Facebook Dynamics – It’s About Time-Scales

משוואות זרימה, יודע כל פיזיקאי וכל מתמטיקאי, הן עניין מורכב מאוד, פתרונן מצריך לא אחת תרגילים ופשרות. אחת הפשרות המקובלות היא, במקרים רבים, פירוק הבעיה המקורית לשתי בעיות המאופיינות בסקאלות שונות של זמן ומרחב. שינויים מסויימים של שדה הזרימה מאופיינים בסקאלת זמן ארוכה, שינויים איטיים יחסית של הזרימה על פני מרחקים גדולים יחסית. על גבי השינויים האלה אפשר להרכיב שינויים מהירים בהרבה, מערבולות מקומיות, שינויים חדים על פני מרחקים קצרים המתרחשים בקצב גבוה בהרבה. שתי הסקאלות, חשוב לציין, מעניינות אותנו במידה שווה, אין משמעות לאחת בלי השנייה, ההפרדה ביניהן היא תרגיל טכני מועיל, חשוב מאוד, לעתים הכרחי, אבל רק תרגיל.

המהלכים האחרונים של פייסבוק, ראוי לציין, מזכירים מאוד את הגישה הזו אבל באופן שנדמה לי שאינו משרת את האינטרסים של פייסבוק, אולי אפילו פוגע בהם.

כבר כתבתי בעבר על ההווה המתמשך, אותו לימבו אל-זמני שחיוני כל כך לעצם הקיום הדינמי של רשתות חברתיות, זה שמאפשר את השהות המתמשכת בתוך זרם העדכונים האינסופי, את השכחה המהירה ואיתה גם את החזרה התקופתית למה שלכאורה מוצה כבר מזמן אבל נקבר לנצח באותו חוסר זכרון מבורך שלעולם אינו מחזיק יותר מתוחלת חייו המתקצרת של המם האינטרנטי המצוי.

להווה המתמשך הזה, כפי שעולה מתיאורו, יש סקאלת זמן אופיינית. הוא לא יכול לשאת עליו, מצד אחד, יותר מכמה שעות, לעתים רחוקות ימים, לפני שיקרוס אל תוך עצמו. אבל אסור לו גם לחיות את הרגע באופן מוחלט, הוא צריך לאפשר מרווחי נשימה קצובים, התנתקות זמנית לכמה שעות של שינה, של שקיעה בעיסוקי חולין או בסרט טוב, אסור לו לדרוש מאיתנו את החיבור התמידי של נרקומן אל מנת הסם שלו (כלומר, מותר לו, אבל תוך כדי מראית-עין של מתינות).

בפייסבוק, נדמה לי, בחרו להתעלם מהמגבלות האלה בשני השינויים המשמעותיים ביותר שנערכו בו לאחרונה. הם צודקים מן הסתם, כבר למדתי להיזהר בנבואות חורבן וביומרה להבין את האינטרנט יותר טוב מכולם, לרבות אלה שמחזיקים אותו בכף ידם.

ואחרי הדיסקליימר המצטנע הזה אטען בדרמטיות הפומפוזית המתבקשת: בין הטיימליין לבין הטיקר, השנה היא 1941 ופייסבוק בתחילת הדרך לסטלינגראד.

האלגוריתם בבסיס הפיד הראשי של פייסבוק, מעורפל ולא יציב ככל שיהיה, על כל השינויים התכופים שהוא עובר, מצליח במידה רבה לחיות בסקאלת הזמן הנכונה כדי לקיים את אותו הווה מתמשך. יש בו, באופן טבעי, עדיפות לעדכונים החדשים יותר, אבל יש בו גם את הנטייה להציף מעת לעת דיונים ערים בני כמה שעות, אפילו כמה ימים, יש לו את החוכמה הראויה להסתיר עדכוני סרק שסביר שלא יעניינו איש. כן, יש לו מגבלות, לעתים הוא משתולל, לעתים הוא ממאיס את עצמו, אבל בסופו של דבר הוא יציב למדי, עושה את עבודתו נאמנה.

השינויים האחרונים של פייסבוק, העיקריים שבהם לפחות, עומדים בסתירה בוטה לאותו רעיון חמקמק של הווה מתמשך, כופים על המשתמש שתי סקאלות זמן קיצוניות שיש בהן לחשוף את החולשות הגדולות ביותר של החוויה הפייסבוקית. בצד אחד, כאמור, מתקתק ללא רחם, הטיקר. בצד השני ניצב במונוליטיות עגמומית הטיימליין.

ראו את הטיקר, מרצד בעצבנות לצד הפיד, מודיע לכם על כל פעולה, זניחה ככל שתהיה, של כל חבר: הנה ההוא עשה לייק לאיזה עמוד בדיחות, הנה ההיא הגיבה על סטטוס פומבי של מישהו שאינכם מכירים, וההוא שממעט להיכנס לחשבון, ממש עכשיו אישר ברצף שמונה בקשות חברות שחיכו לו בסבלנות.

ממש כמו אחיו לשם המתקתק את תנודותיהם הזניחות של שערי מניות, הטיקר של פייסבוק הוא הזמנה לבהות ברעש הנורא של כל הפעולות הקטנות שנעשות ברקע, פעולות חסרות חשיבות, כמעט כולן, שרק ההצטברות שלהן והחיבור שלהן זו לזו מאפשר את קיומו של אותו הווה מתמשך טבעי לכאורה. יש בחשיפה הזו גורם מרתיע, יש בה הזמנה לבחון את שאלת הכדאיות של כל זה, לשקול את המאמץ הקדחתני, את בזבוז הזמן ואת כמות המידע שאנחנו מפקידים, מבלי משים כמעט, בידי פייסבוק, רק כדי לקיים את אשליית ההווה המתמשך.

ראו, בקצה השני את הטיימליין החדש של פייסבוק. עיקר תשומת הלב, עד עתה, התרכזה בשינוי העיצובי שלו, בשימוש המחוכם שעשו אנשים בתמונת השער החדשה, אבל הטיימליין הוא יומרני בהרבה, הוא מבקש לטשטש את הפער שבין פייסבוק לבין החיים האמיתיים. הטיימליין של כל אחד מתחיל בתאריך הלידה שלו, מייד אחריו באות שנים ריקות, ממתינות לכך שתמלאו אותן, עד לתאריך פתיחת החשבון בפייסבוק.

המטרה של הטיימליין היא יומרנית, כאמור, וקשה לדעת עד כמה תצליח להתממש, בעוד חצי שנה אולי תשיק פייסבוק עמוד פרופיל חדש, וכל האפיזודה המסעירה לכאורה הזו תישכח. נכון לעכשיו, ואולי דווקא בסתירה ליומרה שלו, משמש הטיימליין כתמונת ראי עגומה לטיקר העצבני, מפנה את תשומת לבנו לסקאלת הזמן הנגדית – לא של שניות, אלא של שנים.

דפדוף לאחור בטיימליין מציע לכם לצפות ברגע השיא (highlights) כפי שנקבעו על-ידי איזה אלגוריתם חדש, ולא מאוד משופשף, של פייסבוק. התוצאות, כמעט תמיד, שוליות להפליא, מותירות אתכם אדישים. כי הטיימליין, באופן צפוי מאוד, הוא האויב הגדול ביותר של אותו הווה מתמשך.

בדיוק כמו במקרה של משוואות זרימה, אין קיום לדינמיקה של פייסבוק בלי שתי סקאלות הזמן הקיצוניות האלה, שתיהן שם אם נרצה בהן ואם לא. אבל הדגש של הממשק הפייסבוקי היה תמיד דווקא על סקאלת הביניים, זו שבה יש חיוניות מעוררת עניין, ולו לרגע. שתי התוספות האחרונות הן הזמנה בעייתית מאוד מבחינת פייסבוק, להבין כמה הרבה אנרגיה אנחנו משקיעים בסקאלת הזמן הקצרה כדי להותיר כל כך מעט (וכל כך משעמם) מאחור בסקאלת הזמן הארוכה.

4 תגובות ל“Facebook Dynamics – It’s About Time-Scales”

  1. המשפט האחרון הוא שירה!
    [אבל אני פיזיקאי …]

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה!

    [להגיב לתגובה זו]

  2. פוסט מעניין מאוד. אני חושבת שהסיבה שבגללה הטיימליין החדש לא יפגע בחוויית ההווה המתמשך, היא כי הוא ממוקם רק בתוך הפרופילים האישיים של כל אחד מאיתנו. בעצם יש פה תפיסה שונה של הפיד הזורם, שהוא ההווה, והפרופיל האישי, שהוא כרגע מעין ארכיון שמאפשר הצצה יותר עמוקה לחיים של אותו בנאדם (זה מספק יותר טוב את יצר הסטוקריות שלנו, שהוא אחת הסיבות המרכזיות שפייסבוק מצליח כל כך). הזמן שאנחנו שוהים בפייסבוק מוקדש לרוב לפיד הכללי (אצלי לפחות) ולפרופילים אנחנו נכנסים כדי להעמיק היכרות עם מישהו. לכן דווקא יש בזה משהו חכם: הפיד הזורם הוא כמו סלון שמתקיימת בו שיחה ערה, והטיימליין הוא חדר פרטי שנכנסים אליו עם בנאדם אחד כדי לנהל שיחה פרטית.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    כן, אין ספק שיש הבדל מהותי בין המיקום של הטיקר (בצמוד לפיד) לבין המיקום של הטיימליין בפרופילים האישיים בלבד כמו שאמרת.
    חשבתי להקדיש לזה כמה מלים בפוסט ובסוף לא יצא. את צודקת בכך שהטיימליין לא פוגע בחוויה עצמה בגלל המיקום הזה, אבל אני כן חושב שיש בו פוטנציאל לאיים עליה כי הוא כן מנכיח באופן די משמעותי את השאלה "לכדי מה כל זה מצטבר?"

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting