השר

בשלב זה, אפשר להניח, כולם כבר ראו את קטע הוידאו המביך קלות שבו מתבדחים הרמטכ”ל ושר הבטחון, ספק על חשבון החיילות, ספק על חשבון הדתיים, ספק על חשבון המהומה התקשורתית, ודאי על חשבון עצמם.

ולווט ושוקי טאוסיג (אין לינק, מדובר בדיוני פייסבוק), אמונים על ביקורת תקשורת, מיהרו לצנן את הבעירה, מזכירים לנו שמדובר בסך הכל בהומור קלוקל משהו של שני גברים מהאליטות הישנות בסיטואציה שבה ריח אבק השריפה עולה לראשיהם.

בראומה, מנגד, טרחו לנתח את הדיאלוג המדובר מילה במילה, לחשוף את השוביניזם הגס והמכוער שמתחבא, אך בקושי, תחת מעטה מחוספס של הומור חיילים מגרבץ.

אני, כמו תמיד, תקוע באמצע. אלמלא מילה אחת שממשיכה לטרוד את מנוחתי מאז צפיתי בקטע המצונזר והחלקי לראשונה.

“יש פה דנה מהתקשורת של השר” מגחך אהוד ברק לפני שהוא בוחר להזכיר לנו את שורשיה של אותה דנה בהתיישבות העובדת, לפני שהמח”ט האומלל מסתבך ודורך על לשונו.

“השר” אומר ברק, מדבר על עצמו בגוף שלישי לרגע, מונע ממני את האפשרות לשכוח מכל העסק הזה, לפטור אותו כבועה תקשורתית מוגזמת שממשיכה לנפח את עצמה במעגל אכזרי של היזון חוזר.

קל מאוד, קל מידי, לפטור את פליטת הפה הזה כחלק משגעון הגדלות של מפרק השעונים האנליטי אהוד ברק המדבר על עצמו בגוף שלישי נפוליאוני, אני חושד שזו טעות. הבחירה של ברק, ברגע המדוייק הזה, לדבר על עצמו בגוף שלישי, נובעת ממניעים אחרים לחלוטין, אולי אפילו הפוכים.

כי בסופו של דבר, נדמה לי לפחות, יש משהו בסיטואציה הזו, שבה זיעת לוחמים במדי ב’ מתערבבת בניחוחן של מנות קרב, ורעם התותחים נמהל במראה הבנות מהאוגדה (החטיבה? הפיקוד?), שדי בו לשלוח את מי שכבר שנים עושה לביתו המפואר או בוחש בפוליטיקה של בית הנבחרים שלנו בחזרה אל הטריטוריה הטבעית שלו, זו שבה אחווה גברית מחוספסת היא היתר לשחרר צחקוק קל דעת על מהומה שמאיימת לקרוע את החברה הישראלית, ללעוג באחת גם לדוסים התמהוניים עם אובססיית שירת הנשים שלהם וגם לאותן נשים עצמן עם ההתעקשות הקטנונית להחיל את הפמיניזם הפומפוזי שלהן על המעוז האחרון הגבריות האחוס”לית.

“יש פה דנה מהתקשורת של השר”, נוחר ברק לעבר גנץ, מבכר, ולו לרגע, להעמיד פני מילואימניק חרמן המרשה לעצמו לדבר בחופשיות בוטה, לשכוח או לפחות להדחיק את היותו השר המדובר, זה שמופקד על המערכת שנקרעת ומיטלטלת עכשיו, לזלזל ברגשותיהם של חיילים דתיים, להתעלם מזכויותיהן של חיילות, ואולי, מעל הכל, להעדיף להצטנף בחיקה החם של אחוות לוחמים מזוייפת שבה אין מקום לנשים, אין מקום לדתיים, אין מקום לתקשורת החטטנית, אין מקום למי שאינם שיבוטים אנכרוניסטיים של איזה אליק מדומיין שעלה מן הים.

11 תגובות ל“השר”

  1. […] ברק מציע שהעוזרת שלו – סליחה, "העוזרת של השר"; כתב על זה יפה שחר – והמח"ט, שקולט שהם מסתבכים, משליך את עצמו לקו האש […]

  2. נהדר!

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. אני בעד שירות של נשים בכל תפקיד בצבא, אני חושב שצריך לפרק את השערורייה שנקראת ישיבות הסדר (וגם את הנח"ל, ואת גלי צה"ל), ואני גם אשמח מאוד כשאהוד ברק יפרוש מהחיים הפוליטיים.
    אבל אני ראיתי ושמעתי שלושה לוחמים ותיקים, שאכן מתייחסים לחיילות כאל "בנות", אבל מחליפים עקיצות מרומזות אינטליגנטיות על ההבל של האיסורים הדתיים, ועל האווילות של הדיון הציבורי המבולבל בעניין.
    לא מזמן קראתי מאמר של כותב ימני שאמר שחלק מאנשי השמאל מייצגים "פונדמנטליזם ליברלי". אולי הוא התכוון למאמר כמו זה: חיטוט בסבטקסט של הנחות היסוד של שיחה בין שלושה קצינים מאובקים. התעקשות להצביע על זרמי מעמקים אפלים, במקום ליהנות מהשנינות הקלילה והמחוספסת של גנץ וברק והקצין שלהם, ומהלעג שלהם לרוחות הרעות האנטי ליברליות.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. כלןומר די בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון, אבל לא ממש ברור לי למה זה קשור למה שכתבתי.
    בגדול אנחנו מסכימים על מה שקרה שם, וגם על המסגור של הסיטואציה הזו וההגזמה בסיקור שלה (ואמרתי את זה, אולי לא מספיק במפורש בפתיחה). אבל בסופו של דבר, כן, יש שם שני אנשים שצוחקים על מגזר גדול ומשמעותי בצבא, מזלזלים קצת בכל הנשים בצבא, ולא רק בו (בלי לשים לב), ובעיקר צוחקים מנושא מאוד טעון שנמצא כרגע באחריותם ולא ממש נרגע.
    אז אני לא עוסק בלפענח את כל המקומות שבהם הם מתגלים כשוביניסטים, או כמבטלים את הדת (ויכולתי, לו הייתי לוקה ב"פונדמטליזם ליברלי" כפי שתיארת), אלא רק במילה אחת מכל הדיאלוג הזה ובשאלה מה (להרגשתי) התפקיד של הבחירה המוזרה במילה הז.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, אנסה לחדד את הנקודה שלי עוד קצת. אני לא חושב שהדיאלוג הזה הוא איום ונורא כפי שחלק מהתגובות מנסות להציג אותו, אני חושב שהוא טבעי לגמרי בתרבות הצה"לית (שראויה לעבור איזה שינוי ללא ספק). אני חושב שלו הוא היה מתנהל בין המח"ט למג"ד נניח, ממש לא היה טעם לעסוק בו, אפילו מעט. אני חושב שכשאהוד ברק, שהוא אזרח כבר למעלה מחמש עשרה שנים מחליק כל כך בקלות ובטבעיות לתוך הדיאלוג הזה, ואגב כך גם מדבר על עצמו בגוף שלישי ("השר") הוא באמת חושף איזה מנגנון בסיסי שמאפשר לו (ולא רק לו) להניח בצד את כל המורכבויות ולחזור לנקודה שבה הוא מרגיש בנוח עם עצמו.
    למה זה חשוב? למה לעסוק בזה? כי בדומה למה שמרגוליס אמר בתגובה למטה, המנגנון הזה מאפשר לצבא להימנע משינויים, להתחמק מדיונים משמעותיים, הוא מאפשר לשר הבטחון, או לכל חייל מילואים להשיל מעצמו את הצורך לעסוק במורכבויות ובניואנסים ולהחליף אותם בהומור צבאי (שיכול ללהיות מאוד מצחיק אני מודה, גם אם לא במקרה הזה).

    [להגיב לתגובה זו]

    נדב פרץ Reply:

    נדמה לי שהחשיבות של המקרה הזה היא לא בזה שהוא נורא משמעותי, או שנעשה בו עוול ענקי, אלא להיפך – דווקא בגלל שהמצלמה תפסה כאן קטע סתמי ופרוזאי, שהמצלמה בדרך כלל אל תופסת.
    זה נותן לנו שיקוף לתוך התרבות הארגונית, ולאיך דברים מתנהלים כש'הכל כרגיל'. וזה שם סימן שאלה גדול על השאלה איך מרגישה אישה שנמצאת בסיטואציה כזו, ואיזה חסמים זה שם על האופן שבו הארגון מקבל נשים, ולכן על האופן שבו הן מתקדמות.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אני חושב שיש לך רק טעות אחת – ברק לא הפסיק מעולם להיות מילואימניק חרמן.
    אתה יכול להוציא את הגנרל מהצבא אבל אתה לא יכול להוציא את הצבא מהגנרל.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. מאת מודי תולשששש:

    לי זה נראה אחרת. המשפט "דנה מהתקשורת של השר" לא מתייחס לעצמו בגוף שלישי, אלא לתפקיד של דנה. אחרת היה אומר "דנה מהתקשורת שלי", וזה לא אותו הדבר.

    זה כמו שאם פקיד יאמר לך "אתה מעליב עובד ציבור" זו לא זהה ל"אתה מעליב אותי", או "יועץ ראש הממשלה" זה לא "היועץ של ביבי"

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] כמה חודשים פרסמתי כאן פוסט על ההתבטאות האומללה של אהוד ברק בעת ביקורו בתרגיל חטיבתי. עסקתי אז, אם […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting