מונדו 94: עתידים שהיו

אז הלכתי לאסוף את הילדות מסבתא (AKA The Woman Formerly known as אמא), והן בדיוק היו עסוקות באמבטיה או בארוחת ערב או במשהו אחר ואני מצאתי את עצמי מיותר למחצה. עמדתי מול ארון של זכרונות התבגרות כמוסים, מחפש משהו לעלעל בו בינתיים.

היו שם הרפתקאות D&D וגליונות של Dragon שנאגרו במחצית השנייה של שנות השמונים לצד גליונות של שבועונים וירחונים מוזיקליים שנאספו בגיחות אקראיות ללונדון או לסניף Tower Records של מגדל האופרה, והיו שם גם גליונות של Wired ושל Mondo 2000 מאמצע שנות התשעים.

בסופו של דבר, באופן חצי אקראי, נלקחו מהמדף כמה גליונות של האחרונים, והמוח התפוצץ. התפוצץ וחיכה להזדמנות הולמת להפיץ את ההתפוצצות הרוגשת הזו הלאה.

עד שבא הפוסט המרתק של אבנר באקלקטיקה שלו והחזיר אותי לשם.

השנה היא 94, במבט לאחור קל לסמן אותה כשנת הפריצה של ה-WWW, זה לא היה לגמרי ברור כבר אז.

בכל מקרה, אני נאחז בתירוץ הזה כדי לפתוח כאן סדרה מזדמנת של פוסטים על העתיד כפי שהשתקף בין דפי המגזינים של אז, על עתיד שהיה והתגשם, על עתיד שהיה והוחמץ, על עתיד שהיה והתגשם אבל לגמרי אחרת מאיך שדמיינו אותו אז.

חלק מהפוסט של אבנר הוקדש להיסטוריה של הדפדפנים ובעצם להיסטוריה של שמות הדפדפנים, מה-navigator וה-explorer של אמצע שנות התשעים, על ההבטחה הצפונה בהם לגלות לנו ארצות ועולמות חדשים, לעולם של היום, עם הדפדפן הפונקציונלי, עם הרשת הפונקציונלית, שחדוות הגילוי ההיא ניטלה ממנה.

כל זה, ראוי לציין, הוא רק הקדמה לדיון בעמוד יחיד מתוך גליון 13 של מונדו 2000 (מסיבה כלשהי נדמה שאנשי מונדו נמנעו במכוון מציון תאריך היציאה של כל גליון, אבל מדובר בשנת 94). ה-WWW היה אז רק אחד מתוך רשימת שרותים שונים שהגדירו את חווית האינטרנט, מוזאיק היה הדפדפן הגרפי הראשון, זה שסימן את הדרך.

אבל מוזאיק היה אז לקראת סוף דרכו, והאנשים של מונדו בחרו להקדיש עמוד לחלופות המתהוות.

מוזאיק היה תוכנה שנכתבה על-ידי גאוני מחשבים גרעיניים עבור גאוני מחשבים אחרים, הם אמרו, אבל הוא היה א-י-ט-י ושזור באגים. הוא היה מהפכני בבשורה שלו אבל גם לא מאוד שימושי במציאות העתידנית שאת בואה הוא בישר.

לטובת קוראיהם, ה-early adopters של ה-early adopters הם טרחו לפרט אז את השחקנים החדשים והמעניינים בתחום שלימים יהפוך למלחמות הדפדנים.

יש משהו כמעט בלתי נתפש בקריאה רטרואקטבית של הטקסט הזה, כמו בחלק ניכר מהטקסטים של אז.

ואלה שמות הדפדפנים אשר ירדו מדפי מונדו*:

iLess

הרבה לפני שאפל הפכה למפלצת הנוכחית מישהו הבין שאי אפשר יהיה לאחוז בשליטה על קהילת המעצבים הגרפיים ועורכי הוידאו בלי להציע להם גישה ל-WWW על גבי המק שלהם. המקווב הוא התשובה הראשונית לבעיה הזו. במבט לאחור יש משהו נבואי במקצת בשם הזה, בתחילית המק שהומרה לימים בזו של ה-i. אנחנו בראשית שנות התשעים להזכירכם, המק הוא הסמל המרכזי של אפל, אבל תחילית המק היא גם הסמל של דור ה-X ושל המקג’ובים שלו. המקווב מתנדנד בין קוטב של חדשנות יצירתית מבית אפל לבין גירסת הפסט-פוד של עידן המידע.

כלכלה ישנה

שני ברשימה מופיע ה”אינטרנט בקופסא” מבית אוריילי (עוד קצת הרחבה למטה). יש משהו נאיבי, כמעט מעורר רחמים, בשורות הקצרות המוקדשות לתיאורו. כבר אז הוא בולט וחריג על רקע האפשרויות האחרות, כולן מציעות את עצמן חינם אין כסף. באוריילי מנסים עוד להיאחז במודל שמאבד את הרלוונטיות שלו. לא מדובר רק במודל עסקי. מדובר במודל של היררכיית ידע, במודל שמתיימר לשמר איזה פער בין מי שיודע מה אתם (הצרכנים השוטים) רוצים לבין מה שאתם צריכים. נכון לשנת 94’ תומחר הפער הזה ב-150$.

אני מכיר אותך מאיפשהו?

לזכות מונדו 2000 של 94 ראוי לומר שהדפדפן שקיבל את מרב תשומת הלב העניינית הוא זה שגם שינה, באמת ובתמים, את המציאות האינטרנטית והפך את ה-WWW לזירה המרכזית של האינטרקציה בין המשתמש הביתי לבין הרשת.

בעת הכתיבה Mozilla עוד היה השם החתרני, קיצור מתחכם של Mosaic Killer, רק בסוגריים צויין שמי שרוצה להיות רשמי יכנה אותו Mosaic Netscape. קצת אחר כך, עם ההשקה הרשמית הוא כבר הפך ל-Netscape Navigator.

עם נטסקייפ (לווינדוז, למק וליוניקס), נכתב שם, לא תצטרכו לחכות אף פעם. קבצי ה-GIF הענקיים (הו! כן) ייטענו ברקע, מאפשרים לכם להמשיך ולנווט במרחבי הוובסקייפ.

לנטסקייפ היתה גם הבשורה של הצפנת RSA מוטמעת בדפדפן, תנאי מקדים והכרחי לקראת ההפיכה של הרשת לזירת מסחר שוקקת.

הסלנג של מונדו 2000 מיושן להכאיב היום, אבל מוזאיק-נטסקייפ מתואר בו כדפדפן שתומך בעיצוב עשיר של עמודי HTML. זה לגמרי מגניב, מודים שם, אבל יש כאן גם סימון כואב של הפרידה מהאוניברסליות של פרוטוקולים אחידים לטובת פורמטים קנייניים של גורמים מסחריים. לימים, לא הרבה אחר כך, נטסקייפ-מוזילה תעמוד בצד השני, מול תרגילים מלוכלכים מאותו סוג של מיקרוסופט והאקספלורר.

שומשום, היפתח!

זה השלב שבו הופכות הנבואות של מונדו להיות, בדיעבד לפחות, לספקולציות חסרות הקשר.

הדפדפן הבא שהם מציגים הוא Sesame מבית Ubique, יצירה של קבוצת דוקטורים ישראליים (ממכון וייצמן).

במבט לאחור הוא נראה כמו רמז מטרים למה שהפך למרכז המסה של הפעילות האינטרנטית, כמו רעיון שהקדים את ICQ לכל הפחות, אם לא את פייסבוק ואת הרעיון של רשתות חברתיות.

זכות הקיום שלו נטועה במציאות רחוקה של מעט מאוד אתרים ושל מעט מאוד משתמשי WWW, עם אייקונים קטנים המסמלים עבורכם משתמשי Sesame אחרים שגולשים יחד איתכם באותו אתר במקביל, מזמינים אתכם לפתוח איתם בצ’ט טקסטואלי (או אפילו קולי, אם רוחב הפס מספיק לכך), ולייצר עבורם “מרבד פלאים” עליו הם מוזמנים לעלות איתכם לסיור במרחב הקסום של הרשת המתהווה, להניח לכם להוליך אותם (או להם להוליך אתכם) לאתרים מופלאים.

למרות שמדובר בטכנולוגיה צעירה מאוד שטרם הוכיחה את עצמה, כבר אז מציינים במונדו 2000 את המהירות שבה השתלטו עליה אנשי שיווק כדי ליצור דרך Sesame תצוגות מסחריות אליהן יוכלו לגרור משתמשים נלהבים.

וירטואלי בתחת שלי

בתחתית הרשימה מופיע רעיון ולא דפדפן. דפדוף במגזינים של אותה תקופה הוא תזכורת להתרגשות הילדותית וחסרת ההגיון (בדיעבד, ברור) מהרעיון המסעיר של מציאות מדומה.

במונדו 2000 טורחים להזכיר שמה שאנחנו באמת מחכים לו הוא דפדפנים תלת-ממדיים, כאלה שיביאו את חזון ה-VR אל הרשת ואל נקודת הגישה שלנו אליה. כולל הפניה לתיעוד מסודר של פרוטוקול VRML שאמור היה להפוך את החלום הזה למציאות. במבט לאחור קשה לקרוא את החזון הזה ברצינות, מתבקש לתהות אפילו אם אפשר היה לקרוא אותו אחרת אי-פעם.

אותו אינטרנט בגישה כל כך שונה

היום כבר קל להיות חכם, קל להבין שהאסטרטגיה של נטסקייפ היתה חייבת לנצח בהינתן המציאות הטכנולוגית של אז. ובכל זאת, קשה להימנע מתהיות טבעיות. מה היה קורה לו דווקא המדיניות של אוריילי היתה מנצחת ועד היום היינו משלמים מאות דולרים על התקנה של דפדפן? מה היה קורה לו היציבת של המקווב היתה הופכת את אפל לחברה שמספקת גישה אמינה ובטוחה לרשת? מה היה קורה לו הדוקטורים ממכון וייצמן היו מטמיעים כבר ב-94 את המרכיב החברתי עמוק לתוך האינטרקציה הבסיסית בינינו לבין הרשת?

נכון, כל אלה הן היום תהיות עקרות לכל היותר. כולנו יודעים איך זה נגמר באמת. כולנו יודעים להסביר למה זה חייב היה להיגמר בדיוק ככה.

בטוח שאנחנו צודקים?

בונוס, גילוי נאות ותהיה

לטובת הקוראים הנאמנים ששרדו את הפוסט עד כה, הנה בונוס בדמות שתי פרסומות שנסרקו מגליונות 11 ו-13 של מונדו 2000.

אחת מהן, בגרפיקה מזעזעת, קוראת לכם להזמין עניבות וטי-שרטים בהדפסי פרקטלים מגניבים שיעידו עד כמה מתוחכמים ומתקדמים אתם. השנייה, מבית אוריילי (ראו לעיל) קוראת לכם להזמין את שני ספרי ההדרכה שלהם (שהיו מן הסתם מוצלחים מאוד לזמנם), לרבות, שימו לב, The Whole Internet User’s Guide and Catalog.

גילוי נאות: אני לגמרי עף על חווית הדפדוף במגזינים האלה ולגמרי אין לי בעיה להמשיך ולנבור בהם כדי לייצר עוד ועוד פוסטים נוסטלגיים-אירוניים שכאלה.

שאלה: זה מתאים לכם?

* הכותרת של הרשימה הזו, Web Tripping, מזכירה שבימים ההם ה-WWW נתפשה לא רק כמרחב מסעיר לנווט בו (כפי שאבנר מדגיש דרך שמות הדפדפנים הראשנים, ה-navigator וה-explorer), אלא גם כהמשך ישיר לתרבות הנגד של שנות הששים, כשהאינטרנט הוא הסם האולטימטיבי לשינוי תודעה.

ואם כבר סייברפאתטי

12 תגובות ל“מונדו 94: עתידים שהיו”

  1. מאת anonymous moose:

    מתאים לנו, מתאים לנו! איזה פוסט נהדר.

    החבר'ה האלה מ-Sesame הקדימו את זמנם באופן מפלצתי. גלישה חברתית, שיתוף, voice-chat, הכל יש שם. איזה קטע.

    פיסת הנוסטלגיה האהובה עלי, שהיא גם דוגמה נהדרת ל-Paradigm Shift, היא הופעתה של גוגל. אני, בכנות גמורה, זוכר את הפעם הראשונה שמישהו הראה לי את גוגל. בתקופה ההיא הייתי משתמש נלהב של האינדקס של יאהו, ותיעבתי את אלטאויסטה והוטבוט ואלה בכל מאודי (הם נתנו תוצאות מחורבנות לגמרי), וכשמישהו הראה לי את גוגל תגובתי הראשונה היתה חוסר עניין תהומי. הרי חיפוש מבוסס מילות מפתח פשוט לא עובד — ראו את אלטאויסטה. אבל הוא הכריח אותי להתיישב מול הגוגל, ולהריץ כמה חיפושים, ואחרי יום יומיים הרשת שינתה לחלוטין את פניה בשבילי. זה היה בערך כמו לעבור מעגלת-סוסים למרצדס תוך יומיים. מאז היו עוד כמה קפיצות קטנות יותר: RSS, הבלוגוספירה, ו-וויקיפדיה (זה הכל, לדעתי; אני מאד לא מתלהם מאתרים חברתיים ומיקרובלוגינג, למשל), אבל אין כמו קפיצת הדרך של גוגל.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. כן! עוד! אני מתה על רטרו עתידני.

    [להגיב לתגובה זו]

    מרמיט Reply:

    1

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מתאים לנו (מקווה לכתוב מתישהו תגובה קצת יותר מפורטת).

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מתאים לגמרי, לך על זה.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. כן, כן, כן (קצת חוזרת על תגובות הנלהבות שלעיל). מתאים מאוד.

    ןאהבתי מאוד את הכותרת "עתידים שהיו". מתחבר בדיוק לתהיות שעולות בי מעת לעת, על איך היו נראים חיי היום לולא האינטרנט, או – יותר נכון – לוךא המשיכה המעט-בלתי-ברורה שלי לפני כל כך הרבה שנים לשם.

    תודה!

    [להגיב לתגובה זו]

  6. הולך. אבל תן גירסאות קצת יותר קריאות של הסריקות!

    לגבי VRML – בנטסקייפ 3, אני חושב, כבר הייתה לזה תמיכה. אני זוכר את הדמו שכלל משהו שבדיעבד זכור אצלי כמו גירסה פרימיטיבית של גול ארת'.

    ובחירת השיר גדולה. הוא היה מביך כבר בפעם הראשונה ששמעתי אותו, ב1998.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    טוב, יהיה לזה המשך, אולי אפילו בקרוב (אתמול לקחתי את שלושת הגליונות הנוספים שלי).
    ובעניין הסריקות: זה בטיפול, בהחלט. יש כמה שיהוקים טכניים עם מעבר השרת של "ההם" ככה שכרגע אני לא מצליח להעלות תמונות לשרת, אז אני מעלה ל-imgur ומאמבד משם. זה ישונה בקרוב. בלי קשר, אני חושב לעשות משהו קצת יותר יומרני\משמעותי בעניין הסריקות בהזדמנות.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. אפשר להעלות את הסריקות ל scribd אם אתה רוצה משהו יותר מאורגן ומסודר. היתרון שם שגם אפשר לעשות אמבד נוח לסריקות בפוסטים.
    http://www.scribd.com/

    [להגיב לתגובה זו]

  8. […] שבהם אנחנו משתמשים. בהקשר זה מומלץ גם לקרוא את פוסט התגובה הנוסטלגי-אך-מודע-לעצמו של שחר שסוקר מגוון של מגזינים […]

  9. […] בגליונות ישנים של Wired הוא חוויה שונה מאוד מעלעול מקביל בגליונות של מונדו 2000, מכמה […]

  10. […] בפעם הקודמת שיצא לי לחטט כאן בגליונות מונדו 2000 מצאתי טור קצר מגליון 11 שעסק בדפדפנים המתהווים שעמדו להילחם אז במונופול של מוזאיק. דפדוף בגליון 12 חשף בפניי מציאות מרתקת שהטור ההוא טשטש במידה רבה. תחת הכותרת המתחכמת ומשרת המסתורין Welcome to zee Casbah (או משהו דומה, הגליון נמצא כרגע מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי) ובליווי איורים מסקרנים-מאיימים להשלמת האווירה הצטופפו כמה עמודים שביקשו להיות מדריך כניסה לקסבה המפותלת של האינטרנט. […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting