאות, ואומרים לי "לא נראה לי הגיוני. אם זה היה המצב, מישהו היה עולה על זה ומפרסם את זה". ולך תגיד להם "הנה, שחר פרסם את זה". זה מתחת לרדאר.
    מה שעוד יותר מדכא זה שאנחנו, הקוראים שלך, קוראים ומרגישים שהנה, משהו נעשה, האמת יצאה לאור. אבל מחוץ למעגל הבלוגוספירי/טוויטראי המצומצם, הכותרת בויינט היא היחידה שנשארת במודעוּת.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, אפשר גם לפתוח בלוג מיוחד רק לפשעי אינפוגרפיקה. זה בטח יגיע להמונים.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שטויות במיץ כזבים

    פרשנינו בהארץ לא מספיק טובים, אז צריך לכזבנו בכזבים לעצלנים שלא רוצים לקרוא את הדו"ח המלא.
    that instructors see to it that their own opinions are expressed as personal views so
    that students can take a critical perspective and that there is a broad exposure to
    perspectives and alternatives;

    נו, מוטה פוליטי או לא מוטה פוליטי? זו ועדה בינלאומית של חוקרים. הקשקוש של הסמאלנצ'יקים שהמדובר בועדה "ימנית קיצונית" הוא חירטוט מביש וכוזב.
    בקיצור לכזב הזה אני אומר לא תודע.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    נו באמת, הזכרתי במפורש את ההמלצה הזו, כמו גם את העובדה שהועדה הזכירה כמה פעמים את ההטיה הפוליטית של המחלקה.
    אבל, לפני שנחזור לדון בה, ראוי להזכיר שוב, שההמלצה לסגור את המחלקה מופיעה בחלק אחר של הדו"ח ומייד בהמשך לקביעה שחייבים להוסיף קורסים בשיטות מחקר ולהרחיב את הסגל באנשי מדע המדינה. במלים אחרות, וכמו שכבר ציינתי, ההמלצה לסגור את המחלקה לא קשורה בשום אופן להטיה הפוליטית, וזה בניגוד מוחלט למשתמע מהדיווחים בתקשורת.
    ועכשיו לעניין ההטיה: הועדה קובעת שמחלקה כמו זו של בן-גוריון (שאינה מוגדרת כ"מדע המדינה" אלא כ"ממשל ופוליטיקה") שמגדירה בין יעדיה את עידוד הסטודנטים לאקטיביזם פוליטי, מועדת, באופן טבעי, לביקורת על הנטיות הפוליטיות של מרציה. בשיחות שערכה הועדה עם סטודנטים (וגם לזה התייחסתי כאן) היא העלתה שכולם מודעים להטיה הפוליטית שיש בקרב חברי הסגל, אבל כולם גם אומרים שיש עידוד להבעת דעות נגדיות ולביקורת על דברי המרצים.
    ושוב, את כל הדברים האלה כתבתי במידה כזו או אחרת של פירוט גם בפוסט עצמו. לא ברור לי על מה הקצף.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. 1. קומוניקטים שנהפכים לידיעות ללא בדיקה או שכתוב הם מחלה ידועה וותיקה של עיתונאים ועורכים עצלנים / עסוקים. ייתכן שבמצב תקין, שבו העיתונים מעסיקים עיתונאים ותיקים ומנוסים ולא סטודנטים שאפתנים שמוכנים לעבוד בדדליין רצחני ללא זכויות סוציאליות ובשכר מעליב, הבעיה הזאת היתה פחות נפוצה.

    2. מעניין שכאשר "העולם" או "הקהילה הבינלאומית" טוענת שישראל היא מדינה גזענית ואנטי דמוקרטית, כל מחנה הימין נזעק שהעולם כולו נגדנו ושורץ אנטישמים, אבל כאשר ועדת חוקרים מחו"ל סוף סוף מוצאת משהו לומר על השמאלנים המרגיזים האלה – פתאום העולם החופשי הוא משכנם של הצופים האובייקטיביים וההגונים.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    1. אין ספק, וזו מבחינתי גם הנקודה המרכזית של הפוסט הזה, למרות שמן הסתם לא בגלל זה הוא זכה להפצה ויראלית אינטנסיבית בהרבה ממה שהבלוג הזה רגיל לקבל. כפי שעולה מהדיון שלי עם תמר זנדברג למטה, בהחלט סביר שהדו"ח הזה הוא רק כיסוי מקצועי לביקרות פוליטית. יחד עם זאת כתבות שמביאות ציטוטים שפשוט לא מופיעים בשום מקום בדו"ח לא יכולות להיות מוצדקות.
    2. טוב, הצביעות בכל הנוגע למעורבות בינלאומית בענייניה הפנימיים של ישראל היא באמת עניין מעצבן מאוד בפני עצמו.
    (כמו כן, סליחה על התגובה המאוחרת, תוצאה של תקלה טכנית שלי).

    [להגיב לתגובה זו]

  4. לגבי שאלתך למיוחדתו של הדו"ח, מל"ג מזמינה ועדות של אקדמאים מחו"ל לכתוב כאלו דו"חות באופן קבוע ובכל התחומים באקדמיה.

    יצא לי לקרוא עוד כמה דו"חות כאלו מסיבות מקצועיות, ולדעתי לא מספיק לקרוא אותו כדי להבין אותו. יתכן שאני טועה, אך יש לקחת בחשבון את גורם אי-הנעימות והנימוס שבדרך-כלל ממתן את הדו"חות הללו.
    באופן כללי, אקדמאיים יתקפו בצורה חדה ופוגענית את עמיתיהם בעניינים הקשורים לתחום המחקר שלהם, אך בעיקר אם הדבר נעשה מבלי שיזוהו (כלומר, כשהם מבקרים מאמר). לעומת זאת, כשמדובר בביקורת על איכותו הכללית של עמית או מחלקה, וכשהביקורת מיועד לגוף ממסדי (כמו המל"ג) ולא לכתב-עת מדעי, אז אקדמאים נוטים לנימוס ולאמפתיה. על רקע זה ניתן לראות את ההבנה שלהם לקשיי המחלקה, ואת הפתיחות שהם מגלים כלפי המודל הלא-סטנדרטי בבן-גוריון. ובכל זאת, זהו לא דו"ח טוב במיוחד, בעיקר מסיבות מקצועיות שאינן קשורות להטייה זו או אחרת.

    המחלקה תנסה להשתמש בדו"ח בעיקר כדי להשיג עוד תקנים מהנהלת האוניברסיטה, בעוד שהאוניברסיטה תשתמש בו כדי להשתיק את המחלקה ולעשות בה מה שתרצה (התערבות מסוימת בגיוסים, סגירת המחלקה, או כל מה שהנשיאה תחליט שטוב לאוניברסיטה). כשאומרים לראש מחלקה שדו"ח המל"ג קבע שהחוקרים במחלקה אינם טובים מספיק, אז החוקרים מרגישים רדופים ולא מוערכים. אל חלקם זה יחלחל ויגרום לחיבוטי נפש וייסורים על כך שהם לא טובים במקצוע שלהם, וחלקם יצליחו לפתור את זה ברציונליזציות למיניהן (בין אם הן תקפות או לא). אלו בעיני ההשלכות המעניינות ביותר של הדו"ח. בהקשר הזה, ההתמקדות בנושא הפוליטי דווקא תעזור לחוקרים במחלקה, כי הם יוכלו להרגיש רדופים וצודקים ולא להתעמת עם האתגר המקצועי שבביקורת הזו.

    בדו"ח יש גם התייחסות פה ושם להטייה פוליטית. במחלקה העוסקת בפוליטיקה יש מקום לדאגה שמא החומר הנלמד מעוות בשל דעות הסגל. כפי שכתבת, לפי כל העדויות הנסקרות בדו"ח אין שום ראייה לכך שמוצגת תמונה לא מדוייקת של החומר התיאורטי בשל דעות המרצים. יש בדו"ח המלצה משונה לקדם את הניראות של איזון. כלומר, שלא ייווצר הרושם המוטעה שההוראה עצמה מוטה. ההמלצה משונה, כי לא ממש ברור איך המחלקה אמורה לעשות זאת. אבל, יש בהמלצה הזו הגיון מסוים, כי חשוב שהתלמידים ושאר הקהילה הרלבנטית בארץ יידעו שאיכות ההוראה גבוהה ואין עיוות תכנים בשל דעות פוליטיות של המרצים. בכל מקרה, לא כתוב בדו"ח שיש לתקן תכנים של קורסים בשל הטייה פוליטית, או לגייס אנשים שיאזנו את הדעות במחלקה. נכון גם שאין שום קשר בין ההמלצה לסגור את המחלקה (שהיא בעיקר המלצה שנועדה להסביר לאוניברסיטה עד כמה חשוב שתקצה תקנים למחלקה) לבין שאלת ההטייה הפוליטית.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה על התגובה המפורטת, היא בהחלט עוזרת לי לראות את ההקשר הרחב יותר.
    יצא שהפוסט הזה השתרבב לדיון האינסופי בדף השיחה של ויקיפדיה מאחורי הערך "אם תרצו". שם הוא זכה לכינוי "כתב סנגוריה" (למרות שאני לא בטוח על מי סנגרתי. בכל מקרה אמרתי שם שלתחושתי יש למחלקה (ומצד שני ל"אם תרצו" ולתומכיהם) להציג את הדו"ח הזה כרדיפה פוליטית (או כחשיפת האמת הפוליטית) במקום כהתקפה על המקצועיות שלהם.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. שתי הערות לניתוח שלך:
    1. יש מחלוקת גדולה מאוד על עצם הביקורת האקדמית שאתה נתלה בה. המחלקה היא מחלקה מצטיינת, הסגל מעוטר והמחלקה מבוקשת מאוד בקרב סטודנטים לכל התארים. המחלקה נשפטה ע"י אקדמאים אמריקאים שהדגישו את ההארד קור של מדע המדינה בעוד המחלקה אמורה להיות – גם על פי ההסמכה שקיבלה מהמל"ג – אינטרדיסציפלינרית. זאת ועוד, חברת הוועדה גליה גולן מעידה בעצמה שבעבודת הוועדה כל נקודת חוזקה של המחלקה הוצנעה וכל נקודת חולשה הובלטה – לזאת בלי שום קשר להטיה הפוליטית כביכול.
    2. גם אם נקבל את הביקורת האקדמית כפשוטה וכלשונה, עדיין ההמלצה לסגור רחוקה מאוד מלנבוע מהטקסט. יתר על כן, מי ששם אותה שם ידע בדיוק מה הוא עושה וגם ידע להדליף את זה לתקשורת, בהבלטה של ההמלצה הזאת ותוך ידיעה שזה הדבר היחיד שיסוקר.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    1. אני לא נתלה בביקורת הזה כמובן, בסך הכל ביקשתי להעיר שזו הביקורת שמופיעה בדו"ח, ולא הביקורת הפוליטית שנחגגה בתקשורת. יחד עם זאת ראוי לדייק, רק שניים מתוך שבעה חברי ועדה היו אמריקאים (עוד ניש גרמנים ושלושה ישראלים). לכולם ברור שמדובר במחלקה חריגה בשל ההגדרה שלה (החל בשם), והדו"ח מתייחס לזה במפורש. אין לי מושג בנוגע למה שקורה במחלקה באמת (או בכלל במה שקורה בתחום מדע המדינה), אבל אני כן מזדהה עם הטענה הבסיסית לפיה תואר ראשון חייב להכשיר סטודנטים (גם) לכך שיוכלו לעסוק במחקר בהמשך הדרך (אפילו כשמדובר בתואר מעשי כמו הנדסה או משפטים, ודאי כשמדובר בתואר כזה) ולכן הביקורת הבסיסית על מסלול הלימוד נשמעת לי מאוד הגיונית.
    בנוסף יש לועדה ביקורת על כך שאין למחלקה תכנית התמחויות (internships) מסודרת שתהווה השלמה לדגש שניתן בלימודים לפעילות פוליטית – כלומר, נדמה שהועדה כן מכירה בערך של גישה בין-תחומית שכזו.
    אחרי כל זה אני חייב להזכיר שוב שאני מדבר אך ורק על סמך קריאת הדו"ח, ובהחלט יכול להיות שאני מקשקש.
    2. כן, גם לי זה נראה כמו צעד קיצוני מאוד, שלא ממש קשור לרוח הדו"ח בכללותו (אבל שוב, מתוך הודאה בבורות, יכול להיות שזה צעד מקובל בכדי לחזק את עמדת המחלקה בדרישה לתוספת תקנים מול האוניברסיטה נניח, או משהו דומה).

    [להגיב לתגובה זו]

    תמר זנדברג Reply:

    קצת קשה לקרוא דוח כזה בלי להכיר ולו במעט את הלך הרוחות בוועדות מסוג אלה ובדוחות מסוג זה. יו"ר הוועדה הוא אמריקאי ויותר מזהותם הלאומית שלו ושל שאר חבריה, גישתם היתה גישת מיינסטרים אמריקאית למדע המדינה. הם אולי ציינו שמדובר במחלקה אינטרדיסציפלינרית, אבל את הפרסומים ואת הקורסים שפטו לפי לימודי הליבה של מדע המדינה. אותם אכן לא מצאו בפו"מ בן גוריון, מפני שבאמת אין כאלה, מפני שלא אמורים להיות, מפני שמל"ג עצמה, כאשר נתנה אישור למחלקה בסך הכל לפני 11 שנה, עשתה זאת בתנאי שזו לא תהיה "עוד מחלקה למדע המדינה". סתם לסבר את האוזן, סגל המחלקה טוען שרק 50% מהפרסומים שלהם נלקחו בחשבון, מפני שהשאר לא הופיעו בכתבי עת למדע המדינה, למרות שהופיעו בכתבי עת יוקרתיים ונחשבים בתחומם.

    ביקורת אקדמית מהסוג שהם העלו היא מאוד אופיינית בסוג כזה של דוחות, אלא שמעולם לא הופיעה באף אחד מהם המלצה לסגור מחלקה. כך שזה לא צעד מקובל, לא טקטית ולא בשום רמה אחרת.

    אם אוסיף פרטים כגון שאחד מחברי הוועדה ניסה בעבר להתקבל כמרצה במחלקה ונדחה, וערעורה של המחלקה על חברותו נדחה, או כגון שחבר וועדה אחר, בעל אוריינטציה שמאלנית יותר, הודח ובמקומו נכנס יו"ר המכון לאסטרטגיה ציונית, אני מניחה שיהיו כאלה שלא יהיו מופתעים. הלא כן?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    יו"ר הועדה הוא פרופ' תומאס ריס מאוניברסיטת ברלין. הוא גרמני שכל השכלתו ממוסדדות אירופאיים (גם בצרפת), וששה שלוש שנים גם באוניברסיטאות אמריקאיות (אבל נדיר למצוא מישהו בכיר בעולם האקדמי שלא עבר דרך איזו אוניברסיטה אמריקאית). לפחות לפי ויקיפדיה הוא גם שונה בגישה שלו מעמיתים אמריקאים בתחום, והוא נשען במידה רבה על התיאוריה של יורגן הברמאס.
    בנוגע לציטוטים בכתבי עת, אגב, למרות שאת התחום הספציפי אני לא מכיר, את הדינמיקה האקדמית אני מכיר היטב, ויש לי חשד שהשיפוט היה פשטני, כיוון שכך נהוג בכל מקום באקדמיה היום. איכותו של מאמר נקבעת על בסמך יוקרתו של כתב-העת שבו התפרסם, וזו בתורה נקבעת על-ידי מספר יחיד (האימפקט פקטור) שיש מחלוקת גדולה מאוד מאחורי הקלעים של העולם האקדמי סביב מידת התקפות שלו.
    ולעניין עצמו: מדברייך עולה שאת מעורה בפרטים ושהטיעונים המקצועיים לכאורה שמופיעים בדו"ח הם אכן בתפקיד רמזים לטיעונים פוליטיים כנגד המחלקה. כמו שאמרתי בפוסט, זאת אפשרות שאני בהחלט מביא בחשבון. אני עדיין מאמין שהסיקור העיתונאי התבסס על הזנה של בעלי אינטרס ולא על קריאה צמודה ופענוח של הרמזים בדו"ח, אבל עכשיו אני כמובן פחות בטוח בכך.

  6. שכחתי את הגילוי הנאות: אני דוקטורנטית במחלקה :)
    אני מניחה שהנקודה המרכזית שלי היא שהסיקור העיתונאי בהחלט התבסס על בעל אינטרס, שידע בדיוק מה יקרה כאשר בדוח הזה – יהיה אשר יהיה – תופיע המילה לסגור. כתבתי על כך שטור שיתפרסם מחר.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. אגב, מעניין לקרוא את הדוח של אותה ועדה על אותה מחלקה אבל באוניברסיטת תל אביב. מהשוואת הפרסומים של שתי המחלקות עולה שתפוקת הפרסום של פו"מ בבן גוריון בשלוש השנים האחרונות כפולה משל תל-אביב, בעוד מספר חברי הסגל הוא מחצית.

    [להגיב לתגובה זו]

    דובי Reply:

    ומה לגבי האימפקט פאקטור של אותם פרסומים? (שאלת תם, לא יודע מה התשובה).

    [להגיב לתגובה זו]

    תמר זנדברג Reply:

    המשפט היחיד בדוח עצמו שמתייחס לאיכות הפרסומים מדבר על כתבי עת מובילים בדיסציפלינה של מדע המדינה. טענת הסגל היא שהם מפרסמים בכתבי עת עילית אבל של דיסציפלינות אחרות (מחלקה אינטרדיסציפלינרית). לטענת הסגל רק 50% מהפרסומים שלהם נלקחו בחשבון. בתגובתם הם העירו זאת, והוועדה קיבלה את ההערה אבל לא שינתה את ההערכה המילולית.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. אני לא מתחום מדע המדינה אבל מכיר ויודע קצת את הנעשה בתוככי האקדמיה. והייתי פעיל במרץ ואיש שמאל ומכיר גם את הלך הרוחות שם. מה שמדאיג אותי בכל הסיפור הזה היא התופעה המסתתרת מאחוריו, הצריכה להדאיג לדעתי כל אדם המאמין עדיין ברציונליות, (ובהם, אני מקווה, אנשי שמאל), והיא חדירת הפוליטיקה לאקדמיה. אני זוכר שכסטודנט לתואר ראשון זכיתי לשמוע מידי פעם את דעתו של מרצה זה או אחר על נושאים פוליטיים וסברתי כבר אז (גם כאשר הדעות היו מקובלות עלי), שהאקדמיה איננה המקום לכך. כיום ישנן מחלקות אקדמיות בעולם, וממה שאני שומע זה המצב גם בפו"מ ב"ג, בהן מדינת ישראל הפכה להיות שק החבטות העיקרי, כאשר כל דעה נגדית זוכה לבוז והשתקה. זה בעייתי דיו כאשר ההטיה באה מהסטודנטים (ואין מה לעשות נגד זה), אך בעייתי שבעתיים כאשר היא באה מהמרצים. אלו שמתלוננים על התופעה של " משטרת המחשבות", ובראשם אנשי מרץ, צריכים להיות מודאגים גם מהתופעה הזו. כשאנו מודעים כיום ליכולת של תרבות מקומית להשפיע אף לכונן כיווני חשיבה, עלינו להילחם בכל כוחנו שהתופעה הזו תושרש מהאקדמיה.
    מה שקורה במחלקה לפוליטיקה וממשל בב"ג מזכיר לי את הסיפור שיום אחד ראיתי מודעה על דלתו של פרופסור באוניברסיטה קנדית (שאגב התקבל לאותה מחלקה על תקן הבין-תחומיות ללא כל רקע יסודי בתחומה של אותה מחלקה), על תחרות מאמרים… נגד עונש המוות. ממש כך. לי זה נראה אבסורד באשר, כפי שציינתי בפניו, אקדמיה איננה יכולה להנחיל דעת על יד הנחת המבוקש. מה שהיה טוב לסכולסטיקה, אינו יכול להתקבל כמובן מאליו כיום, גם אם הוא בא לתקן עוול היסטורי. ועכשיו לדו"ח.
    כאמור הדו"ח עוסק בנושא הפוליטי רק בקצרה, ובמתינות יש לומר. כפי שנאמר כאן, דוחות מסוג זה נכתבים בנימוס אקדמי ועלינו גם לזכור כי הועדה ניזונה מאינפורמציה מיד שניה, בעיקר מסטודנטים של המחלקה (שהם רובם, ניתן לצפות, נאמנים לה מסיבות אלה ואחרות). עיקר הביקורת הוא על החוזק האקדמי של המחלקה במה שהוועדה רואה כייעודה העיקרי: הכשרת סטודנטים ביסודות מדע המדינה. למעשה, לפי דעת הועדה, גם כאשר מדובר בפעילויות בתחומי הביניים, המחלקה לא הציעה שום קורסים תיאורטיים לגבות את אותה הפעילות. מישהו שם כנראה חושב שתיאוריה היא מילה גסה, והמחלקה כאיש אחד (מותר לומר את זה?) נעמדה על רגליה האחוריות להדוף את הביקורת.
    התגובה של תמר זנדברג כאן משקפת לדעתי את הלך הרוחות במחלקה עצמה בפרט, ובאוניברסיטת ב"ג בכלל. מהות התגובה היא התקפה לכל הכיוונים: על חברי וועדה ישראליים (מונעים ממניעים אישיים או פוליטיים), על חברי וועדה מחו"ל (מיינסטרים אמריקאי), ועל כל מי שביניהם. לי זה קצת מזכיר את התגובות של אנשים לפסיקות של בית המשפט העליון: פסקו כעמדתי, יש צדק במדינה. פסקו נגדה, מראה כי בית המשפט פשט את הרגל וכל המינויים שם פוליטיים.
    למרות הרעש מסביב, לפו"מ ב"ג ישנה הזדמנות כרגע להוכיח כי היא מחלקה בוגרת היכולה להפנים ביקורת. תקנו את מבנה המחלקה, תתרכזו קצת יותר בכתיבת מאמרים אקדמיים, ותנו לאמת לנבוע מהאקדמיה ולא להפך. רק בכך תראו שאתם שונים ממכללת אריאל. אחרת תצליחו לשכנע רק את בוחרי מרץ.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting