קדוש המולך שהוא איזון קדוש ועריכה דרמטית

הפוסט הקודם שפורסם כאן ביום ראשון קדם לשידור הפרק של “האח הגדול” במסגרתו קרא סער סקלי בפני דיירי הבית את “המולך” מתוך “האו לדור בלי שם”. גם בפוסט ההוא וגם במקומות אחרים התחיל להתפתח דיון שגרם לי לחשוב שככל הנראה לא הצלחתי להסביר את עצמי היטב. אבל אז נפל השרת של “ההם” ולא ממש יכולתי להגיב בפוסט (העניין בטיפול, ובקרוב, אפשר לקוות, יימצא פתרון לבעיות הטכניות האחרונות).

בלי קשר לדברים שרציתי לומר שם, התיישבתי בראשון בערב לצפות בפרק המדובר, זה שכלל גם את המריבה הגדולה שחוללה קריאת השיר של סער. גם עליו יש לי מה לומר.

על הקשר שבין אוהל ברוטשילד לבין דגל פלסטין

כתבתי בפוסט הקודם

יצא לי לנהל דיון פוליטי עקר עם מישהו שטען בזכות פינוי התנחלויות בעודו מתחלחל מהעובדה שסער הוא “בעד מדינה פלסטינאית”. זה לא מקרה.

ממש כשם שמאבק הפרידמנים והבובלילים של העונה הראשונה הסיג את הדיון העדתי בישראל כמה עשורים לאחור כך מסיגה ההשתתפות של סקלי בעונה הנוכחית את הדיון הפוליטי אחורה. כמה אחורה? הרבה לפני ה-14 ביולי 2011 לכל הפחות.

למרות שניסיתי להסביר את עצמי מעט אחר כך, אני חושש שנכשלתי. סער, ברור לי לחלוטין, ואני חושב שכתבתי דברים דומים בעבר, הוא נציג מדוייק מאוד של מחאת J14, או לפחות של הרקע המקורי ממנו צמחה. דווקא העובדה הזו, דווקא הקשר ההדוק של “האו לדור בלי שם” לצמיחתה של המחאה הוא מה שמרגיז אותי.

מרגיז אותי כי המחאה הצליחה לברוח מנקודת הפתיחה הבעייתית שלה (גם אם שלמה מעוז לא ממש מסכים איתי), הצליחה להתגבר על הטענות המקוריות שהוטחו נגדה, לחרוג מהבועה שבתוכה נולדה, להגיע למאות אלפי משתתפים פעילים ברמה כזו או אחרת, למיליוני תומכים.

יש ב”האו לדור בלי שם” קטע שבו מיטב הדורות של מוחנו מתוארים כך

שעמדו שלושים איש על מדרגות מטונפות מחוץ לדלת סגורה של דירה להשכרה, מחכים לרגע שיהיה אפשר להסתער פנימה ולצעוק הכי מהר וחזק אני רוצה אני רוצה, אבל בעל הבית הבריז, אז עזבו אחד אחד עד שהאחרון שנותר פתח את הדלת וראה שאין שם בכלל דירה אלא תהום.

הסצינה הזו, התל אביבית כל כך, היא הרי בדיוק המקום שבו נולדה המחאה. וזה גם המקום שהיא הצליחה להתפתח ממנו. זה גם מה שקרה לסיסמת “שתי מדינות לשני עמים” שהצליחה להפוך ממשהו שנשמע רק בהפגנות של חד”ש ושל של”י לעמדה לגיטימית גם בלב הקונצנזוס הישראלי.

סער, על כל הרדיקליות המתפרצת שלו, עם צמיד של דגל פלסטין, גורם לאנשים שתומכים בפתרון שתי המדינות להזדעזע ממנו ומהתמיכה הגלויה שלו במדינה פלסטינאית.

אם סער יישאר בבית האח הגדול סביר להניח שמתישהו תעלה גם המחאה לדיון, ואז, בדיוק כשם שעבור אנשי הקונצנזוס יש משהו מתריס ובלתי ניתן לעיכול בצמיד שלו, יהיה גם משהו בלתי ניתן לעיכול במחאה, בדרישה למדינת רווחה. וכך, גם אנשים שיצאו לרחוב שבוע אחר שבוע בקיץ 2011 יתייגו את המחאה, במידה כזו או אחרת, כסיפורם של שמאלנים-אנרכיסטים-תל אביבים מפונקים שחושבים שמגיע להם הכל.

המולך של האיזון הקדוש

מי שהספיק לראות את סער קורא את “המולך” ביוטיוב (לפני שהקטע הוסר בשל דרישה של קשת) פספס אמנם את דברי הפתיחה אבל זכה לשמוע את הקטע במלואו כמעט. מי שצפה בו בשידור זכה לסיום דרמטי, שצפניה בחר להחמיא לו במלים “שאפו על העריכה העוצמתית של הסצנה”.

בשלב מסויים של “המולך” מנה סקלי את כל הדרכים בהן נשים נכפות לקיים יחסי מין על-ידי מוסכמות חברתיות מכוערות

מולך שהוא כל הלא-ים שלא הצליחו להיאמר וכל אלו שנאמרו ולא הקשיבו להם! מולך שהוא כל האת כבר פה אז תזרמי, כל האל תהיי כבדה, כל המה את משחקת אותה, כל האני מכיר אתכן אני יודע שככה אתן אוהבות את זה, כל הזונה! כלבה! מוצצת! מזדיינת! שרמוטה! נותנת! דפקתי אותה! זיינתי את האמאימא שלה! הבאתי בה! הראיתי לה מה זה! . . מולך שהוא רגע הפחד כשמישהו נחמד אלייך ברחוב

בשלב זה נטשו את הבית בהפגנתיות ברי סימון והסיידקיק הקומי שלה, נחרדות לשמע מילות הפריצות. ואז, כשהשיר מתקרב לסיומו בחרו בעריכה לעבור לחיתוכים דרמטיים בין סער המתקרב לרגעי השיא של השיר לבין שתי הצדיקות היושבות בחוץ וקוראות פסוקים כדי להיפטר מהטומאה.

זו אולי עריכה עוצמתית, זו ככל הנראה טלוויזיה מצויינת. אבל זו גם בדיוק הסיבה שבגללה מוטב היה לסער לא להיכנס לבית האח הגדול. רוב מי שקורא כאן, סביר להניח, יראה בעריכה הזו הנגדה ברורה בין פרימיטיביות חסרת סובלנות של ברי סימון ושל זיוה לבין איזו בשורה תרבותית שסער מנסה לקדם. אחרים יראו בחיתוכים האלה הנגדה הפוכה בין נאמנות למהות היהודית לבין ויתור עליה בדמות עיבוד תל אביב עכשווי לשיר פרובוקטיבי אמריקאי משנות החמישים.

רוב הציבור, אני חושש, יראה בה הנגדה בין שני קצוות שוליים, סהרוריים של החברה הישראלית. ככה זה הרי עובד בבית האח הגדול. לא באמת צריך לשמוע את השיר שסער קורא, צריך רק להבין עד כמה הוא מנותק, מוזר ורדיקלי עם השיר הזה. לא צריך גם לשמוע את הפסוקים שברי סימון קוראת במלואם, צריך רק לקלוט כמה חשוכה וכמה מבוהלת היא.

זה אותו איזון קדוש שהתקשורת תרוץ אחריו תמיד, החיפוש של מישהו שיביע עמדה נגדית לכל דבר, מופרך ככל שיהיה, האיזון שמתקיים רק על-ידי הגחכה של העומדים בשני צידיו. זה האיזון הקדוש שסער, אם ירצה ואם לא, ממלא בו תפקיד ידוע מראש, בדיוק כמו ברי סימון.

רציתי לומר גם כמה דברים על המריבה הנוראית שחולל השיר של סער, אבל צפייה בפרק גילתה פארסה מגוחכת להפליא שבה השיר נשכח תוך שניות אחדות ובמקום דיון בו קיבלנו ויכוח עבש וחסר הקשר בין נציג של בהמיות חילונית לבין נציגה של בהמיות חרדית.

במקום זה אני מתקן כאן עוול שנעשה בפוסט הקודם ומאמבד את הקיראה המקורית של “האו”

 

זה החלק הראשון, השני יופיע לכם ברילייטד וידאוז.

האח להצלת הדמוקרטיה

בעונה הראשונה של “האח הגדול” השתתף אחד, צבר גדיש, שזכור בעיקר כמי ששפרה הייתה כרוכה אחריו לאורך שהותו בבית. גדיש היה דמות טלוויזיונית משעממת למדי, אבל היה בטוח לחלוטין שהוא המנהיג הבלתי מעורער של קבוצת הנאורים אל מול החשיכה הבובלילית.

נזכרתי בגדיש כיוון שבדיוק היום פרסם מי שהתגלה כאחיו, יער גדיש, טור במסגרת “ישראלים להצלת הדמוקרטיה”. בטורו קורא גדיש ליאיר לפיד לא להקים מפלגה חדשה (מייד אחרי שהוא מתמוגג מלפיד בטענה ש”אנחנו צריכים אנשים טובים בכנסת ובממשלה”).

פיסקת המפתח בטור של גדיש קובעת כי

ישראל לא זקוקה למפלגת מרכז, אלא לקואליציית מרכז שתורכב מהמפלגות הגדולות והמתונות בכנסת. לשם המחשה, נניח שנתניהו ולבני היו מסכימים להקים קואליציה שמורכבת מקדימה, מהליכוד, מישראל ביתנו ומהעבודה.

לסיום דבריו הוא טוען כי על אזרחי ישראל להתפקד ל”מפלגות המתונות” הללו “ולגרום לראשי המפלגות להצהיר שברגע שאחד מהם יזכה בבחירות הבאות הוא ייתן עדיפות להקמת קואליציית מרכז ולא יבחר באפשרות הקלה של ממשלה צרה וקיצונית שמזיקה למדינת ישראל ומפצלת את הציבור”.

זה החזון של גדיש ל”הצלת הדמוקרטיה”, כפייה מראש של תוצאת הבחירות על-ידי מי שהוא מכנה מתון, על-ידי מי שלגמרי במקרה, גם דומה לו. זו קואליצייה שאין בה, כמובן, ערבים, אין בה, כמובן, חרדים, אין בה גם דתיים לאומיים ואין בה שמאלנים.

זאת קואליצייה שאין בה את סער סקלי ואין בה את ברי סימון, זאת קואליצייה שהחלום שלה מוזן בדיוק מאותה נהייה אחרי איזון קדוש שהמטרה האמיתית שלו היא אישוש הנורמליות של המרכז, של הצופה בבית שיבהה במסך וילעג למשוגעים הקיצוניים, לצופה שיילך להצביע לאחת המפלגות המתונות אחר כך. זה אמנם צירוף מקרים חסר חשיבות, אבל יש משהו מרתק ונכון בכך שדווקא אותו יער גדיש כתב את הדברים האלה. כך נראה החזון הפוליטי שמצמיח האח הגדול.

3 תגובות ל“קדוש המולך שהוא איזון קדוש ועריכה דרמטית”

  1. משהו שלא ברור לי: אם אני מבין נכון אז הביקורת שלך על הרדיקליות של העמדות שסער מציג ועל האנטגוניזם שהוא מייצר היא בכך שהוא לוקח את העמדות שעשו מסע רציני לעבר הקונסנזוס וגורר אותן בחזרה למעוזות השמאל הרדיקלי, מקום בו הן שכנו בשנות ה-80, אבל לקראת הסוף אתה בעצם תוקף את הקונסנזוס הזה ומסביר עד כמה הוא ריק. איך זה מסתדר?

    הדעה שלי, דרך אגב, היא שהעמדות הללו לא באמת עשו מסע אל תוך הקונסנזוס. או, ליתר דיוק, שהמסע הזה היה רק העמדת פנים וחסר משמעות. הרי הכיבוש קיים היום כפי שהוא היה קיים לפני עשר שנים, עשרים שנה ושלושים שנה. אז אולי נתניהו אומר פתרון שתי המדינות אבל בפועל שום דבר לא מתרחש. וזה לא מקרי כמובן – בדרך של העמדות הללו מהשוליים אל האמצע הן איבדו את ערכן, וכדי שאנשים בליכוד יוכלו לדבר על "פתרון שתי המדינות" הוא צריך להראות ככה שהוא לא באמת בר קיום ("גושי התנחלויות" וכד'). אם כבר, אז האימוץ של השפה של השמאל במקביל לביטול התוכן של השמאל בדיוק מאפשר לעקר את השיח הפוליטי ממשמעות (כי כמו שאוחזי עט רבים מדגישים לנו "כולם כבר מסכימים על הפתרון", מבלי להחשיב ב-"כולם" הזה את הפלסטינים, לדוגמא). לא שאני תולה תקוות גדולות ברדיקליזציה של השיח, אבל אני חושב שהיא בעלת יותר ערך מאשר השכשוך במי הקונסנזוס שהם כה כלליים עד שנתניהו ויחימוביץ' יכולים להסכים בהם ויאיר לפיד יכול לשחות בהם בלי בעיה.

    במילים אחרות – טניה ריינהרט צדקה!

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, יכול להיות שאתה צודק, לא בטוח שהפוסט הזה לגמרי קוהרנטי.
    אני עדיין חושב שיש בעיה קשה מאוד עם התפקיד של סער בבית האח הגדול ובמשמעויות הנגזרות ממנו. באופן נקודתי יותר, גם אם אני מקבל (ואני אכן מקבל) את הטענה הבסיסית שלך לגבי הכיבוש, אני חושב שבכל הנוגע ל-J14 יש בעיה אמיתית ב"רדיקליזציה" המחודשת של המחאה, וכפי שהמרכאות מעידות, אני בכלל לא בטוח שרדיקליזציה היא המילה הנכונה. במידה רבה זה גם היה חלק מהביקורת שלי על בית העם בזמנו.
    בלי קשר ישיר, אני חושב שתפקיד הרדיקלי שסער ממלא, כמו התפקיד של רבים אחרים בעונות קודמות של האח הגדול משמש היטב את הצורך של שידורי קשת (כנציגים של איזושהי הגמוניה) לכונן את הקונסנזוס השקרי הזה. שקרי כי הוא לא באמת קונסנזוס, אין בו הסכמה אמיתית על כלום מלבד על שלילתה של כל אפשרות רדיקלית, ולא כי אני מתנגד לו.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] נבירה ואחריה כעס. חלק מהכעס הזה קיבל ביטוי במה שכתבתי לפני כמה ימים על טור של יער גדיש שפורסם באתר. אני לא מתיימר לטעון […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting